בנות צלפחד מבטלות את הסטטוס קוו - פרשת פנחס

צילום: איציק אדרי

בנות צלפחד מלמדות אותנו להסתכל על המבנים החברתיים בעיניים ביקורתיות. כשהקמנו את מדינת-ישראל היינו חברת מהגרים עם סיפורים שונים מהעבר וסיפורים שונים שיקרו בעתיד. מיה בודאי-פרידמן מציעה ללמוד מהן איך משנים סטטוס קוו כשהוא כבר לא מתאים למציאות. 

גדלנו לחשוב שפרשת פנחס עוסקת בקנאות, שכן היא פותחת בדברי שבח על מעשה פנחס. למעשה הפסוקים הראשונים בפרשה אשר נתנו לפרשה את שמה רק סוגרים את הסיפור אשר אירע בפרשה הקודמת. בפרשה הזו ישנם עניינים אחרים, והיא פותחת בהצגת כל עדת ישראל, לפי שבטים ומשפחות. אנחנו נחשפות למגוון שמות ומשפחות, חלקם נושאים בחובם סיפורים שאנחנו מכירות מפרקים קודמים, וחלקם ייחשפו בפנינו את סיפוריהם בעתיד. אלוהים מצווה את חלוקת הארץ לנחלות לפי הצדק – משפחה גדולה תקבל נחלה גדולה ומשפחה קטנה תקבל נחלה קטנה. בקריאה ראשונה ההחלטה הזו, החוק הזה, נראים נכונים וצודקים. הם ללא ספק מתאימים לרוח העם באותם ימים. בני ישראל הם אוכלוסייה שצלחה ביחד מסע-גיבוש טראומטי, עם שמנסה להתגבש לכדי עם ביחד עם שמירת הזהות השבטית והמשפחתית. הדבר ההגיוני לעשות הוא לחלק את הארץ לפי הגודל ולפי משפחות. ליצור חלוקה שמשמרת סדר חברתי ומרגיעה רוחות שעלולות היו לפרוץ אלמלא הייתה החלוקה כה מאורגנת וצודקת למראה.

ואז מגיעות בנות צלפחד.

בנות צלפחד מערערות על הסדר הקיים. הן מראות את נקודות הכשל שבו. הן סוקרות את ההיסטוריה לאור החוק ומסבירות מדוע החוק הזה כבר איננו רלוונטי. נוצר מצב חדש אשר מחייב אותנו להסתכל מחדש על המציאות. אמנם נכון, בני ישראל מחולקים למשפחות, אך כבר לא נכון לראות את המשפחות האלו דווקא כבתי-אב, כלומר דווקא כמשויכות לגברים, אלא ישנן "משפחות חדשות", אם נרצה, ישנם מבנים חברתיים שאינם מתוחמים על-ידי גברים בהכרח. פרשת בנות צלפחד היא דוגמה לחידוש הלכה כבר בימי משה רבנו (היום בטח היו מכנים אותו "כופר" במקרה הטוב). 

בנות צלפחד מלמדות אותנו להסתכל על המבנים החברתיים בעיניים ביקורתיות. כשהקמנו את מדינת-ישראל היינו חברת מהגרים עם סיפורים שונים מהעבר וסיפורים שונים שיקרו בעתיד. מגוון עצום של תרבויות ואמונות התנקז לתא-שטח אחד וניסה לבנות ביחד חברה מתוקנת. ההיסטוריה מלמדת אותנו שעשינו לא מעט טעויות. כמו בני-ישראל במדבר, עברנו מסע-גיבוש טראומטי שהותיר בנו צלקות. פרשת פנחס מלמדת אותנו שהרצון לשמר חברה כואבת לא יכול לבטל את התרבויות הפנימיות שבה ואת הרצונות הפרטיים שבה. פרשת פנחס מבקשת מאיתנו לבדוק האם החוקים שקבענו בקום המדינה רלוונטיים וצודקים גם כיום.

סבורני שפרשת פנחס היא הזדמנות עבורנו להסתכל על החוקים האלה ולחשוב כיצד אנחנו יכולות לשנות אותם. עלינו לחשוב על עיון מחודש בחוקי הסטטוס-קוו ועל הביטול שלהם. עלינו לחשוב על יצירת מבנה חדש של דת ומדינה בישראל שיתאים לחברה שיצרנו פה ולחברת המופת שהיינו רוצים להיות.

עלינו לתקן את הטעויות שעשו קודמנו. עלינו לנצל את פרשת פנחס כדי לחדש את ההלכה, לחדש את החקיקה ולהתאים אותה למציאות שמתאימה לכלל המגדרים והמגזרים.