מדרש צאנה וראינה - מדרש לפורים

"מדרש 'צְאֶינָה וּרְאֶינָה'" הוא מעין פרודיה על התֶּמָה של צניעותן של נשים ומקומה של האישה בחברה בת-ימינו, והוא נתחבר על ידי כותבת שורות אלה בשנת תשע"ג כטקסט לחג הפורים על ידי ד"ר יעל לוין.

"מדרש 'צְאֶינָה וּרְאֶינָה'" הוא מעין פרודיה על התֶּמָה של צניעותן של נשים ומקומה של האישה בחברה בת-ימינו, והוא נתחבר על ידי כותבת שורות אלה בשנת תשע"ג כטקסט לחג הפורים. יש לומר תחילה כי חג הפורים זימן במהלך הדורות אפשרות נאותה ליצירת טקסטים היתוליים והומוריסטיים. בכלל זה נכתבו גרסאות שונות של "מסכת פורים" מיוחדות, נתחברו פרודיות שונות, נוסחי "קידוש" פורימיים, וקטעי תפילה בעלי אופי היתולי, לרבות תפילות "מי שברך" מיוחדות לפורים.1

דור דור ומבעיו הספרותיים. בשנים האחרונות חיברתי שורה של מדרשים חדשים הכתובים בסגנון מדרשי האגדה והיונקים מהמקורות, וחיבור "מדרש פורים" זה הוא המשך ליצירה זו שאחזתי בה. "מדרש 'צְאֶינָה וּרְאֶינָה'" מסתייע בדמותו של יוסף, הקשורה למעשה קשר הדוק עם מגילת אסתר, על רקע רמזי הלשון והדמיונות הענייניים הרבים הנודעים בין מגילת אסתר לבין הפרשות המקראיות על אודותיו. 2

"מדרש 'צְאֶינָה וּרְאֶינָה'" מעלה בפתיחתו סתירה לכאורה בין הפסוק בשיר השירים "צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ" (שיר השירים ג, יא) לבין שני מקראות בספר תהלים: "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה" (תהלים מה, יד) ו"אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ" (שם קכח, ג). בשני כתובים אלה נוטים להסתייע לטובת הטענה שמקומה של האישה אמור להיות בזירה הפרטית-ביתית, ולא במרחב הציבורי-חברתי. כדי ליישב את הקושי בין הכתובים הנראים כסותרים, "מדרש 'צְאֶינָה וּרְאֶינָה'" נוקט בדרשת "אל תקרי" ומפרש את המילה "צְאֶינָה" בהוראת "צֶנָע", מלשון צניעות. על רקע זה מתבאר הכתוב בשיר השירים בצורה מחודשת, ומועלית על נס התנהגותן של בנות ישראל שנותרות ספונות בבתיהן, וזאת לעומת בנות מצרים בזמנו של יוסף שיצאו לרשות הרבים.

"מדרש 'צְאֶינָה וּרְאֶינָה'" עושה בהקשר זה שימוש במוטיב המוזכר ב"פרקי רבי אליעזר" ולפיו בנות מצרים היו צועדות על החומה כדי לחזות ביופיו המיוחד של יוסף הצדיק בשעה שהרכיבוהו במרכבת המשנה ביום שפרעה מינהו למלך על כל ארץ מצרים (בראשית מא, מג).3 המדרש כאן נוקט בין היתר בלשון "ומצריות מצעדות לו על החומות", נוסח המעורר אסוציאציה לכתוב "בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר" (בראשית מט, כב). כבר בבראשית רבה מצויות הקבלות לעניין הזה, והן מוסבות על כתוב זה, וניכר שהדרשה ב"פרקי רבי אליעזר" מתכתבת אף היא עם היגד זה. לעומת הנאמר ב"פרקי רבי אליעזר", בבראשית רבה מוזכר ש"היו בנות מלכים מציצות עליו דרך החרכין והיו משליכות עליו שיריין וקטלין ונזמים וטבעות כדי שיתלה עיניו ויביט בהן, אף על פי כן לא היה מביט בהן".4 נוסח זה שממנו עולה שהמצריות הביטו על יוסף דרך חרכים, ולא נראו במרחב הציבורי ממש, אינו תואם את התפישה המובעת ב"מדרש 'צְאֶינָה וּרְאֶינָה'". בדרשה אלטרנטיבית המובאת בבראשית רבה מוזכר בכלליות "שהיו המצריות בנות מלכים מבקשות לראות את פני יוסף",5 ומקום הימצאותן אותה שעה אינו נזכר. ידועות גם ווריאציות אחדות נוספות של מדרש זה, ונודעים שינויים בין המקבילות השונות בפרטי המעשה. 6

