הגיבורה המכבית שיצאה בקמפיין #Metoo נגד השתקה

בעקבות מחקר עצמי, נוצרה השערה חדשנית על האישה שחוללה את נס חנוכה. בטקסי הדלקת נרות חגיגיים בכיכרות בירושלים השנה - הושר לראשונה הבית הנוסף לשיר "מעוז צור" המספר על המכבית האמיצה. זהו פרסום ראשון למחקר ששופך אור על הגיבורה הנסתרת.

רש"י, (בבלי שבת כ"ג ע"א) אומר: "שגזרו היוונים על כל בתולות הנשואות להיבעל לטפסר [=פקיד מלכותי בכיר] תחילה ועל ידי אישה נעשה הנס."

סיגל לאה רוה, חוקרת תרבויות, סופרת ויזמת חברתית יצאה למסע מחקר לגילוי האישה הגיבורה אשר חוללה את נס חנוכה. יחד עם צוות המיזם חשפה בסיפור הנשכח רבדים ומשמעויות הנוגעים בריפוי המיניות והחלמת טהרת המשפחה [1]. ואז זכתה וגילתה את המקור הקדום המספר את סיפורה של הגיבורה החשמונאית שיצאה בקמפיין #MeToo נגד אלימות מינית והשתקה - ושינתה סדרי עולם.

עד היום, בקהילות יהודיות במזרח התיכון חגגו וציינו את גבורתה של יהודית האלמנה היפיפה שערפה את ראש העריץ המתועדת גם ב"ספר יהודית" בספרים החיצונים. ואילו באירופה סופרו מדרשים על חנה בת מתתיהו, נערה אשר בליל כלולותיה סירבה ל"חוק הלילה הראשון" ובזכותה פרץ מרד חנוכה. 

המחקר של רוה מוביל לטענה המפתיעה: אין מדובר בשתי נשים שונות, זאת אישה אחת! 

ויש לאישה הזאת מסר חברתי ועכשווי בעל כוח בלתי רגיל.

חוק הלילה הראשון[2]

רש"י בדבריו מזכיר את גזרת היוונים, "להיבעל לטפסר" והרמב"ם מדבר על הלכות "תבעל להגמון תחילה". ב"מדרש מעשה חנוכה" נאמר "והיו יונים מתעללות בבתולות ישראל, ונהגו בדבר הזה שלש שנים ושמונה חדשים, עד שבא מעשה של בת מתתיהו כהן גדול" הגזרה מתייחסת אל "חוק הלילה הראשון"- נשים, בליל כלולותיהן, נמסרו לשליט או למפקדיו. אזכורים לחוק האכזרי קיימים במקורות שונים לאורך אלפי שנות היסטוריה: באפוס גילגמש, בגזרות היווניות, בגזירות אדריאנוס הרומי, בימי הביניים ועד לתקופת העבדות בארה"ב, ובאפגניסטן עד לפני 200 שנה.

הסיפור על חנה והסיפור על יהודית

מיהי הגיבורה של חנוכה? [3] המדרשים[4] מספרים את סיפורה של חנה בת מתתיהו, הנערה המכבית אשר סירבה לציית לגזרות היווניות של "חוק הלילה הראשון". בליל כלולותיה היא קרעה את בגדי הכלולות, עמדה עירומה וקראה לאורחי חתונתה להגן עליה. חמשת אחיה המכבים רצו לשרוף אותה מתוך פחד שמרדנותה תיוודע לשלטונות אך היא הצליחה לרתום אותם לפעולה וכך פרץ מרד חנוכה.

המסורת בעל פה שנחגגה במשך אלפים שנה בקהילות טוניסיה לוב, מרוקו סלוניקי וקושטא מספרת על יהודית[5] האלמנה היפיפייה שיצאה באומץ לב אל מחנהו ואוהלו של המפקד היווני אשר צר על ירושלים, האכילה והשקתה אותו גבינה ויין וערפה את ראשו. האם אלו שתי נשים שונות?

