מחיצה בין העזרות - סיכום הלכתי

Partition in synagogue

המאמר מסכם את סוגיית המחיצה החל ממקורותיה הראשוניים במשנה ובגמרא (משנה סוכה, ובבלי סוכה) ומביא את שיטת הרב פיינשטיין לעניין גובה המחיצה בשו"ת אגרות משה, לפיה כאשר עזרת הנשים היא למעלה אין צורך במחיצה, וכאשר עזרת הנשים ממוקמת באותה קומה כמו עזרת הגברים, גובה המחיצה צריך להיות לפחות י"ח טפחים - כגובה כתפיה של אישה בינונית.  

 מי צריך מחיצה?

 

המקור לדין המחיצה הוא המשנה (מסכת סוכה פרק חמישי משנה ב') על שמחת בית השואבה. המשנה מספרת שבמוצאי יו"ט ראשון של חג ירדו לעזרת נשים ו"מתקנין שם תיקון גדול"

על המילים הללו שואלת הגמרא (בבלי סוכה נא עמוד ב) מהו אותו תיקון גדול? על שאלה זו משיב רבי אלעזר כי בתחילה היה אותו שטח במקדש הקרוי "עזרת נשים" חלק. ובאו והקיפו אותו בגזוזטרא והתקינו שנשים ישבו למעלה וגברים למטה. הגמרא ממשיכה ומפרטת בברייתא:

תנו רבנן: בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ, והיו באים לידי קלות ראש, התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים. ועדיין היו באין לידי קלות ראש. התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה.

 

הגמרא שואלת באיזו רשות שינו ממבנה המקדש שנבנה על פי צו נביאים מיד ה' ומשיבה כי מצאו פסוק המדבר על הבחנה בין נשים לגברים לעתיד לבוא (כאשר על פי המקובל בידם לעתיד לבוא אין יצר הרע שולט בהם.) ובזמן הספד. מכאן למדו קל וחומר לזמן הווה כשעסוקים בשמחה:

היכי עביד הכי? והכתיב (דברי הימים א כח) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל! – אמר רב: קרא אשכחו ודרוש,(זכריה יב)וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד. אמרו: והלא דברים קל וחומר. ומה לעתיד לבא – שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם – אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד, עכשיו שעסוקין בשמחה ויצר הרע שולט בהם – על אחת כמה וכמה.

 

 

הטעם למחיצה

 

עד כאן נראה שהטעם למחיצה הוא "שלא יבואו לידי קלות ראש" בשאלת הגדרתה של אותה קלות ראש נמצא הבסיס למחלוקת בדבר גובה המחיצה.

על פי הרמב"ם בפירושו למשנה (סוכה פרק חמישי משנה ב'), הבעיה היא בהסתכלות הגברים בנשים:

תיקון גדול ר"ל גדול התועלת והוא כי העם היו מתקנים מקום לאנשים ומקום לנשים ומקום הנשים למעלה ממקום האנשים כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים.

 

ואילו על פי הרמב"ם בהלכותיו הבעיה היא רק בהתערבבות של גברים ונשים:

עזרת הנשים היתה מוקפת גזוזטרא כדי שיהיו הנשים רואות מלמעלן והאנשים מלמטן כדי שלא יהיו מעורבבין . (רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ה הלכה ט)

 

אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן, בחג הסוכות היתה שם במקדש שמחה יתירה שנאמר (ויקרא כ"ג) ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים, וכיצד היו עושין ערב יום טוב הראשון היו מתקנין במקדש מקום לנשים מלמעלה ולאנשים מלמטה כדי שלא יתערבבו אלו עם אלו (רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח הלכה יב)

 

גובה המחיצה

 

 

הרב משה פיינשטיין (הסמכות ההלכתית המובילה בקרב יהודי ארה"ב) נשאל על גובה המחיצה הראוי בין עזרת הנשים לעזרת הגברים (שו"ת אגרות משה,חלק או"ח א' סימן ל"ט). ראשית הוא דן ארוכות בשאלת חיובה של המחיצה הוא קובע כי בבית המקדש דין המחיצה הוא דאוריתא אולם בבית הכנסת המחיצה היא מדרבנן.

