מדרשי שיר לחג השבועות

מרים קוצ'יק שפר במדרשי שיר על החג ועל מגילת רות

א.

בֵּין שְׂדוֹת מוֹאָב
לִשְׂדוֹת בֵּית לֶחֶם,
מְשׁוֹטְטוֹת עֵינַי הַיְּבֵשׁוֹת.
אוֹזְנַי פְּקוּחוֹת,
הַיִיתֵן ה' מָטָר עַל פְּנֵי הָאָרֶץ?
הַיִפְקוֹד?

ב.
עֶשֶׂר שָׁנִים אָרוּרוֹת,
עֵינֵי ה' בָּהּ
מֵרְאשִׂית הַשָׁנָה וְעַד סוֹפָהּ,
לַהֲפוֹךְ שָׁמֵיהַּ בַּרְזֶל
וְאַדְמָתָהּ נְחוּשָׁה.
יַבְשָׁה הָאָרֶץ,
יַבְשׁוּ עֵינַי כִּכְבָרָה
וְאֵין דִּמְעָה גּוֹאֶלֶת,
לְלַחְלֵחַ צְרִיבוֹת הַנְּשָׁמָה.

ג.
וְעַכְשָיו, בַּדֶּרֶךְ,
מַבָּט אַחֲרוֹן עַל הַקְּבָרִים,
שְׁלוֹשָׁה.
וְאֵין דִּמְעָה.

ד.
אֲנִי,נָעֳמִי.
לֹא אַזִּיל כְּאֵב,
לֹא אַגְבִּיהַ סְבִיבִי
חוֹמוֹת שֶׁל צַעַר.
שְׁתֵי אַלְמָנוֹת לִי נִתְמָכוֹת בַּשַּׁעַר
לַהֵן אֲנִי מוֹפֵת.

ה.
הִנֵּה מִתְקַרְבִים וּמִתְגָּלִים,
בָּתֵי בֵּית לֶחֶם.
שְׂדוֹתֵיהָּ מוֹרִיקִים.
נִזְכֶּרֶת מַה שֶׁהָיָה רַק אֶמֶשׁ.
אֵיךְ נֶחְפַּזְנוּ אַרְבָּעָה,
נִרְדָּפִים צִינַת הַבּוֹקֶר
וּרְגָשׁוֹת אַשְמָה.

ו.
וְעַתָּה, מְלֵיאה אֲנִי שָׁבָה בִּכְאֵב.
לוּ יָכוֹלְתִי לִפְרוֹץ
סוֹף סוֹף בִּבְכִי,
גְּאוּלָה הַיְיתָה לִי גַּם אֲנִי.
לֵכְנָה שׁוֹבְנָה בְנוֹתַיי,
הַשְׁאִירוּנִי לְנַפְשִׁי.
יָאֵר אֱלוֹהַּ פָּנָיו אֵלַי
לְהָשִׁיב לִי חֶסֶד הַדְּמָעוֹת,
לִבְכּוֹת מֵתַי, כִּלְיוֹנִי,חֶדְלוֹנִי.
לִשְׁטוֹף מַרְאוֹת הַקְבָרִים בְּלִיבִּי.
כִּי פָּקַד ה' עַמּוֹ,
יִפְקוֹד גַּם אוֹתִי.

תְּפִילַת רוּת בְּטֶרֶם קָצִיר

בֹּקֶר ראשון בקציר שעורים
רות בפתח הבית ליד המזוזה

א.
אָדָם בְּחַיָיו,
יוֹצֵא אֶל הַשָּׂדֶה
עֵינָיו אֶל אָחֵרִים.
מְחַפֵּש עַצְמוֹ לַדַעַת
כֵּיצַד הוּא נִרְאֶה
בְּעֵינֵי אָדָם וֶאֱלוֹקִים.
כֹּל יָמָיו, רוֹדֵף מַרְאוֹת
הַסְכָּמָה,
קַבָּלָה,
חִיבָּה.
תָּר אַחַר בָּבוּאוֹת דְּמוּתוֹ.

ב.
וְעַתָּה צִיפִּיָּיה וַחֲרָדָה.
כְּבָר שַׁקְטָה הַעִיר
מֵהֶמְיָיתָה
וְהַלַּחְשׁוּשִׁים בַּחֲדָרִים.
אֵצֵא אֶל שְׂדוֹת
פָּקַד אֱלוֹהִים,
לִלְקוֹט בַּשִּׁיבֳּלִים
וּתְפִילָה אַחַת לִי,
אֶמְצַא נָא חֵן בְּעֵינֵיכֶם
לְהָכִיל זָרָה,
לַתֵת לִי מָקוֹם בַּלֵּב
לִמְצוֹא חֵן,
לִלְקוֹט שִׁיבֳּלֵי הַחֶסֶד
מֵעֵינֵיכֶם.

