זכרונות כפתח לשינוי - לפרשת בהעלותך

על המודעות לעוצמתם של זיכרונות והשלכותיהם כפתח ליצירת שינוי פנימי.

פרשתנו מציגה את בני ישראל הבוכים והמתגעגעים לטוב שהיה להם במצרים." זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם...(יא' ה'). כיצד יתכן שהם התגעגעו? אנשים שיצאו ממצב של עבדות לחירות, צובעים את זכרון העבר שלהם בצבעים השונים מהתמונה שהצטיירה בספר שמות. כיצד הגעגוע מתיישב עם "ואשמע את צעקתם.."?

האם זכרונם הינו סלקטיבי? האם לא דייקו? שאלות מאין אלו עולות בהתייחסות לזכרונות העבר שלנו.

יש הרואים בזכרון פונקציה האוגרת מידע, אך התבוננות מעמיקה יותר מלמדת כי המוח בוחר לזכור חלקים מתוך כלל המאורעות שהאדם נחשף אליהם. כלל הזכרונות שלנו יוצרים איזשהי תמונה שאנו מאמינים לה וחיים על פיה.

הזכרון שלנו, האוגר רשמים באופן מודע ובאופן לא מודע, צובר תמונות ורשמים על האדם עצמו ועל סביבתו.ביחס לעצמו המוח מתעד מצבים המייצגים את האופן בו האדם תופס את עצמו בעיני עצמו. לדוגמא - אדם מצליחן יזכור את מצבים בהם הוא הרגיש חזק, קומפיטנטי וכדומה, וישכח או יזכור באופן חלקי ולא מדוייק את אותם מצבים בהם לא נחל הצלחות: "בדרך כלל הייתי קולטת ראשונה את החומר בחשבון בכיתה, ובאותו מבחן שלא הצלחתי זה היה כי לא הייתי מרוכזת באותו היום..". לעומתו, אדם שיחקוק בראשו מצבים בהם הוא היה חסר אונים מול המציאות, או שפגעו בו בחוסר הגינות עלול לצבור דימויים קורבניים ולפתח אישיות קורבנית עם תפיסות עצמיות וחיפוש אחר אירועים שיצדיקו את הדימויים המושרשים בתוכו, "תמיד פוגעם בזכויות שלי ועושים לי עוול, כבר עוד בהיותי בגן התייחסו אלי כך כש...".

המוח גם זוכר את יחס הסביבה אלינו, אך זכרונות אלו לא מתועדים באותה מידה. החוויות מילדותנו הן המשמעותיות ביותר בפיתוח ועיצוב האופן שבו אנו תופסים את יחס הסביבה אלינו ואת הקודים בהם העולם מתנהל.הסיבה שפעולות הגומלין מילדותנו  הן אלו שנחרטו בנו והשפיעו עלינו יותר מכל נעוצה בהיותם זכרונות ראשוניים כשאנו כה קטנים וחסרי אונים ותלותיים בהורינו/ בדמויות המשמעותיות שגידלו אותנו בצעירותנו. הדימוי שזכרוננו יוצר, ובעיקר יצר עבורנו הוא סך הרשמים של תדמיות רבות  של האנשים המשמעותיים עבורנו. איך התיחסו אלינו הורינו כשבטאנו רגשות של כעס, איך הגיבו לבקשות ולצרכים שלנו, משך הזמן שחלף עד שהגיבו לבכי שלנו והאופן שבו טיפלו בנו וכדומה.

כוחו של הזכרון הסלקטיבי הוא כה עצמתי במשך החיים משום שהוא מכתיב את האופן בו אנו תופסים את עצמנו, ובהתאם לכך מחפשים חוויות המאששות ומצדיקות את הנרטיב הפנימי שיצרנו לנו. לכן לא פעם ילד שתופס עצמו כחזק בזכות כוחניותו, יחפש חברים או מצבים בהם הוא יבליט היבט זה שבאישיותו, או לחילופין ילדה שגדלה להורים אותם תפסה כאנשים שלא היו מכילים ופנויים נפשית עבורה תחפש מערכת יחסים דומה לזו, קרי בן זוג שלא באמת יהיה פנוי אליה עקב התמסרות לשעות עבודה רבות מחוץ לבית וכן הלאה. זאת מכיוון שזכרונה לימד אותה שאלו הם 'כללי מערכות יחסים', וכך במהלך חייה היא נמשכת ומחפשת מצבים המתאימים לדימוי פנימי זה שיצר זכרונה.

המודעות לעוצמת זכרונות אלו והשלכותיהם היא הפתח ליצירת שינוי פנימי. ככל שנחשוף את עצמנו ואת ילדינו למצבים המאתגרים את הזכרון הפנימי החקוק בנו נוכל להרחיב את האופן בו אנו תופסים את עצמנו ובכך להעשיר את אישיותנו.

בני ישראל שזכרו את פינוקי מצרים שקבלו בלי מאמץ "חינם", אינם שונים במהותם מהמן אותו ליקטו בחינם. אך כנראה שזה מייצג את תפיסתם ועמדתם הנפשית של העבדים והיה להם קשה להתכחש לזכרון ראשוני ולפתח זהות עצמית ולאומית חדשה. לשם כך ה' זימן להם את חיי המדבר יבשים והצחיחם כדי שיתנסו באורח חיים שיציב להם את זכרונם ואת תפיסתם העצמית בסימן שאלה כדי שיוכלו לראות את עצמם בראייה חדשה.

יעל זיוון (M.A) עוסקת בייעוץ אישי, זוגי ומשפחתי. משיבה לשאלות בענייני זוגיות ומשפחה בשו"ת קולך.
yaelzivan@gmail.com