בשעת התפילה חוזר הדין לדאוריתא אף בבית הכנסת: 

 

 

אבל בשעת התפלה וכשמזכירין שם שמים ודברי תורה וקדושה מסתבר שהוא דאורייתא שהלא הקדושה שתיקנו בביהכ"נ כתב הר"ן במגילה דף כ"ו שהוא משום שעיקרו עשוי לומר בו דבר שבקדושה עיי"ש ואם דברי הקדושה עצמן אין בהם דיני הקדושה לא היה שייך לתקן קדושה על ביהכ"נ בשבילם, ולכן משמע שבעת התפלה הרי הוא בדיני קדושה מדאורייתא ויהיה אסור לנהוג בו קלות ראש בתפלה מדאורייתא. 

 

 

הוא מתלבט בשאלת דין מחיצה בכל מקום שיש בו קיבוץ גדול של גברים ונשים לעומת זאת ברור לו כי כל שאלת המחיצה לא נידונה אלא במקום קיבוץ של גברים ונשים. במקום שיש אשה אחת בין הגברים אין צורך במחיצה אפילו בבית המקדש:

 

 

ובלא צורך קבוץ אף במקדש מותר שהרי חנה התפללה סמוך לעלי הכהן וכהא דדחקה ונכנסה בקידושין דף נ"ב ותוספות שם מותרות נשים ליכנס בעזרה גם בלא דוחק עיין שם אף שנמצאים שם הרבה אנשים אבל במקום שצריכין להתקבץ כהא דשמחת בית השואבה וכהא דיתקבצו להספיד לעתיד הרי הוא דין מדאורייתא שצריך מחיצה להבדיל ביניהם. 

 

 

הרב פיינשטיין מעדיף עזרת נשים בה יושבות הנשים למעלה , אז נוצרת הפרדה בין הגברים לנשים. אולם אם מדובר בעזרה משותפת הנחצית על ידי מחיצה הוא אינו מסתפק במחיצה "סימלית" אלא מצריך מחיצה עד גובה הכתפיים שתמנע "קלות ראש" על פי הסברו (שיחה ללא קושי ונגיעה בידיים):

 

היוצא מזה גם בבתי כנסיות שמתקבצין שם אנשים ונשים להתפלל טוב יותר לעשות גזוזטרא שהנשים יהיו למעלה, ואם מאיזה טעם קשה לעשות גזוזטרא צריכים לעשות מחיצה ממש כזו שתמנע מלבוא לידי קלות ראש ולא סגי במה שנחשבה מחיצה לכל דבר כגון בשערים פתוחים כמו שראינו שלא הועילה במקדש והיה אסור מדאורייתא. ולכן לא סגי גם במחיצה של עשרה טפחים מן הקרקע שאינה כלום לענין קלות ראש שהרי יכולים לדבר ולהרבות שיחה עם הנשים בלי שום קושי וליגע בידיהם ואין לך קלות ראש גדולה מזו ונחשבו כמעורבין ממש ואסור מדאורייתא שגרועה היא ממחיצה שהבדילה בין עזרת נשים לחיל במקדש שלא הועילה אף שהיתה יותר ניכר, אלא צריכים לעשות מחיצה גבוהה במדה כזו שלא יבואו לידי קלות ראש. 

 

אולם הוא פוסק כרמב"ם בהלכותיו שהבעיה היא רק ב"ערבוב" ואין חשש ב"הסתכלות" (הוא מסביר את הרמב"ם בפירושו למשנה שאף הוא אינו אוסר הסתכלות):

 

אבל מסתבר לע"ד שסגי במחיצה גבוהה עד אחר הכתפים, דהרי חזינן שהמחיצה אינה מצד איסור הסתכלות כדכתבתי לעיל שזה הרי ידעו גם מתחלה ומ"מ התירו ולא חשו לזה. …

 


ומוכרחין לומר שכוונתו בפירושו לסוכה להסתכלות כזאת שיכולה להביא לידי קלות ראש שהוא רק כשעומדות הנשים למטה בלא מחיצה או אף במחיצה נמוכה שהן כמעורבין. וכתב זה מחמת שסובר שההסתכלות מביאה לקלות ראש כמו שכתב התי"ט ואמנם הסתכלות האנשים בנשים מביאה לידי קלות ראש, אבל עכ"פ רק כשאפשר לבא מזה לקלות ראש שייך לאסור וכשהן למעלה אף בלא מחיצה ולמטה במחיצה גבוהה עד אחר הכתפים שאין שייך לחוש לקלות ראש לא איכפת לן בהסתכלות אף להרמב"ם בפירושו לסוכה.