"ותשב את חמותה"…

א.
יוֹשֶׁבֶת עִם הַחֲמוֹת,
תַּם הַלֶּקֶט בַּשָּׂדוֹת.
מְהַרְהֶרֶת בַּמַּרְאוֹת שֶׁחַלְפוּ,
נִזְכֶּרֶת בַּשֶּׁמֶש הַקּוֹפַחַת,
הַגָּב הָרָכוּן יוֹם תָּמִים.
כַּךְ עָבְרוּ אִיָּיר,
סִיוָן, תַּמּוּז.
כְּבָר אֶמְצַע אָב

ב.
לִבִּי מִתְרוֹצֵץ חַסַר מְנוּחָה,
בֵּין הַשָּׂדוֹת הַקְצוּרִים,
לַבַּיִת הָרֵיק.
וְהוּא.
כֵּיצַד פָּרַץ הוּא אֶל
חָלוֹמוֹתַיי הַעֲיֵיפִים
צְבָעָם בְּצֶבָע הַשִׁבֳּלִים,
תְּכֵלֶת שָׁמַיִים וְעָנָן קָשוּר?

ג.
לְמַרְאֶה דְּמוּתוֹ,
מוּצֶפֶת סוֹמֵק,
נוֹכֵחוּתוֹ מָזוֹר לַחֲשָׁשׁוֹתָיי,
מַבָּטָיו
הַמְלַוִוים כְּפִיפוֹת גֵּוִוי,
חֶסֶד וְרַחֲמִים .
יוֹם אַחַר יוֹם,
נִסְדְּקוּ חוֹמוֹת
הִגְבָּהתִי עַל הַלֵּב
וְקוֹלוֹ הָרַךְ סַךְ אֶת עוֹרִי.
בְּשָׂדוֹת שְׁטוּפֵי בְּרָכָה וּגְאוּלָה
פִּיזֵּר זִרְעֵי הָדָר וְאַהֲבָה.
בְּפִיו,
בְּרוּכִים הַכֹּל,
הַנְּעָרִים וְהַנַּעֲרָה הַזָּרָה.

ד.
בַּזֶּה הַבּוֹקֶר,
קוֹרֵאת נָעֳמִי מַחֲשָׁבוֹת וַלֵּב,
לִמְצוֹא לָהֵם מְנוּחָה.
לַבְשָׁה עוֹז לְשׁוֹנָהּ,
לְדַבֵּר עַל לִבִּי.
וַאֲנִי,
בַּאֲשֶׁר תֹּאמַר לִי לַלֶּכֶת
אֵלֶךְ.
בַּאֲשֶׁר תֹּאמַר לִי לָלוּן,
אָלוּן.
אֶרְחָץ,
אָסוּךְ,
אָשִׂים שִׂמְלוֹתָיי כַּמְּצֻוֶּה.

ה.
וְעַתָּה בַּגֹּרֶן,
הַשָּׁמַיִים גְּבוֹהִים וּמְכֻכָּבִים.
מֵאַחוֹרֵי הָעֳמָרִים,
מַבִּיטָה בָּאִיש,
פָּנָיו נוֹהֲרוֹת,
בְּאוֹר יָרֵחַ שֶׁל אֶמְצַע אָב.
תְּנוּעוֹתָּיו מְדוּדּוֹת.
בִּזְרוֹעוֹת אִישׁ חַיִל
הוּא מְנִיף, זוֹרֶה לָרוּחַ
בִּרְכַּת ה'.
בִּזְרוֹעוֹת יָדְעוּ אַהֲבָה.

ו.
מַבִּיטָה בְּעֵינַיִים דּוֹלְקוֹת
וְכֻלִי מַרְעִידָה
מִן הַמַּחְשָׁבָה עַל הַבָּאוֹת
וּמִצִּינַת הַלֵּיל.
לְעֵת שׁוֹכְבִי מַרְגְלוֹתָּיו,
לִבִּי הוֹלֵם עַד לִכְאֵב,
הֲזֹאת רוּת?
אִישִׁי, אִישִׁי הַמֵּת,
לוּ יָדַעְתָ!