מדרשיר בהשראת פרשת במדבר.
"וחנו בני ישראל איש על מחנהו ואיש על דגלו לצבאותם" (במדבר פרק א' פסוק נ"ב)
כשאת מקבלת הכרה בינלאומית
כשאת מקבלת הכרה
כשאת עומדת ונואמת
כשאת מופיעה, כשאת שרה או רוקדת או משחקת בסרט או קוראת את שירייך,
כשאת מקבלת הכרה, הכרה בינלאומית,
את חונה על מחנך על דגלך.
אבל כשאת מבינה את גבולותייך הצרים ההולכים ונסגרים עם השנים
כשאת מבינה את גבולות הכוח, הכישרון, האמביציה, הביטחון.
את יושבת במחנה ודגל קטן מתנוסס, דגל לבן.
את מנופפת בו ואומרת, לא תהיה כנראה (עדיין משתמשת ב'כנראה')
הכרה בינלאומית.
תעמדי ותשירי בסלון, תנגני באקורדיון, תרקדי עם בעלך וחבר מרעייך
תפסעי בשמלה שחורה ונוצצת.
