'תהיות בעקבות 'בג"ץ ביטול הגיורים

בפסק דין שניתן ביום הזכרון האחרון (25.4.12) מתח בג"ץ ביקורת חריפה ביותר על בתי הדין הרבניים שביטלו בדיעבד גיורים שנעשו בבתי הדין המיוחדים לגיור. החלטת הבג"ץ נפתחה בביקורת קשה על התנהגותם של הדיינים ובמיוחד על הלשון המשתלחת בה נקטו כלפי בתי הדין לגיור וכלפי הרב חיים דרוקמן.

בפסק דין שניתן ביום הזכרון האחרון (25.4.12) מתח בג"ץ ביקורת חריפה ביותר על בתי הדין הרבניים שביטלו בדיעבד גיורים שנעשו בבתי הדין המיוחדים לגיור. החלטת הבג"ץ נפתחה בביקורת קשה על התנהגותם של הדיינים ובמיוחד על הלשון המשתלחת בה נקטו כלפי בתי הדין לגיור וכלפי הרב חיים דרוקמן. כך, למשל כותבת כב' נשיאת בית המשפט העליון בדימוס בייניש על פסקי הדין של בתי הדין הרבניים "אין פגם ופסול שלא נפלו בהחלטותיהם", וכב' השופטת נאור כותבת "לקרוא ולא להאמין – אסור שמה שקרה לעותרות יקרה גם לאחרים". עם זאת בג"ץ לא פסל את ההחלטה מכיוון שבעייתן של העותרות (שיוצגו על ידי מרכז צדק לנשים<קישור>) כבר נפתרה על ידי בית הדין הרבני: "למעלה משלוש שנים חלפו מאז הגשת העתירה הראשונה, וניתן לציין בסיפוק מסוים, כי במישור הפרטני השתנו הנסיבות מן הקצה – שכן פסקי הדין בעניינן של העותרות בוטלו ויהדותן אושרה".

למרות הביקורת בג"ץ נמנע מלהורות לבתי הדין שלא לחזור על פסילת גיורים שנעשו על ידי  מערך הגיור הממלכתי ומציין "כי גם במישור המערכתי המצב אינו כשהיה – נוכח הנחיות נשיא בית הדין הרבני הגדול לגבי הטיפול בתיקים בהם מתעוררות שאלות הנוגעות לתוקפם של גיורים, נוכח הבהרת המצב לגבי הרישום לנישואין והסדרתו." יתר על כן השופטים מסתפקים בהבעת  "[...] תקווה, לשינוי תודעתי שצריך היה להתחולל בבתי הדין נוכח ההבנה, כי גיורים שבוטלו כלאחר יד ובהינף קולמוס התבררו למפרע על ידי בתי הדין עצמם כגיורים תקפים."

פסיקתו של הבג"ץ מעוררת אצלי תהיות רבות אותן אמנה להלן:

א. האם בית המשפט סבור שבמסגרת "כיבוד הערכאות" עליו מדבר כב' השופט רובינשטיין בפסק הדין מקבלים דייני בית הדין הרבני את פסק דינו של הבג"ץ? האם בית המשפט סבור כי הדיינים מוכנים ללכת לאורם של העקרונות (ההלכתיים!) שהובאו בבג"ץ לגבי היחס הראוי לגר? והרי מן המפורסמות הוא שבית הדין הרבני אינו מכיר בכלל בזכותו של בית המשפט לקבוע דבר וחצי דבר בעניין העקרונות המנחים את בית הדין הרבני.

ב. האם בית המשפט סבור כי הכללים החדשים המסדירים את הטיפול במקרים עתידיים בהם יעלה חשש לתקפות גיור הם תשובה ראויה לבעיה? האם אכן צודק כב' השופט רובינשטיין בדבריו על "שינוי הגישה בבתי הדין – שבא לידי ביטוי בהנחיות נשיא בית הדין הרבני הגדול"? וכי אין בכללים בירוקראטיים אלה כי אם קיבוע עצם זכותו של בית הדין לבטל גיורים?

ג. הגם שבית הדין האזורי בתל-אביב פסק להכשיר את גיורן של הנשים, האם ניתן לומר כדברי כב' השופט רובינשטיין "שבתי הדין ביקשו לתקן את המעוות בעצמם"? האם אכן תתממש תקוותה של כב' הנשיאה בדימוס בייניש כי "הלקח יילמד וכי בתי הדין הרבניים יקפידו ויימנעו מפתיחה בהליך הבוחן תוקפו של גיור במגמה לבטלו בשל ההשלכות הקשות והפוגעניות של הליך כזה ומשום הרגישות והזהירות"? והרי בפסק הדין המכשיר את תוקף הגיור של אחת העותרות נכתבו הדברים הבאים: "אם מתברר או אף אם נראה לו [לדיין המסדיר את הגט] שהייתה הטעיית ביה"ד המגייר, חובה עליו להתריע ולהודיע על כך, ואם אמור יאמר איני מתערב במה שהיה אלא אעשה את תפקידי במתן גט ומעשה בי"ד מבלי להתייחס לעבר, דיין זה עושה מלאכת ה' רמייה ומועל בתפקידו. לכן אין ולא צריכה להיות כל טענה או טרוניה על הגר"א עטיה שליט"א על עצם החלטתו" (ההדגשה במקור). כל זה נכתב על ידי דעת הרוב בהרכב שנבחר בקפידה על ידי נשיא בית הדין הגדול לטפל במקרה הרגיש של ביטול הגיור (דעת המיעוט סברה כי המבקשת לא הביאה תשתית ראייתית מספקת להוכיח ששמרה עיקרי הדת מיד לאחר הגיור, ולא הכשיר את הגיור). והמשתמע מדברים אלו הוא כי בית הדין של תל-אביב הכשיר ביד אחת את גיורה של נשוא העתירה בו בזמן שהכשיר בידו האחרת את השיטה של הדיינים מבטלי הגיורים.

ד.  האם אכן כדברי כב' השופט רובינשטיין "פסקי הדין נשוא העתירות בוטלו ועברו מן העולם"? או שמא אין לומר בביטחון מוחלט שהעותרות מוגנות מפני ביטול גיורן בעתיד, שהרי כידוע בבית הדין אין סופיות הדיון.   

בבג"ץ נכתב: "כולנו חושבים שלא פותרים שאלות עקרוניות על גבם של אנשים". ואכן, כאשר הוכשר גיורן של שתי הנשים, הבינו כל העוסקים בנושא כי ניצחנו במערכה הקטנה אך הפסדנו במערכה הגדולה שהיא ליבון הבעיה העקרונית המונחת לפתחה של החברה בישראל. כנראה, נצטרך לחכות עד אשר יבוטל גיורם של איש או אישה (לרוב של אישה) אשר יהיו להם מספיק משאבים נפשיים וכספיים כדי לקום שוב ולעמוד במאבק מול הממסד. 

 

ערכה: שרה בקרמן