חנה ספראי ז"ל

פרופ' חנה ספראי ז"ל מאמהות "קולך", היתה דמות מובילה בקולך ובפמיניזם הדתי שצמח בישראל. היא שימשה "אשה חכמה" והשיבה על שאלותיהן של נשים בנושאים של השקפת עולם, עמדה בראש מכון יהודית ליברמן ועוד רבות. דינה ספראי מספרת עליה. 

חנה ספראי נולדה בירושלים ולמדה במסגרות החינוך הדתי. אביה, פרופ' שמואל ספראי, מרצה וחוקר לתלמוד והיסטוריה, לימד אותה ואת אחיה משנה ותלמוד. " יום אחד", סיפרה פעם חנה, "אבא לא היה בבית, ולי היתה שאלה לשאול על דבר מה שלא הבנתי. נגשתי לשכן ושאלתי אותו. הלה התבונן בי בתמיהה משועשעת ואמר - "בשביל מה את צריכה את זה, מיידלע"? היה זה אירוע מכונן מבחינתה, היא קלטה את המנגינה שבכינוי "מיידלע" והבינה בפעם הראשונה מה חושב העולם על נערות כמוה.

השפעת האב היתה רבה, והיא אמרה פעם "אם מצאת אישה תלמידת חכמים, חפשי מאחוריה את האב שלמד איתה". "בתמימותי חשבתי", סיפרה בהזדמנות אחרת, "שאם רק יותר לנשים לגשת אל הידע, אם רק יתאפשר להם ללמוד תורה -  שוב לא ניתן יהיה לזלזל בהם. לצערי טעיתי. לא די בכך".

אחת מהתחנות החשובות בחייה של חנה הייתה כאשר התבקשה לעמוד בשנות השמונים בראש מכון ליברמן (ע"ש יהודית ליברמן). בלימודי המכון השתתפו בעיקר נשים ירושלמיות, ונשים מהקיבוץ הדתי. המגזרים השמרניים יותר הדירו ממנו את רגליו בגלל מה שנתפס כאיסור לנשים ללמוד תורה שבעל פה. היה זה המוסד הראשון שהציע תמהיל של תורה שבכתב עם תורה שבעל פה, בסגנון לימוד פתוח, ועם ניסיון לפתח לומדת עצמאית. בשנים שאחר כך נפתחו בתי מדרש שבהם לומדות נשים גמרא, והיום אין בכך כל חידוש, אבל חנה ספראי הייתה בין הראשונות שקידמו את המהלך הזה. לימים אמרה על עצמה כי זו היתה זו נאיביות מצידה לחשוב כי אם רק תינתן לנשים אפשרות ללמוד תיפתר מאליו הבעיה של הדרת נשים מעולם היהדות. לדעתה לא נכון להסתפק בלימוד לנשים כשיקוף של הלימוד הישיבתי. לימוד נשים, שיתבסס על ידע ומחויבות, יכול להוות כלי יוצר ומעצב בעולמה של תורה, להציג זוויות מחשבה נוספות, ולהעשיר את התובנות העולות במהלך הלימוד.

לאחר מספר שנים כתבה את עבודת הדוקטורט שלה על נשים בבית המקדש, שימשה כפרופסור באוניברסיטת אוטרכט שבהולנד, ולאחר מכן לימדה באוניברסיטה העברית והייתה עמית מחקר במכון הרטמן.

חנה כתבה מדי שבוע מאמר על פרשת שבוע בעלון תנועת "נאמני תורה והעבודה" ובו הדגישה את המבט הנשי בכל פרשה. היא גם היתה שותפה בעריכת ספר של נשים כותבות הלכה, ובכך יצרה הזדמנות לנשים לברר סוגיות הלכתיות באופן שיטתי ויסודי, והזדמנות לעולם ההלכה לדון בנושאים ובנקודות מבט שבהם שותפות הנשים.