ואף אם נסתפק בכוונתו בפירושו לדינא אין לנו אלא מש"כ הרמב"ם בהלכותיו פ"ה מביה"ב ה"ט שהוא כדי שלא יהיו מעורבבין וכן בפ"ח מלולב הי"ב שכתב כדי שלא יתערבו אלו עם אלו והוא כמו שבארתי שבלא מחיצה גבוהה יחשבו כמעורבבין כיון שבאין מזה לקלות ראש אבל מצד הסתכלות עצמה אין לחוש …..

 

להלכה

 

כשהנשים בגזוזטרה למעלה – אין צורך במחיצה.

כשהן למטה – יש צורך במחיצה שגובהה המינימלי י"ח טפחים (כגובה כתפי אשה בינונית):

 

ולכן במחיצה גבוהה עד אחר הכתפים שמסתבר שאין לבוא לידי קלות ראש יש להתיר. והוא גובה ג' אמות שהן י"ח טפחים …. ואף שנראים הראשים אף בי"ח טפחים כשעומדות, לא יבא מזה לידי קלות ראש. והמחמירין להגביה המחיצה עד שלא יתראו גם ראשיהן תבוא עליהן ברכה. ובפרט שהרבה נשים במדינה זו אינן נזהרות בכסוי הראש. אבל לדינא יש להתיר גם בגבוהה רק י"ח טפחים ואם שנמצאות שם גם פרועי ראש כבר הורה זקן בעל ערוך השולחן שבזמן הזה שבעוונותינו הרבים יש הרבה כמותן מותר להתפלל כנגדן ולכן אין למחות אבל בפחות מי"ח טפחים אסור וצריך למחות בכל התוקף כי אף אם היה אסור רק מדרבנן צריך למחות כל שכן שלעניות דעתי הוא מדאורייתא כדהוכחתי לעיל. 

 

מי חולק?

 

על פסיקתו של הרב פיינשטיין חולק האדמו"ר מסאטמר ועימו רבני הונגריה, הפוסקים שהאסור הוא בהסתכלות. ולכן על המחיצה להסתיר את הנשים לגמרי!

הרב יחיאל יעקב וויינברג (נפטר ב1966) מביא את המחלוקת (שו"ת שרידי אש, חלק א' סימן ח') ונוטה להסכים עם הרב פיינשטיין:

 

ובדבר שיעור גובה המחיצה, נולדה מחלוקת באמריקה. הגאון ר' משה פיינשטיין שליט"א, גאון גדול ומובהק בהוראה, פסק שדי אם המחיצה גבוהה י"ח טפחים, למטה מהכתפיים, כדי שלא יבואו האנשים והנשים לדבר זע"ז ולבוא ע"י כך לקלות ראש, ואעפ"י שיכולים להסתכל. מ"מ מותר, והראה לרמב"ם הלכות בית הבחירה פ"ה ה"ט, שעיקר טעם האיסור שלא להתערב זה בזה. 

 

וכנגדו יצא האדמו"ר מסאטמאר ועמו כל רבני אונגארן ואסרו מחיצה כזו, ופסקו שהמחיצה צריכה להיות גבוהה מעל הראשים, ואף הם הורו על מה שכתב הרמב"ם בפירושו לפ"ה ממס' סוכה, שהאיסור הוא שלא יסתכלו האנשים בנשים. 

 

ולי נראים יותר דברי הגאון רמ"פ שליט"א וראיותיו בספרו אגרות משה או"ח הן מכריחות, ובדברים שנכתבו נגדו לא ראיתי אף דבר אחד שיש בו כדי דחיית דבריו. 

