מדרשיר - פסח

לקראת פסח, אביגיל אנטמן מגישה מדרשי-שיר לכבוד חג הפסח. על הפתקים הנושרים מתוך ההגדות, על "והגדת לבנך ביום ההוא" בארומה לפני פסח ועוד.

מהדורת פקסימיליה

צצְתָ הבוקר מתוך ההגדה, מהדורת הפקסימליה של אינטגן 1729

גוזר פתקים מתוך הזמנות של בר מצוות וחתונות שכבר היו,

וכותב בכתב ידך המרובע את שמות המסובין.

הפתקים נושרים כל שנה מן ההגדות מוכתמים ביין ופירורי מצה,

שמות של מסובין שכבר אינם, דוד משה, סבתא יפה, דוד גורן.

אתה עורך את השולחן ושם על כל צלחת את הפתק.

קערת הסדר העגולה בת שלוש הקומות מכסף טהור.

בתוך כל קומה מצה שמורה ובקומה העליונה סימני הסדר,

ביצה וזרוע וחרוסת משובחת שהיית גאה עליה.

פעם יחידה בשנה שבה נכנסת למטבח וריסקת תפוחי עץ אגוזים ויין.

 

והגדת לבנך ביום ההוא

מה אומר לבני?

הזהר בני.

באיזה יום אומר לבני?

ביום ההוא אשב עם בני בארומה עם שוקו וקרואסון ואומר לו:

בני הזהר.

הזהר מן הבנות,

מן התשוקות,

הזהר ממוניות,

או אולי במטבח כשנשב לאכול יחד רק הוא ואני.

בני, היישר אלי את מבטך התבונן והקשב לי טוב,

או אולי תוך כדי נסיעה, או בהליכה, או כשאשב לידו כשילך לישון

ואלחש באזנו,

בני הבכור שמע בקולי.

הזהר על גופך, על ידיך הארוכות, על אפך.

איך אמרת בדרך חזרה מבית חולים "רכשתי לי אף".

 

הגדה של פסח

"מעשה ברבי אליעזר ורבי ...שהיו מסובין בבני ברק

והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה

עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו הגיעה זמן קריאת שמע של שחרית"

מסובין סביב שולחן קטן על שטיחים צבעוניים

קול הגלים מן הים האדום,

חושות מפוזרות, אור נרות עולה משולחנות סמוכים.

לאט, לאט, פורשים כל האחרים לשנת לילה.

כוכבים.

החבורה מתמעטת ונשארים ארבעה או שלושה, החכם הרשע התמה ושאינה יודעת לשאול ומספרים ביציאת מצרים.

החכם מספר על הדיכאון הדימנסי שמלווה אותו כבר שנים ארוכות

מערה שחורה וארוכה של עצב.

הרשע מתאר את הבור העמוק של הצורך שלו בהכרה ואהבה,

שמביא אותו לפלרטט עם כל הסטודנטיות ולפרק את נישואיו,

והתמה נרגשת יושבת בין שניהם.

היא נרגשת מעצם המעמד, בו חכם, רשע, הים האדום, השטיחים, הרוח החמה,

הדיכאוני, והנרקסיסט בוחרים לספר ביציאת מצרים בפניה.

היא יודעת לשאול ומדרבנת כל אחד מהם מתוך המערה והבור שלו

לספר עוד ועוד, מה שלא סיפרו מעולם לאיש ולאישה,

והיא כה תמה ונרגשת ושואלת, והלילה מתקדם לאיטו, והם שותים כוס שלישית וכוס רביעית

ואף היא מתארת את הדימנסיה הנרקסיסטית שלה ואף אחד מהם לא רוצה שהלילה יגמר

הם יודעים, שלושתם, שלא יחזור.

וילדה מתולתלת בוכייה יוצאת מן החושה וקוראת לאמה התמה

קורנפלקס, קורנפלקס, אני רוצה.