החוקרת סיגל לאה רוה טוענת כי אין מדובר בשתי נשים שונות אלא באותה אישה. 

ראשית, רש"י מציין במפורש שמדובר באישה אחת ולא בשתיים. שנית לאורך כל התקופה היוונית והרומית בתולות בליל הכלולות נמסרו להתעללותו של הרודן, מוות ציפה למי שהיה מנסה לספר סיפור על נערה בתולה שקראה למרד שהצליח. לטענתה, זאת הסיבה לכך שבמקום "בתולה" סיפרו על "אלמנה" המסורת בעל פה מקהילות הים התיכון מדברת על אירוע שארע בירושלים. הסיפור ביוונית מספר שהדבר קרה בעיר "בתול" או "בתוליה" עיר שאינה קימת ואינה מוזכרת בשום מקור אחר. המילה "בתוליה" ביוונית היא חסרת משמעות, אך סיפור על מצביא שמנסה לחדור עם צבאו לעיר בתוליה, מספר לדעתה את מה שאסור היה לספרו. 

בנוסף: בתפילתה של יהודית, רגע לפני שהיא מחרפת נפשה ויוצאת אל מחנה האויב היא אומרת: "אל אלוהי אבי שמעון. אתה נתת חרב בידו להנקם בבני נכר על אשר חיללו את אחותו הבתולה". ודבריה מתייחסים במדויק לדברים שעל פי המדרשים אמרה חנה בת מתתיהו לאחיה ברגע המכריע כדי לשכנעם.

נראה שאפשר לראות בספר יהודית ניסיון לספר את סיפור חנה מבלי לשבור את הטאבו: במקום "שליט יווני" כתבו "שליט אשורי", במקום על בתולה בליל הכלולות סיפרו על אלמנה יפהפייה מהעיר בתוליה. במקום לספר על נערה שליכדה אחים ולוחמים והובילה למרד ולניצחון, יצרו סיפור שאינו נוגע בטאבו שאין להזכירו.

המסע לגילוי המקורות העתיקים 

המחקרים והמאמרים שפורסמו עד היום על חנה בת מתתיהו התבססו על מדרשים מימי הביניים המתועדים בספר "בית המדרש" מהמאה ה-19 האתגר היה לגלות מידע על גיבורה ששמה אינו ידוע ומקורות שונים מתייחסים אליה בשמות שונים. החוקרת גילתה מידע בהערת שוליים באותיות זעירות במחקר שנערך לפני עשרות שנים על ידי הרב נתן פריד ז"ל[6], הוא מפנה לכתב יד עתיק, בו הנערה נקראת "בתו של מתתיה בן יוחנן בן חשמונאי" על פי הנוסח העתיק שהתגלה - חנה פונה את אחיה העומדים להרגה בכינוי חסידים – היא רואה עמוק יותר, דרך הכעס והפחד שלהם, לתוך ליבם. אלה האחים שלה והיא מצליחה לרתום אותם להפסיק לשתוק. מהערתו של הרב פריד ניתן להבין שקיים גם המקור הארמי, עתיק עוד יותר, המתעד את סיפורה של הנערה שבזכותה פרץ המרד.

במקור העתיק שמה אינו מופיע, יתכן שהשם "חנה" נגזר משם החג "חנוכה" והשם "יהודית" נגזר משם אחיה המפורסם "יהודה". יש הטוענים שאלו שתי נשים, ויש הסוברים שמדובר בסיפור מוצפן המספר על אישה אחת: בת מתתיהו. כדי לכבד את מגוון המסורות הצוות המוביל את המיזם מציע לקרוא לגיבורה: חנה-יהודית המכבית.

הכרה וחשיפה.

למרות שחלפו פחות מחודשיים מאז שהמקור העתיק התגלה. נוצרה בחנוכה השנה הכרה וחשיפה נרחבת. סיקור עיתונאי וכתבות שפורסמו זכו לכמויות נכבדות של שיתופים, תגובות וחשיפה. רוה כתבה שני שירים לחנה-יהודית המכבית, הראשון בעברית: בית נוסף לשיר "מעוז צור" והשני באנגלית, בית נוסף לשיר "Hanukkah, Oh, Hanukkah - Let's light the menorah".[7] ונערכו "ערבי קריאטיב" בהם יוצרים ואמנים כתבו שירים והצגות לציון גבורתה של חנה-יהודית המכבית.