 

את דבר הרמב"ם במשנה על ה"הסתכלות" הוא מסייג ל אנשים פרוצים ביותר:

 

וברור, שמה שכתב הרמב"ם בפירוש המשניות שלא יסתכלו האנשים בנשים, כוונתו, שלא יבואו פריצים להסתכל לשם הנאה. וכן מוכח מלשון הגמרא בסוכה נ"א, ב: ת"ר, בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים בחוץ והיו באים לידי קלות ראש, התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים ועדיין הי' באים לידי קלות ראש התקינו שיהו נשים יושבים מלמעלה ואנשים מלמטה. היכי עביד הכי, והכתיב: הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל? אמר רב: קרא אשכחו ודרוש. ופירש"י: "שצריך להבדיל אנשים מנשים ולעשות גדר בישראל שלא יבואו לידי קלקול". 

 

ובמחיצה של י"ח טפחים אי אפשר לבוא לידי קלות ראש, ואין לחוש כי בשעת התפילה יבואו להסתכל לשם הנאה. וברור, שמה שכתב הרמב"ם שלא יסתכלו היינו לשם הנאה, אבל בהבטה בעלמא אין איסור, כמש"כ בהלכות איסורי ביאה פכ"א ה"ב, שאסור להסתכל במתכוין להנאה. 

 

התחשבות ברגשות נשים בזמננו 

 

הרב ווינברג "מסנגר" על רבני הונגריה שכוונתם היתה טובה לשמור על הצניעות כפי שהיתה נהוגה בדורות קדומים אולם בזמננו חומרה יתירה זו עלולה להביא לקלקול:

 

אמנם רבני אונגארן מחמירים מאוד ודורשים שהמחיצה תהי' גבוהה למעלה מראשי הנשים, ועוד מרחיקים ללכת ודורשים שבאם אין בביהכ"נ מחיצה כזו אסור להתפלל שם, ואסור לנשים לבוא ולהתפלל ומוטב שישארו בבתיהם. וודאי שכוונתם לטובה, לשמור על הצניעות כפי שהיתה נהוגה בדורות הקודמים,אבל בזמננו נשתנה המצב ונשתנו הטבעים, והנשים אם תשארנה בבית ולא תבואנה לביהכ"נ תשתכח מהם תורת היהדות לגמרי, ובוודאי שאסור להדיחן ולהרחיקן בגלל חומרא יתירה שאין לה יסוד מוצק בש"ס ופוסקים. 

 

הוא מוסיף לדיון את ההתחשבות ברגשות נשים בזמננו הרואות בהרחקה מבית הכנסת פגיעה במעמדן:

 

ועי' באו"ח סי' פ"ח סע' א' שאשה נדה אסורה להיכנס לבית הכנסת להתפלל, אבל בימים נוראים מותרות גם נשים נדות לילך לביהכ"נ "כי הוא להן עצבון גדול, שהכל מתאספים והן יעמדו מבחוץ". ובזמננו הנשים מקפידות מאוד אם מרחיקים אותן מבתי התפילה, והליכה לתפילה בביהכ"נ היא בזמננו קיום היהדות לנשים ולאמהות. ולכן עצתי לכת"ר לעשות מחיצה גבוהה י"ח טפחים ותבדיל בין הנערים ובין הנערות.

 

לעיון מעמיק בעניין המחיצה ראו הרב י' הנקין, שו"ת בני בנים חלק א סימנים א – ד, ל"ה. זהו האוסף הרחב ביותר והמאוחר ביותר העוסק בענייני המחיצה במגרש ההלכתי הפורמלי. בתשובותיו הוא דן מהי המחיצה המינימלית המאפשרת תפילה ללא שום פקפוק. 

 

 

לעיון במקורות היסטוריים:

 

א. יהודה רוזנטל, "לתולדות המחיצה", מחקרים ומקורות כרך ב ירושלים 1966, עמ' 652 – 656. 

 

ב. שמואל ספראי, "האם היתה קיימת עזרת נשים בבית הכנסת בעת העתיקה?", ארץ ישראל וחכמיה בתקופת המשנה והתלמוד, הוצאת הקבוץ המאוחד 1983, עמ' 94 – 104.

 

ג. ש"ד גוייטין, "יציע נשים בבנין בית הכנסת בתקופת הגאונים", תרביץ לג (תשכ"ד), עמ' 314.