רב תרבותיות והתדרדרות הזכות לשוויון

האיזון החוקתי שקיים כיום המאפשר לפרטים בחברה שמרנית להגן על זכויותיהם נתון בסכנה אם הכנסת תקבל את נוסחו האחרון של הצעת חוק יסוד הלאום שהקואליציה מבקשת להעביר במושב הנוכחי. סעיף 8 להצעת החוק מורה כי מעתה מדינת ישראל תכיר בזכות חוקתית של כל אדם לשמר את תרבותו וזהותו. עו"ד ניצן כספי שילוני במאמר אודות הסעיף הבעיתי בחוק הלאום. 

עד לפני מספר שנים אפשרה חברת התחבורה "אגד" את מדיניות "גברים מקדימה ונשים מאחורה" בקווי אוטובוסים שעברו בשכונות חרדיות; וכך התקיים לו מחזה נפוץ של נשים עם עגלות, שקיות וכמה קטנטנים נגררים לחלק האחורי של האוטובוס, שם התבקשו לשבת באותם קווים שכונו "קווי מהדרין". מדי פעם התפרסמו בתקשורת מאבקים מקומיים של נשים שסירבו בתוקף להיכנע לדרישה להתרחק לעזרת הנשים של האוטובוס, אך המצב נשאר על כנו, אודות לחברות התחבורה שביקשו לקנות את לבם של עסקני הציבור החרדי, כמו גם למשרד התחבורה עצמו שבשנת 1997 פרסם דוח שתמך ביצירת הסדר ההפרדה. רק בעקבות עתירה לבג"ץ שהוגשה על ידי תואמות "רוזה פארקס" שיוצגו על ידי עורכות דין מארגוני זכויות אדם, נקבע כי הפליה מסוג זה אסורה במרחב הציבורי, ומשכך קווי המהדרין אינם חוקיים ונשים וגברים רשאים לשבת בכל מקום פנוי. בית המשפט העליון שישב על המדוכה בחן את האיזון בין כמה זכויות יסוד רלוונטיות הנשאבות בחוקי היסוד– כמו הזכות לשוויון והזכות לחופש דת -  והגיע לתוצאה החשובה.

באופן דומה לכך, התנהלו ומתנהלים מאבקים משפטיים וחברתיים דומים על הזכות למניעת הפליה במרחב הציבורי – גם כאשר המרחב צבוע באלמנטים דתיים – כך למשל המאבק שלא ליצור הפרדה מגדרית במדרכות מאה שערים לפני מספר שנים; התובענה הייצוגית של ארגון "קולך" נגד רדיו קול ברמה שסירב לאפשר לנשים לעלות לשידור, הליך שעדיין תלוי ועומד; וכך גם מאבק ציבורי של נשים חרדיות להיכלל במסגרת הסיעות החרדיות. כל המאבקים הללו מתאפיינים בהובלת פרטים מתוך החברות השמרניות שמבקשים לאוורר את הגבולות ולאפשר להם -  ובעיקר להן – זכויות אדם במסגרת המרחב הציבורי, ולעתים גם הקהילתי.