עמותת "רשות הרבים" אימצה את מיזם "חנה יהודית המכבית" ונערכו טקסים חגיגיים של הדלקת נרות בכיכר פריז בירושלים וטקסים בשכונות רבות בעיר. 

הטענה החדשנית והנועזת של רוה זכתה לעניין גם בקרב האקדמיה ורוה מודה לחוקרות וחוקרים, אשר בשיחות בעל פה ובתכתובות מייל אמרו שיש לשקול בכובד ראש את ההשערה הנ"ל: ד"ר דבורה לדרמן, מרצה לחינוך ומגדר במכללת דוד ילין. ד"ר הדר ליפשיץ מרצה במכללת אשקלון. ד"ר מרים גז אביגל חוקרת יהדות תוניסיה, יו"ר הפדרציה העולמית של יהדות טוניסיה בישראל ויו"ר הוועדה הציבורית לשילוב מורשת יהדות המזרח בציבוריות הישראלית. ד"ר חנה כהן פרז אמנית וחוקרת תרבות טוניסיה. ד"ר ויקטור חיון היסטוריון חוקר יהדות טוניסיה וצפון אפריקה . ותודה לנציגות הגברית, ד"ר חיון, שהציע ששמות החוקרות יופיעו ראשונות - לכבוד חג "ראש חודש לבנות" החל בחנוכה.

סיגל לאה רוה: "כיזמת חברתית אני רואה כאן אפשרות שהסיפור של חנה-יהודית יהפוך לסיפור המלכד מזרח ומערב [8]. זוהי גיבורה מעוררת השראה, שאיחדה נשים וגברים לפעול יחד ולהפסיק אלימות מינית והשתקה."

בנוסף, בטוניסיה ובאי ג'רבה שבו ישבו כוהנים - חגגו בחנוכה את "ראש חודש לבנות" חג של אחווה נשית ושמחה גדולה. בזכות המחקר המאפשר לחגוג לכבודה של גיבורה אחת, שזיכרה השתמר הן במזרח והן במערב, נפתחת כאן הזדמנות להפוך את החג "ראש החודש לבנות" הנחגג בכל שנה בחנוכה בתאריך א' טבת, לחג שיחגג בכל קהילות ישראל בארץ ובעולם ולשיר ולספר את סיפור גבורתה של חנה-יהודית המכבית, בת מתתיהו מעוררת ההשראה.

מקורות

[1] מידע נוסף על הסיפור ומקורותיו ועל רבדים ומשמעויות הנוגעים לריפוי המיניות והחלמת טהרת המשפחה ניתן למצוא בעמוד הפייסבוק "חנה יהודית המכבית". המידע פותח על ידי הצוות המתנדב של מיזם "חנה יהודית המכבית": דגנית עמיר, אפרת בנור, זיו פלג, מעוז יעקב, מיכל מעין דון, נעמי כהן צדק ורועי שחם. 

