"ותצא דינה לראות בבנות הארץ" – דינה הנערה יוצאת בתמימות לחפש חברות, בפסוק הבא היא נראית, נלקחת ונאנסת. מאז איננו שומעות את דינה. המלחמה שפרצה לחיינו באכזריות בשמחת תורה מדגימה לנו באופן חריף את הדפוסים המאפיינים השתקה של טראומה והשתקה של נפגעות ונפגעים. סיפורי האונס הקשים שחוו החטופות מושתקים ומוכחשים בעולם.
גם בישראל היה קושי לגעת בנושא בשבועות הראשונים ורק בשבועיים האחרונים הנושא עלה לכותרות.
בנוסף, הטראומה הנוכחית מציפה טראומות עבר בקרב מי שנפגעו מינית, נפגעים ונפגעות רבים חוות בימים אלה התעוררות של טראומות קודמות.
הקורבנות היו שמחות לשכוח אך הטראומה חוזרת ותוקפת אותן, בסיוטי לילה, בהתקפי חרדה, בתגובות של עוררות יתר לכל גרוי שמזכיר להן את הפגיעה-ריח, מקום, מגע או מילה. למשפחה ולחברה יש תפקיד משמעותי בתהליך השיקום מן הפגיעה. לתגובת הקהילה יש השפעה עמוקה על פתרונה הסופי של הטראומה. איחוי הקרע בין נפגע הטראומה לקהילה תלוי ראשית בהכרה ציבורית באירוע הטראומטי, ושנית בצורה כלשהי של פעולה קהילתית. בפועל במרבית המקרים נראה כי הנפגעות והנפגעים נתקלים בתגובות של הכחשה, מזעור והאשמת הקורבן.
רש"י מלמד אותנו עקרון חשוב בנוגע לנפגעות ונפגעים. בפרשת קדושים מופיע האיסור על גילוי עריות. "ואיש אשר ייקח את אחותו… וראה את ערוותה והיא תראה את ערוותו חסד הוא… ערוות אחותו גילה עוונו ישא". (ויקרא כ, 17) זהו פסוק קשה בכל מובן שהוא. קשה לעיכול וקשה להבנה. "חסד הוא"- מה משמעות המילה חסד בהקשר של עבירה על הטאבו החמור ביותר? החמורה מבין שלוש העבירות שהן יהרג ואל יעבור. (בבלי סנהדרין קו)
"חסד הוא"- רש"י מפרש: לשון ארמי 'חרפה' (בראשית לד, 14) 'חסודא' ". רש"י מחזיר אותנו לספר בראשית לאונס דינה ויוצר הקבלה סימטרית הפוכה בין המילים חסד וחרפה. בני יעקב עונים לבני שכם: "וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה לָתֵת אֶת אֲחֹתֵנוּ לְאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עָרְלָה כִּי חֶרְפָּה הִוא לָנו". ואונקלוס מתרגם: "ואמרו להון לא ניכול למעבד פתגמא הדין למיתן ית אחתנא לגבר דליה עורלה ארי חיסודא היא לנא". בפרשתנו "חסד" בעברית הוא "חרפה" בארמית; ובפרשת דינה "חרפה" בעברית מתורגמת ל"חסדא" בארמית. בלבול שפות והיפוך משמעויות שמותיר אותנו הקוראות בבלבול רב.
זה אחד ממאפייני הטראומה – הבלבול, הכאוס ובלבול השפות.
רש"י בפירושו מלמד אותנו דבר נוסף וחשוב, הוא לוקח אותנו מהאיסור החוקי, הכוללני המופשט אל הסיפור האישי, מספר ויקרא אל אונס דינה. ללמדנו שמאחורי כל ידיעה כללית על פגיעה מסתתרת נפש פרטית וכאובה, מאחורי כל חוק מסתתרים אינספור נפגעות ונפגעים שעולמם קרס ונהרס בשל הפגיעה.
המודעות, ההכרה, המוכנות לפעולה והתמיכה הבלתי מסוייגת הם המשאבים היקרים ביותר לשיקום מן הפגיעה וליכולת להחזיק בכאב ובתקווה גם יחד, ליכולת להתאבל ולתקן, לכאוב ולצמוח.