האיזון החוקתי שקיים כיום המאפשר לפרטים בחברה שמרנית להגן על זכויותיהם נתון בסכנה אם הכנסת תקבל את נוסחו האחרון של הצעת חוק יסוד הלאום שהקואליציה מבקשת להעביר במושב הנוכחי. סעיף 8 להצעת החוק מורה כי מעתה מדינת ישראל תכיר בזכות חוקתית של כל אדם לשמר את תרבותו וזהותו. יסודותיו של נוסח זה מתבססים ככל הנראה על גישה רב תרבותית הגורסת כי על המדינה הליברלית להגן על מיעוטים תרבותיים ועל הזכות שלהם לשמר את תרבותם, בהתאם לתאוריה הרב תרבותית של הפילוסוף הקנדי ויל קימליקה. ואולם, לצד היתרונות הליברליים של הגדרה העצמית עבור כל מיעוט תרבותי, יש לשים לב לקשיים ולעוול שמעוררת גישה רב תרבותית עבור נשים וילדים. עמדה שמגנה על הזכות להגדרה עצמית ולשימור תרבותי – ללא הסתייגות במקרים של פגיעה בזכות לשוויון וללא שיפוט של התרבות - עלולה להביא לשגשוג פרקטיקות פוגעניות כלפי נשים מבלי שלבית המשפט תהיה סמכות להגן על הנשים. זאת מאחר שתרבויות מסורתיות רבות – כולל כאלה שהן חלק מהחברה הישראלית - מבוססות על תפיסות פטריארכליות ותפיסות המבקשות לשמר עבור נשים תפקידים מסורתיים. הסופרת הניו זילנדית סוזן מולר אוקין חשפה את הבעיה הקשה והחמקמקה שמציבה התאוריה הרב תרבותית עבור נשים. אליטות גבריות במקומות רבים בעולם משתמשים בביטוי "אבל זו תרבותנו" על מנת להצדיק את המשך הפגיעה בזכויות נשים, בתוך הבית ובמרחבים הקהילתיים והציבוריים. הסלחנות שנהגה בעבר כלפי הפרקטיקה של "רצח על כבוד המשפחה" ובכלל אלימות במשפחה כלפי נשים ומניעת השכלה מנערות, כל אלה יכולים לקבל תרגום ליברלי על פי התפיסה שהמדינה צריכה לסייע למיעוט תרבותי לשמר את עצמו, גם במחיר של פגיעה בנשים החברות בקבוצה התרבותית. יש שהצביעו שהאדרת הרב תרבותיות נעוצה בבלבול שבין התפיסה הליברלית שלפיה "כל בני האדם שווים" אל עבר תפיסה שלפיה ל"כל התרבויות שוות", ולכן אף התרבות היא נשאית של זכויות. עלינו לקרוא בקול למחוקקים שלנו ולומר: אין להעניק זכויות לתרבות, לכל תרבות, ללא שיפוט מקדים. במדינה שבה הזכות לשוויון אינה נקובה במפורש במסגרת חוקי היסוד, ובמדינה שבה חוק שיווי זכויות האישה קובע סייג ברור שלפיו הדין הדתי קודם לזכויות נשים, הכרה חוקתית בזכות לתרבות עלולה להסיג את מצבן של הנשים אחורה.

לנוסחו של חוק יסוד יש משמעות מעבר להצהרת הכוונות שהמחוקק מנסה להתוות: בתי המשפט מחוייבים לפרש את החוק בהתאם לאמור בו. אם הצעת החוק תעבור בנוסח הקובע כי "כל תושב ישראל, ללא הבדל דת ולאום, רשאי לפעול לשימור תרבותו, מורשתו, שפתו וזהותו", בפעם הבאה שבית המשפט העליון ייתקל בהתנגשות שבין הזכות של מיעוט לקיים פרקטיקה מפלה, אל מול הזכות של נשים לשוויון מגדרי, יתכן והוא ייאלץ - על פי כללי הפרשנות המשפטית  - לבכר את הזכות לתרבות, המקבלת מעמד חוקתי, ולדרדר אל התהום את הזכות לשוויון, מאחר שהאחרונה טרם עוגנה באופן מפורש במסגרת חוקי היסוד. המשמעות היא שפרקטיקה של איסור על נשים להשתתף בהנהגה הציבורית עלולה להתפרש כבעלת הגנה תרבותית, וכך גם הפרדה במרחב הציבורי, איסור על נשים להשמיע קולן, הכרה בהפליית נשים בעבודה בסביבות עבודה שמרניות שמעוניינות במרחב חד מיני, איסור על מרצות ללמד במסגרות אקדמיות לחרדים ועוד. אסור להניח לנורמה הבעייתית לקבל מעמד חוקתי, אם כוונתנו להמשיך להיות מדינה דמוקרטית החפצה בשוויון מגדרי.

המאמר פורסם לראשונה בעיתון הארץ