יותר משרוצה העגל לינוק - מדרש ואתחנן

מה היה קורה אם משה היה נכנס עם בני ישראל לארץ ישראל? האם הם היו מגלים עצמאות ונלחמים או ממשיכים להתלונן? ואיך כל זה מתקשר ליחסי הורים וילדים? רחל שרנסקי דנציגר במדרש משלה לפרשת ואתחנן

"ויתעבר בי ה' למענכם"

אמר רבי עקיבא: למענכם, למען הצלחתכם. לפי שאילו היה משה מכניסן לארץ ישראל לא היו נלחמים ומתנחלים אלא היו מלינים עליו לאמור, מי ייתן מותנו ביד ה' במדבר, למה זה העברת אותנו את הירדן להמית אותנו במלחמה ובעמל, ולא היה כיבוש הארץ עולה בידן.

אמר בן עזאי, דבריך אינן אלא דברי תימה. שנאמר, ואתחנן אל ה', ואעברה נא. וכי היה משה מתחנן לרעתם של ישראל?

ענה לו, לולא חשקה נפשך בתורה עד שסרבת לעסוק בפריה ורביה לא היית שואל. לפי שזו היא דרכם של אבות ואמהות, שמשתוקקים לסייע ביד בניהם אף כאשר מוטב להם לבניהם שיניחום. משל למה הדבר דומה, לאב שלימד את בנו יחידו אומנות, והיה בנו מתחנן לעזרתו כל שעה ושעה. אמר האב: כל אימת שאני מסייע בידך, אינך למד. קם ונסע הימנו, והיה בוכה ומקונן בלכתו בדרך. הקשו עבדיו, מדוע הנך בוכה בשעה שטוב לבנך שתניחנו. ענה להם, מה אעשה ונפשי כרוכה בנפשו. הלוואי ויכולתי לנחותו כל ימיו.

ומה שנאמר עלה לראש הפסגה וראה בעיניך כי לא תעבור, זו נחמת המקום למשה. הראה לו עתידם והצלחתם של בניו בלעדיו ונחה עליו דעתו.

מייד קם בן עזאי ודרש, ספר תולדות האדם זה כלל גדול בתורה.