תתן אמת ליעקב

"תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם" (מיכה ז, כ). הנביא מיכה בוחר לזהות את יעקב אבינו עם מידת האמת. אולם הסתכלות פשוטה בפרשת תולדות מראה כי הדברים אינם מובנים מאליהם. ראוי שאת דרכנו והתנהלותנו ביום יום תוביל האמת; גם את דרכנו שלנו, גם את דרכם של המנהיגים החברתיים, המדיניים והרוחניים. כי במקום שבו שוכנת האמת, ישכון גם השלום.

"תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם" (מיכה ז, כ)

הנביא מיכה בוחר לזהות את יעקב אבינו עם מידת האמת. אולם הסתכלות פשוטה בפרשת תולדות מראה כי הדברים אינם מובנים מאליהם.

רש"י מציג את אופיים של האחים הנערים, עשיו ויעקב כמנוגדים זה לזה. בבואו לפרש את הפסוק: "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כה, כז), מסביר רש"י כי "יודע ציד" הנאמר על עשיו, פירושו יודע לצוד ולרמות את אביו בפיו. לעומתו, יעקב הוא "איש תם", ומסביר רש"י "אינו בקיא בכל אלה, אלא כליבו כן פיו". דווקא בחינת סיפור מכירת הבכורה ויתרה על כן סיפור גניבת הברכה מקשה עלינו לקבל את התנהגותו של עשיו כרמאות. בסיפורים אלו דווקא יעקב מוצג כרמאי.

אברבנאל מתייחס לסיפור מכירת הבכורה: 'אם היה יעקב תם וישר איך מלאו לבו לומר לאחיו הגדול ממנו שימכור את בכורתו בנזיד עדשים? ואין ראוי לאיש ירא א-להים וסר מרע שיתן עינו במה שאינו שלו, כל שכן שיונה אותו בדברים לקנות ממנו את בכורתו במחיר בזוי כמו שהוא עשה, נזיד עדשים. ואם היה עשו איש סכל, היה ראוי שיעקב יהיה איש אוהב משפט ולא יונה אותו'. יעקב, לדעת האברבנאל, מנצל את המצב שבו שרוי עשוי, של רעב, עייפות על מנת שימכור לו את הבכורה.

בכל זאת ניתן במידה מסוימת לפתור את יעקב מאשמת המרמה בסיפור מכירת הבכורה בכך שזו נמכרה תמורת נזיד העדשים, למי שכפי הנראה הבכורה אינה חשובה לו. עשיו לא העריך מספיק את הבכורה על מנת לשמור אותה לעצמו, כפי שמעיד הכתוב: "ויאכל וישת, ויקם וילך; ויבז עשו, את הבכורה" (בראשית כה, לד).

ביחס לגניבת הברכה – קשה ליישב את מעשיו של יעקב ולטעון שאין מדובר במרמה. לכאורה, יכולות היינו לטעון כי יעקב עשה את מצוותה של אמו. שהרי היא זו המצווה אותו: "וְעַתָּה בְנִי, שְׁמַע בְּקֹלִי–לַאֲשֶׁר אֲנִי, מְצַוָּה אֹתָךְ. לֶךְ-נָא, אֶל-הַצֹּאן, וְקַח-לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים, טֹבִים; וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ, כַּאֲשֶׁר אָהֵב. וְהֵבֵאתָ לְאָבִיךָ, וְאָכָל, בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ, לִפְנֵי מוֹתוֹ" (בראשית כז, ח-י). אולם כפי שמסביר הרב זאב ויטמן, יעקב היה יכול להתנגד לדרישה זו של אמו. יתרה על כן, אם רבקה משוכנעת כי יעקב הוא זה שצריך לקבל את הברכה לבכור, מדוע שלא תפנה ליצחק ותאמר לו זאת ותצדיק זאת בפניו?

מדרש תנחומא מדבר על המחיר שמשלם יעקב, כאשר לבן מחליף בין לאה ורחל בליל הכלולות, וכיצד לאה מגיבה לאשמה שהיא שיתפה פעולה עם אותה רמאות יעקב: "בת הרמאי! למה רימת אותי?" לאה: "ואתה למה רימית את אביך… ואתה אומר למה רימיתני ואביך לא אמר עליך בא אחיך במרמה?" (תנחומא ויצא, יא).

יעקב משלם לאורך חייו את המחיר של הרמאות – חמיו מרמה אותו, נשותיו מרמות אותו וילדיו ירמו אותו. הרבה כאב לב וצער היו נמנעים מיעקב ובניו, בני ישראל, אם האמת היתה מובילה את התנהלותם.

ראוי שגם את דרכנו והתנהלותנו ביום יום תוביל האמת; גם את דרכנו שלנו, גם את דרכם של המנהיגים החברתיים, המדיניים והרוחניים. כי במקום שבו שוכנת האמת, ישכון גם השלום.

כפי אומר הנביא זכריה: "אלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש את רעהו אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם ושבעת שקר אל תאהבו כי את כל אלה אשר שנאתי נאם ה'…והאמת והשלום אהבו" (זכריה ח' טז-יט).