בדרך לשילוב הראוי

אסתר שקלים, משוררת, חברת פורום "אשה אל אחותה", משתפת במחשבות בעקבות כנס קולך, ועל הדרך שעובר הארגון בדרך לשילוב ראוי של נשים מזרחיות והמורשת המזרחית בקולך. 

בחודש שעבר, חגגנו את חג החנוכה. היו שציינו גם את "חג הבּנוֹת", שחל ביום השביעי של חג האוּרים, לזכר גבורתה של יהודית שהרגה את המצביא היווני הולופרנס, והביאה בכך תשועה גדולה לעם ישראל. נזכרתי, כיצד ארגון קולך היה אחד הגורמים החשובים להביא את סיפור יהודית ו"חג הבנות", הנחוג בקהילות שונות בצפון אפריקה, לידיעת הציבור. משם נמשכו מחשבותיי אל כנס קולך האחרון, וכיצד זה התייחס למורשת יהדות המזרח ולנשים המזרחיות.
אין ספק, כי בשנים האחרונות חל שינוי משמעותי ביחסה של הנהלת קולך לנושאים הללו. נעשו פעילויות חשובות וכּנוֹת להכרת הצרכים והעמדות של הנשים המזרחיות הדוגלות בשיוויון מגדרי, והדרכים המתאימות לשילובן בארגון קולך. ראויה לציון מיוחד פעילותה של טאובה חמיטובסקי, חברת הועד המנהל החדשה בקולך, אשר יזמה פעילויות שונות וסדנאות לדיאלוג ותהליך משותף עם קבוצות נשים מזרחיות. בין השאר, כך נולדה לה סדרת המפגשים "חוברות אשה אל אחותה" עם קבוצות "ערֵבות" ו"דגל יהודה", בהם זכיתי להשתתף גם אני.
השינוי החשוב בא לידי ביטוי משמעותי בכנס קולך האחרון. השתתפו בו יותר נשים מזרחיות בהשוואה לעבר ( הכל באופן יחסי כמובן), הן בין קהל השומעים והן בציבור המרצים. במרכז התכנית האמנותית, עמדה הפייטנית זיווה עטר. המרצות המזרחיות השתבצו במושבים שונים, ולאו דווקא במושב העוסק בנושא מזרחי. השילוב ניכר כבר משלב החשיבה, כאשר הנהלת קולך זימנה דמויות מזרחיות מייצגות והתייעצה עמן מראש על הדרך הראויה לדעתן לייצוג המזרחי בכנס, הן מבחינת התכנים, והן מבחינת זהות המרצות.
אין ספק כי קולך צועדת בדרך הנכונה בהשקיעה מאמצים בתחום זה, במיוחד לאור העובדה שכמחצית מבנות הציונות הדתית הן מזרחיות, ושילובן במסגרת "קולך" יוכל לא רק להעצים את כוחה, אלא בעיקר להעשיר את התמונה הכוללת של המציאות של נשים דתיות בארץ ולהציג פתרונות הלכתיים מקוריים ומעשיים, שהוצעו על ידי חכמי המזרח בהתמודדותם הנבונה והאמיצה עם צרכי החיים והזמן.
יש לציין כי הפוסקים בארצות ספרד והמזרח היו קשובים בדרך כלל לצורכי בני הקהילה ולקולות הזמן, ומתוך יראת שמים, עומק הלכתי, אהבת ישראל ומחוייבוּת לצאן מרעיתם עשו הכול כדי לתת מענה לתופעות שונות של המודרניזם, ובהן הפמיניזם, מתוך מאמץ מיוחד להכיל את כולם ולא להדיר איש.
אלא שהדרת התרבות והמורשת של יהדות המזרח, ובכלל זה מורשת ההגות והפסיקה ההלכתית של חכמיה על גווניה השונים, בתוך מוסדות החינוך הדתי-ציוני על כל שלביו, הביאה לכך שמורשת חשובה זו אינה מוכרת כמעט, אפילו בקרב הבוגרים המזרחיים של מוסדות אלו. לרוע המזל, מורשת זו מובאת בחשבון מצומצם מדי, בעת שקולך ועמיתיה למאבק הפמיניסטי מנסים למצוא פתרונות הלכתיים להדרת הנשים הדתיות בימינו, וחבל שכך.
הדרך למציאת השילוב המתאים והראוי של הנשים המזרחיות והמורשת המזרחית בקולך עוד ארוכה, אולם נראה לי שאנו מתקדמים בדרך הנכונה. אין לי ספק כי בזכות הרצון הטוב והכן של הצדדים השותפים, נראה עוד שדרוג משמעותי בנושא כבר בכנס קולך הבא.