מתחתנים. בוחרים דרך שוויונית

גבר ואשה נפגשים, טוב להם ביחד, הם רוצים להתחתן. החלטה משמחת וחשובה. יש המון הכנות לקראת החתונה – מקום, מוסיקה, אוכל, טבעת, צלם, בגדים, פרחים, רב. אבל האם מוצאים זמן לחשוב גם על המשמעות של הטקס? איזו זוגיות הוא מסמל ומייצר? ד"ר רותי פויכטונגר במחשבות על איך נישואין שוויונים.

בכתובה היהודית ,עליה חותמים החתן והעדים (אך לא הכלה) לפני החופה או במהלכה, כתוב כך: ואני אעבוד ואכבד אותך, ואתן לך מזונות, ואפרנס אותך, כדרכם של גברים יהודיים שהם עובדים ומכבדים וזנים ומפרנסים את נשותיהם באמת.

רק הגבר חותם על הכתובה – מה זה אומר?

האם מה שכתוב בה תואם את האופן שבו זוגות רואים כיום את החיים המשותפים הרצויים?

ככל הנראה, בשביל זוגות רבים, הכתובה איננה משקפת את האמונות, הערכים והשאיפות לגבי זוגיותם העתידית.

הכתובה היא חלק מהאופן שבו נתפס קשר הנישואין בהלכה היהודית – קשר שבו הגבר הוא היוזם, הפעיל, זה שאומר "הרי את מקודשת לי". ומה מקומה של האשה? היא אמנם חייבת להסכים להתקדש, אבל בכך מסתכם תפקידה.

האם אפשר לייצר יותר סימטריה גם במסגרת נישואין דתיים? אפשר ואפשר.

יש כיום הסכמי קדם נישואין שונים שניתן לחתום עליהם, וכך לבנות קשר שוויוני. אני מקוה שיש זוגות שרק בגלל חוסר השוויון הזה ירצו לחתום על הסכם כזה, שהוא חלופה שוויונית לכתובה.

אבל זו לא הסיבה היחידה לחתום על הסכם.

בגלל שבהלכה היהודית הגבר הוא היוזם בקידושין, גם פירוק הנישואין נמצא בידיו. במילים אחרות, אם חלילה משהו משתבש (מה שקורה בערך אצל 1 מ-4 זוגות), הגירושין תלויים ברצונו של הגבר, הוא זה שנותן את הגט. ולמה זו בעיה?

הסיפור של ענבל (שם בדוי), עליה כתבתי ב"דעות" לפני חמש שנים, ממחיש את הבעיה:

ענבל חיה חיים רגילים. היא קמה כל יום ומתארגנת עם ילדיה ליציאה מהבית, יוצאת לעבודתה, אוספת את הילדים בסוף יום העבודה ומבלה איתם את שארית היום. לבד היא קמה אל ילדיה בלילות, לבד מתמודדת עם מחלותיהם. מעטים ממכריה יודעים שבמקביל לשגרה כבר יותר מחמש שנים ענבל מנסה לקבל גט. בשנים האלה הספיקה ענבל להיפרד, להגיע להסדרי ראייה ומזונות בבית המשפט לענייני משפחה ולפתוח תיק גירושין ברבנות. אבל את הגט המיוחל היא לא השיגה.

זה היה נכון בשנת 2007, ולצערי הרב זה נכון גם היום, חמש שנים אחרי. כלומר, עשר שנים חלפו ולענבל אין גט, והיא לא יכולה להינשא לגבר אחר.

כמו ענבל יש במדינת ישראל עוד נשים רבות, רבות מדי, שהן מסורבות גט, כלומר, שמסיבה זו או אחרת הן מעוניינות להתיר את קשר הנישואין, אך הגבר שלו הן נשואות איננו מעוניין בכך.

זו עוד סיבה להוסיף משהו על הטקס המסורתי.

אם אתם רוצים לדעת עוד על דרכים לנישואין שוויוניים כמו הסכמי קדם נישואין לכבוד הדדי, או תנאי בקידושין, אתם/ן מוזמנים/ות להיכנס לאתר החדש "בוחרים דרך".

האתר הוקם על ידי קואליצית עיקר, קואליצית ארגונים בינלאומית למען נשים מסורבות גט ועגונות – "הפועלת למען כל הנשים היהודיות בישראל ובעולם, על מנת שאף אחת מהן לא תהא כבולה בכבלי הנישואין בניגוד לרצונה, ולא תיאלץ להיכנע לדרישות סחטניות כדי לקנות את גיטה."

2 הערות לסיום:

אמנם הדברים רלוונטיים במיוחד לאלו הבוחרים בנישואין יהודיים-דתיים. אבל כיון שבישראל אין אופציה של נישואין אזרחיים, ולכן גם לא של גירושין אזרחיים, כל זוג יהודי המגיע לגירושין עושה זאת ברבנות, ולכן חתימה על הסכם מומלצת לכל זוג יהודי שנרשם לנישואין בישראל.

ביהדות ארה"ב החתימה על הסכמי קדם נישואין מאד מקובלת, והתבררה כמאד מועילה במצבי משבר.

המאמר פורסם לראשונה בדוגרי נט- אתר חברתי של תושבי הגליל