בהקשר לאזכורם של המלך שלמה ושל יוסף ב"מדרש 'צְאֶינָה וּרְאֶינָה'", יש לומר כי  ב"פרקי רבי אליעזר" הם נמנים על עשרת המלכים שמשלו מסוף העולם ועד סופו, ואם נבקש לקשור את המדרש לפורים, הרי שאף אחשורוש מנוי עמהם. 7 באשר לדרשת הכתוב "בְּנוֹת צִיּוֹן" במשמעות "בנות המצוינות בצניעות", אפשר לציין כי המילה "צִיּוֹן" נפתרת במשמעות "מצויין" כבר בספרות התנאים, בספרא, שם העניין מוסב לא על נשים, כי אם על עם ישראל בכללו: "וכיון שכילו ישראל את מלאכת המשכן בא משה וברכם... ועל אותה שעה הוא אומר 'צאינה וראינה בנות ציון'. בנים המצויינים 'במלך שלמה' במלך שהשלום שלו 'בעטרה שעטרה לו אמו' זה אהל מועד...". 8התיבה "צִיּוֹן" מוסיפה להידרש בהוראה של "מצויין" בתלמוד הבבלי ובספרות המדרש. 9

אם כן, "מדרש 'צְאֶינָה וּרְאֶינָה'" מהפך את כוונתו המקורית של הפסוק בשיר השירים, המטעים שראוי לבנות ישראל לצאת ולחזות במלך שלמה, פסוק המעודד אותן לעשות כן, ומסקנת המדרש היא כי לכאורה אין ראוי לבנות ישראל לצאת מבתיהן מטעמי צניעות, ובדרך זו מובאים הדברים אד אבסורדם. כידוע, הרמב"ם כותב בהלכות אישות (יג, יא) שאין לאישה לצאת מביתה לעיתים קרובות: "אבל גנאי הוא לאשה שתהיה יוצאה תמיד פעם בחוץ פעם ברחובות, ויש לבעל למנוע אשתו מזה ולא יניחנה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או פעמים בחודש כפי הצורך, שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה שכך כתוב 'כל כבודה בת מלך פנימה'". עם זאת, ידוע שאין להלכה זו מקור בספרות חז"ל, אלא היא מושפעת מסביבתו המוסלמית של הרמב"ם. 10ב"מדרש 'צְאֶינָה וּרְאֶינָה'" לא מועלית זיקה עם הקטע ברמב"ם משום שהמדרש מתיימר להיות כתוב בסגנון המדרשים הקלאסיים, ודברי הרמב"ם מאוחרים יותר.

ראוי אף להעיר הערה בנוגע להיגד "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה". כתוב זה מוסב לפי פשוטו של מקרא על בת מלך שהיא כלה אשר נכנסת פנימה לָהֵיכָל לחופתה עם המלך, מלווה ברכושה הרב הנכנס לפניה. הוראתה של המילה "כְּבוּדָּה" היא רכוש רב, בדומה לנאמר בספר שופטים (יח, כא): "וַיִּפְנוּ וַיֵּלֵכוּ וַיָּשִׂימוּ אֶת הַטַּף וְאֶת הַמִּקְנֶה וְאֶת הַכְּבוּדָּה לִפְנֵיהֶם".11 אולם כבר בתלמוד הירושלמי ובתלמודד הבבלי נעשה שימוש במילה זו במשמעות "כְּבוֹדָהּ",12 וכן הוא אף בדברי הרמב"ם עצמו, וב"מדרשש 'צְאֶינָה וּרְאֶינָה'" נקטנו במשמעות ובשימוש הרווחים של היגד זה.

נוסח המדרש

 

"צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ" (שיר השירים ג, יא).

מאי "צְאֶינָה וּרְאֶינָה"? והלא איפכא מסתברא!

שהרי אין נאה לאישה אלא להיות יושבת ספונה בתוככי ביתה,

כמו שכתוב: "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ" (תהלים מה, יד), וכן הוא אומר: "אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ" (שם קכח, ג).

