גיבורות האור | עדי ריינזילבר

שבוע טוב, נר שלישי של חנוכה הוא נר מיוחד בפרויקט הגיבורות שלנו. #גיבורותאור_תשפד

תדליק אותו עדי ריינזילבר, המנהלת האדמניסטרטיבית של מרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת כללית, והיא בוחרת בנשים השבות:

בשבועות האחרונים תחת השם הפשוט ״מחלקה א1״ במרכז שניידר, געשו הרגשות. בשקט, ביראת כבוד ובעיקר בהרבה אהבה פעלו יחד צוותים שעיקרם נשים לקבל את פני האמהות והילדים החטופים, נערות ונערים וסבתא אחת גיבורה. בשיחות מסדרון, על קצה מיטה, סיגריה חטופה או עם עוד כוס קפה ביד רועדת, עולה גבורת האמהות הבלתי נתפסת.

את אותן האמהות אני מבקשת לעלות על נס.

גבורה נשית ואמהית תמיד נתפסה אצלי כחלק מספרי התנ"ך וההיסטוריה; אסתר המלכה, יעל אשת חבר הקיני שרה גיבורת נילי וגבורת האמהות בשואה. מעולם לא חשבתי שאדרש למילה *גבורה אמהית* בעוצמה כפי שחשתי בימים האחרונים.

שמעתי אמהות שנשבו עם ילדיהן וניסו לשמור על שגרה. לספר סיפור ולשיר שירים, ליצור שגרת שינה. האוזניים קשובות והלב שורף מכאב. צפיפות, פחד. לא נודע ועמימות אצל האחת, בעוד השניה מתבשרת על מות בנה מתוך תוכנית רדיו שמשודרת בישראל. וכך היא אומרת לי כשהעיניים שלי מלאות בדמעות: מה יכולתי לעשות? אני בשבי והוא איננו, יותר טוב שאחזיק את עצמי עבור הנותרים…

בין הטיפול בילדים הפרטיים במציאות שאיננה נתפסת, הן מספרות על הדאגה למבוגרים והחולים. לנסות ולבקש עבורם תרופות, להרגיע אם צריך ולתווך את המציאות החדשה.

ואמא אחת שבנוסף לילדיה הפרטיים דאגה לפעוטה שנחטפה עמם.

כמה כח ותעצומות נפש נדרשים על מנת להרים את הראש מעל המים. לשרוד עבור ילדיהם, משפחתם ובני זוגן, שחלקם שבויים וחלקם לא ישובו.

ולנו בזמן הזה הזכות לחייך, להגשים איזו משאלה בדמות אוכל שהן התגעגעו אליו במיוחד. בחיבוק. המסע רק התחיל, השיבה הביתה אל המציאות החדשה דורשת מהאמהות כולן ללכת צעד צעד בעולם חדש ושביר.

המחלקה לאט לאט מתרוקנת מהשבים החוזרים אל חיק משפחתם. ערימת הבגדים שהוכנה מבעוד מועד הולכת ומתמעטת. אנחנו מתבוננים בסיפוק בילדים שרצים במסדרונות המחלקה, באמהות שנותנות בנו אמון ומאפשרות לילד לצאת מטווח הראייה. כל צעד כזה מרגש ומרטיט. ולעיתים אני חשה שאנחנו האמהות צופות מהצד ושומרות על אלו שלא תמעדנה. שיהיו אנשי הטיפול זמינים לסייע ולעזור.

כמו מרים, שהשגיחה על תיבת משה, התחבאה בין קני הסוף ממתינה שייאסף אל חוף מבטחים.

ובנסיעה הביתה בשעות מאוחרות אני חושבת על כל הנשים הגיבורות בתקופה זו, בחזית ובעורף, שנדרשות עבורן ועבור כלל עם ישראל לדבוק בחיים.

״על הניסים ועל הפורקן ועל הגבורות ועל התשואות ועל הנחמות שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה״…