ניצחון האלמנה המבוגרת: נעמי ב"מגילת רות"

כשאשה מתאלמנת היא מאבדת לא רק את בעלה אלא אף את מעמדה. כשההיררכיה בתוך המשפחה משתנה, מעמדה – לעיתים קרובות – נחלש. ארנה רז על מעמד האלמנה היום ואז. 

כשאשה מתאלמנת היא מאבדת לא רק את בעלה אלא אף את מעמדה. כשההיררכיה בתוך המשפחה משתנה, מעמדה – לעיתים קרובות – נחלש.המציאות החדשה משפיעה על הסטאטוס החברתי שלה במיוחד אם היא נחלשת כלכלית. הנפילה מהצמרת של האלמנה אכזרית במיוחד מכיוון שהיא מגיעה לסטאטוס זה שלא באשמתה.

בתנ"ך האלמנות והיתומים נחשבים לפלח האוכלוסייה הפגיע ביותר בחברה, והקהילה מחויבת לדאוג להם בשל כך, ״ארור מטה משפט גר-יתום ואלמנה ואמר כל העם אמן״ (דברים 27 ,19). גם בספרות ה״אלמנות״ מייצגת חוסר ישע וייאוש. ייצוג טיפוסי של אלמנה הוא של אשה בגיל העמידה אשר לעיתים קרובות נותרת ללא אמצעים. אלמנות צעירות מיוצגות בספרות כמאיימות על הגברים הנישואים שמסביבן, ואם הן אמידות הן מתוארות כמי שמהוות טרף קל לנוכלים. ללא כוח או השפעה, לאלמנה אין "מה להפסיד" ולכן במקרים רבים, היא זאת שמביעה את אותה אמת שאף אחד לא רוצה לשמוע, שהיא לרוב מייצגת את עמדת הסופר.

אלמנות היא אחד הנושאים המרכזים של מגילת רות. והיא מיוצגת על ידי שלוש אלמנות, שתיים מהן צעירות. כמו בספרות, גם כאן נדמה בתחילה שלנעמי, האלמנה המבוגרת, אין כוח ואין השפעה. היא הרי נשארה נטולת כל: לא זו בלבד שהיא התאלמנה מבעלה אלא שכלה גם את שני בניה. בנוסף, היא גם בודדה וחסרת כל בארץ זרה. נעמי מחליטה לעשות מעשה ולחזור מגלות מואב לישראל. היא מציעה לשתי כלותיה המואביות להישאר במולדתן. עורפה מקבלת את ההצעה. בחירתה של עורפה המוזכרת, במינימליזם מקראי אופייני, רק בשורה קצרה, מעידה על אומץ רב. היא נשארת בגפה ועליה לבנות את חייה בכוחות עצמה.

נעמי ורות חוזרות יחד לישראל. אבל בניגוד לסטריאוטיפ של האלמנה חסרת הישע, נעמי אינה יכולה להרשות לעצמה להיות חלשה. עליה לדאוג לאלמנה נוספת: כלתה הצעירה רות. כדי להבטיח את עתידן, נעמי מתכננת מהלך יצירתי של השבת נכסי המשפחה. מימושו יתאפשר רק על ידי השאת רות לחתן ראוי ומתאים המשתייך לאותו השבט. לאורך ההיסטוריה אלמנות רבות עשו בדיוק כך הן במציאות והן בייצוגן בספרות. אך בניגוד לספרות שם "נישואי נוחות" מוצגים – לעיתים קרובות – כאופורטוניזם קר, הרי שבזמן הקדום חובת הרווק הייתה לשאת אלמנה צעירה מאותו השבט. המספר המקראי מבהיר שלא רק רות מקבלת את סמכותה של נעמי, גם בועז, החתן העתידי, מזהה את כוחה ומכבד אותה כראש המשפחה.

מגילת רות נקראת כמו מחזה הכתוב עם הוראות בימוי ובלוויית מבט מאחורי הקלעים. נעמי מלבד היותה שחקנית היא היוצרת והבימאית של הדרמה, רוב פועלה נעשה מאחורי הקלעים. רות, האלמנה הצעירה, היא השחקנית הראשית. היא בוטחת בבימאית ולכן משחקת את תפקידה בטבעיות ובהצלחה רבה. רות גם סומכת על נעמי שלסיפור יהיה סוף טוב. ואכן בסופו של דבר המחזה מסתיים בהצלחה כפולה – אישית ולאומית: רות נישאת לבועז ואיחוד זה מוביל, שלושה דורות מאוחר יותר, להולדתו של המלך דוד.

באופן מסורתי חוגגים בשבועות את מתן תורה וקוראים את מגילת רות. בשבילי כאלמנה חג זה מסמל את ניצחון האלמנה המבוגרת שבעזרת תושייה ואומץ לב הצליחה לשנות מציאות חסרת תקווה, ולייצר לה ולמשפחתה עתיד.

המאמר פורסם לראשונה באנגלית בבלוג של ארנה בTimes of Israel.