[2] חוק הלילה הראשון: אפוס גילגמש Mitchell, Stephen (2006). Gilgamesh: A New English Version. New York, USA: Free Press. p. 72. ISBN 978-0-7432-6164-7. ירושלמי כתובות פ"א, ה"ה תלמוד הבבלי מסכת כתובות "תיבעל להגמון תחלה. האי סכנה? אונס הוא!". החוק בתקופה היוונית מדרש מעשה חנוכה מכ"י מינכען נדפס באוצר טוב ח"א ל"ט. חוק הלילה הראשון בתקופה הרומית- כתובות דף י"ב ע"א "דביהודה היו מיחדין, טעם הי' לדבר משום דהי' גזירת רומאים שתבעל להגמון תחילה". רש"י בבלי שבת כ"ג ע"א. הרמב"ם גמרא במסכת כתובות ג' וכן הל' חנוכה פ"א, ה"א. החוק בימי הביניים: בקרנבל איווריאה באטליה מציניים את ויולטה בת הטוחן לוחמת חירות שבשנת 1194, בליל כלולותיה, סירבה להעניק את "זכות האדון" לדוכס, ערפה את ראשו והציתה בכך את נס המרד. החוק בתקופת העבדות בארה"ב: "Women and slavery" G Lerner - Slavery and Abolition, 1983 - Taylor & Francis "חוק הלילה הראשון" בכורדיסטאן. ישראל יוסף בן יוסף בנימין "מסעי ישראל", ליק 1859, עמ' 39, שעד אז נאלצו עדיין לשלם את הכופר; ראה: ד"ר א. בראואר "יהודי כורדיסטאן", ירושלם תש"ח עמ' 100; ב"האדם וטבעו" עמ' 258-259 מאת: הרב קורמן

[3] המחקר על בת מתתיהו: לאה שקדיאל "אני אישית שמעתי על זה לראשונה בהקשר פמיניסטי בחנוכה תשנ"ו (1995), בניו יורק, בדבר תורה של ארלין אייגוס, מהאימהות המייסדות של הפמיניזם היהודי בשנות השבעים." בישראל הפרסום הראשון היה על ידי ד"ר הדר ליפשיץ, קולך, תשס"ב, (2001) ד"ר חנה קהת, תשס"ז (2007), ד"ר יעל לוין תשס"ח (2007) ד"ר ענת ישראלי תשס"ט (2009) סיגל לאה רוה וצוות מיזם "חנה יהודית המכבית" , חנוכה תשע"ח (2017) צוות המחקר כולל את סיגל לאה רוה, דגנית עמיר, ד"ר דבורה לדרמן, ד"ר יעל לוין, ד"ר מרים גז אביגל, הילה טוכמכר-משעלי וזוהרה טרייסטמן. 

[4] "מדרש מעשה חנוכה". מכ"י מינכען נדפס באוצר טוב ח"א ל"ט, ובית המדרש ח"ה י"ד אייזנשטיין, אוצר המדרשים עמוד קפה. "מדרש לחנוכה", בית המדרש חדר א' צד קל"ב מכ"י לפסיא, י"ד אייזנשטיין, אוצר המדרשים עמוד קפה.

[5] סיפור יהודית. "מדרש מעשה יהודית" - י. ד. אייזנשטיין, אוצר המדרשים ע' 204, חמדת הימים חלק ב' חנוכה פ"ב מכללת הרצוג. דעת, למודי יהדות ורוח. "יהודית". תרגם של ספר יהודית מיוונית, יצחק זעקיל פרענקיל ווארשא 1885 פרק ט פסוק ב.

[6] ההערה שהובילה לגילוי כתב היד העתיק: "המעיין במאמרי עניינות מגילת אנטיוכוס־ שנדפס בספר השנה ארשת־ כרך ד• (תשכ״ו) ט ..... ויש לציין שבנוסח ארמי זה מופיע גם הספור בדבר בתו של מתתיהו" 

הלינק: http://www.beureihatefila.com/files/Fried_On_Megilas_Antiyochus2.pdf

ושם הוא מפנה אל: קובץ בית אהרן וישראל - No. 38 תשנ"ב כסלו-טבת עמוד קטז שבו מופיע האירוע שארע ביום כלולותיה של הנערה. יש עדיין לאתר את המקור הארמי כדי לקבוע את התיארוך.