אלא אל תקרי "צְאֶינָה" אלא "צֶנָע", לשון צניעות. "בְּנוֹת צִיּוֹן", בנות המצויינות בצניעות.

בנות הרואות את פני המלך שלמה מחלונות בתיהן. – שלא כבנות מצרים שהיו יוצאות להביט ביופיו של יוסף הצדיק, כמו שנאמר: "בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר" (בראשית מט, כב).

* * *

"מדרש 'צְאֶינָה וּרְאֶינָה'" חובר קודם היוודע דבר הבחירות לכנסת העשרים. אולם עם התקרב יום הבחירות הנורא והנשגב בשלהי חודש אדר, יש מקום לסייג את לשון המדרש, ולשנות במשהו את המסקנה העולה ממנו. כך ראוי להביע מפורשות את ההמלצה "צְאֶינָה... בְּנוֹת צִיּוֹן"! – ביום הבחירות הבאות עלינו לטובה, צְאֶינָה ובחרנה במועמדים ובמועמדות ראויים וראויות, וכן יהי רצון, ונאמר אמן, סלה.

הערות

 

[1]    ראו בין היתר Israel Davidson, Parody in Jewish Literature, New York 1907 ; דב גולדברגר, ונהפוך הוא: הומור תורני לפורים (2 כרכים), ירושלים תשס"ח.

2    ראו בין היתר אורי בריליאנט, "בין יוסף לאסתר – על השתדלות והשגחה", ישיבת הר עציון, דף קשר, שבת פרשת כי-תשא - פרה י"ח אדר ה'תשס"ב, גליון מספר 850, והביבליוגרפיה הרשומה בהערה 1; יונה בר מעוז, "יוסף ואסתר במגילת ההסתר", דף שבועי, אוניברסיטת בר-אילן, פרשת צו ושבת זכור, תשע"א, מספר 907; יונתן גרוסמן, אסתר – מגילת סתרים, ירושלים 2013, ובמיוחד עמ' 257–259, 347–348 והספרות הרשומה שם.

3    "פרקי רבי אליעזר", מהדורת היגר, חורב י (תש"ח), פרק שמנה ושלושים, עמ' 215–216. אופן ההתבטאות "שנתמנה מלך על כל ארץ מצרים" לגבי יוסף מוזכר כבר בספרות התנאים, ב"מדרש תנאים" (מהדורת הופמן, דברים לב, מד, עמ' 204).

4    בראשית רבה, צח, יח, מהדורת תיאודור-אלבק, עמ' 1268–1269.

5    בראשית רבה, פרשה צז (שיטה חדשה), מהדורת תיאודור-אלבק עמ' 1224.

6    ראו הרב מ"מ כשר, תורה שלמה, חלק שביעי (כרך שמיני), עמ' 1139–1842.

7    "פרקי רבי אליעזר", מהדורת היגר, חורב ט (תש"ו), פרק עשירי, עמ' 98–100.

8    ספרא דבי רב, מהדורת ווייס, מכילתא דמילואים, פרשת שמיני, טו, מד ע"ג.

9    ראו ברכות ח ע"א; תורה שלמה, שיר השירים, ג, יא, עמ' 170, 173.

10   על הלכה זו ראו אברהם גרוסמן, אמונות ודעות בעולמו של רש"י, אלון שבות תשס"ח, עמ' 342–343; גדעון ליבזון, "זיקת הרמב"ם להלכה המוסלמית על רקע תקופתו", הרמב"ם – שמרנות, מקוריות, מהפכנות, בעריכת אביעזר רביצקי, א. היסטוריה והלכה, ירושלים תשס"ט, עמ' 256–257.

11   ראו דעת מקרא, תהלים מה, יד, עמ' רנו-רסד.

12   ראו ירושלמי יומא פ"א ה"א, לח ע"ד; מגילה פ"א ה"ט, עב ע"א; הוריות פ"ג ה"ד, מז ע"ד; יבמות עז ע"א; גיטין יב ע"א; שבועות ל ע"א.

 

---

 

הרישום הביבליוגרפי: יעל לוין, "מדרש 'צְאֶינָה וּרְאֶינָה' - מדרש לפורים", שבת שלום, גיליון 890, פרשת תרומה תשע"ה, עמ' 2–3.

© כל הזכויות שמורות ליעל לוין