[7] הלינקים לשירים שנכתבו: הבית הנוסף לשיר "מעוז צור" https://youtu.be/QOqr51pvKPo

הבית הנוסף לשיר באנגלית "Hanukkah, Oh, Hanukkah - Let's light the menorah" https://youtu.be/mD4HBGi2qVk

[8] סיפור המלכד מזרח ומערב: סיפורה הגיבורה של חנוכה מופיע בכל קהילות ישראל לאורך הדורות והיא מכונה בשמות שונים. סיפור על הנערה בליל כלולותיה:  "בתו של מתתיה בן יוחנן בן חשמונאי" מגילת אנטיוכוס (ראו הערה 6)  סיפורה מופיעה בפירוט הרב ביותר בספר אוצר המדרשים. "אמר רשב"י אלו יוונים שעשו מלחמה עם חשמונאי ובניו ... והביא חנה בת יוחנן כ"ג שלא היה כיפיה בעולם והייתה נישאת לאלעזר בן חשמונאי, ורצה אותו יוני לבוא עליה בפני בעלה"  "עמדה חנה בת מתתיהו מעל אפריון" מדרש מעשה חנוכה. מכ"י מינכען נדפס באוצר טוב ח"א ל"ט, ובית המדרש ח"ה סיפור על הנערה בליל כלולותיה ואחריו ברצף סיפור על האלמנה היפיפייה: מדרש לחנוכה, בית המדרש חדר א' צד קל"ב מכ"י לפסיא,מובא בי"ד אייזנשטיין, אוצר המדרשים עמוד קפה. "עד שנשאת בתו של יוחנן כ"ג, המשך אותו מדרש מופיע "שם אשה אלמנה יהודית שמה ולקחה שפחתה והלכה אצל שערי ירושלם..."  רבינו ניסים גאון ז"ל, בקירואן בתוניסיה, ובגרסת המדרש בשאילתות דרב אחאי גאון (מכת"י, תרכ"א, ש"י מירסקי) מובא: "...בתו של חשמונאי להינשא, ומכיון שחששה מגזירת "להגמון תחילה" נהגה בחוסר כבוד וחילקה משקה לכל המסובים וכו', וכעסו אחיה עליה, והשיבה להן: מדוע תכעסו על מעשי, הלא בהמשך אצטרך ללכת להגמון הרשע" ובהמשך מתאר ר' אחאי גאון בשם מדרש שהיתה אשה נוספת בשם יהודית

 הנס נעשה על ידי שתי נשים – מופיע גם אצל הרי"ף, ראשית המאה ה-12, בפסחים קב, “וכן גבי מקרא מגילה אמרינן הכי דמשום דעל ידי אסתר היה, וכן גבי נר חנוכה ע”י מרים ויהודית." זה המקור היחיד שבו מופיע השם מרים בהקשר זה ויתכן שמדובר על יהודית ועל הנערה בת מתתיהו ששמה לא צוין במקורות הקדומים. קיים גם מדרש שבו השם מרים מיוחס לסיפור על חנה ושבעת בניה. סיפור על האלמנה היפיפייה שערפה את ראש העריץ:  יהודית בת יוחנן כהן גדול "שמה יהודית כמו שמפורש באגדה בת היתה ליוחנן כהן גדול והיתה יפת תואר מאד ואמר המלך יון שתשכב עמו והאכילתו תבשיל של גבינה כדי שיצמא וישתה לרוב וישתכר וישכב וירדם ויהי לה כן וישכב וירדם ותקח חרבו וחתכה ראשו ותביאהו לירושלים" “מדרש לחנוכה”, נוסחא ג’; מגילת אנטיוכוס בלשון ארם (“בית המדרש”, חדר ו’); שאילתות, מהדורת ר’ ש. ק. מירסקי, בראשית סימן כז.  "יהודית בת מררי" מדרש מעשה יהודית - י. ד. אייזנשטיין, אוצר המדרשים ע' 204, חמדת הימים חלק ב' חנוכה פ"ב.  "שנהרג ניקנור באמצעות יהודית בת מתתיה שניקנור אהבה מאד" 1655 Jewish LAW & History John Selden אנגליה.  רשב"ם צרפת המאה ה-12 "שעיקר הנס היה על ידן בפורים על ידי אסתר בחנוכה על ידי יהודית", "  ספר המנהיג, ווארשא 1885 "שהנס בא ע"י יהודית מבנות חשמונאי" מאור עיניים רבי מנחם נחום מצ'רנוביל, תקנ"ח (1798).