השכלתה, חוכמתה ושליטתה המוחלטת במספר שפות, הביאו אותה למקום נוסף ומפתיע. היא היתה חברה במועצת הבישופים הפרוטסטנטים בגרמניה בתפקיד של ייצוג והוראה של הרקע היהודי של הנצרות. הרצאותיה משכו קהל רב, וכך נשמע קול יהודי צלול ומלומד בתוך הגוף המעצב את תפיסת העולם הנוצרית. חנה היתה גם מרצה מוערכת מאוד בסמינרים של פרחי כמורה בארץ.  רבים מתלמידים אלה נמצאים היום במשרות בכירות בעולם הנוצרי, כשבאמתחתם היכרות וחיבה למקורות יהודים, אותם רכשו אצלה. כדי להבין מה חשיבות הדבר, חשבו על כומר פרוטסטנטי המלמד במועצת הרבנות הראשית.

אחד הפרויקטים הייחודיים והמרשימים, הן מבחינה למדנית והן מבחינה פמיניסטית, בו היתה שותפה חנה לאחיה זאב, הוא פרויקט הפירוש החדשני למשנה - "משנת ארץ ישראל" בלשונם.

את כתיבת הפירוש החדש למשנה החלו האב שמואל יחד עם האח זאב. חנה הצטרפה לפרויקט כמה שנים לאחר תחילתו. אולי לא במקרה היה זה  בפרוש למסכת "נשים". פרשנותם למסכתות נשענת על שילוב שבין אירועים היסטוריים, סוגיות סוציולוגיות, תופעות תרבותיות ותובנות חברתיות עכשוויות, בניסיון להבין כיצד הן באות לידי ביטוי או מה מקומן. היא בחרה לעסוק בזה גם משום שזה תחום עיסוקה, אך גם מאחר שהיא מצאה במשנה ביטוי לתקופה מכוננת וראשונית של התפתחות התרבות היהודית. המשנה, לדעתה, היא אחד הביטויים הספרותיים לתופעות דעת ודת של המאות הראשונה והשנייה. באמצעות הטקסטים במשנה, ניתן לנסות ולנבור בתופעות אלה ולהאיר אותן במידת האפשר.

בראיון עמה אמרה כי עובדת היותה פמיניסטית, מעניקה ערך מוסף לפרוש המשנה. עולם הלימוד היהודי מוצף מזה אלפיים שנה בלימוד של גברים. הגברים המצויים בעולם זה, משועבדים במידת מה, כמעט בעל כורחם, במודע ושלא במודע, אל שבלונות ומודלים ידועים של לימוד בתחומים שונים. לטענתה, כאישה, שהודרה ממסגרות הלימוד הגבריות בעל כורחה, ההשתלבות שלה בעולם הלימוד שונה. קיימת אצלה ערנות לשאלות אחרות; נכונות מהירה יותר וביקורתית פחות לקריאה שאינה משועבדת למודל ההלכתי בראש ובראשונה. הלימוד המשותף עם אחיה לימד אותה כי החשיבות נעוצה בעצם הויכוח, בדיון ולאו דווקא בפתרון. מדובר בשתי מערכות, והסוגיות העולות לדיון לא בהכרח יעלו על הדעת במפגש בין שני בני ישיבות. זו אפוא תרומה נשית משמעתית ללימוד בכלל ולפרשנות המשנה בפרט.

תחום המדרש עומד במוקדו של ויכוח בעולם הלימוד היהודי. בעולם הלימוד המקובל, ההלכה היא העיקר, ואילו המדרש הוא אמצעי הנועד לשרת את ההלכה. להלכה בעולם היהודי יש עוצמות מסורתיות עצומות. חנה ראתה את המדרש באופן אחר, והחשיבה אותו מאוד. היא כתבה ספר בשם "נשים בפנים נשים בחוץ", העוסק במדרשים המתאפיינים בביטוי "אין לי אלא אנשים, נשים מניין?". הספר נולד מתחושתה שאת המדרשים יש לבחון בקפדנות רבה, "כאילו כל מילה מכוונת", ועל ידי זה להעמיק את התובנה של משמעות המדרש. חנה כתבה את הספר עם תלמידתה אביטל קמבל-הוכשטיין שהפכה לחברת לימוד קרובה. אך גם נוכחות של נשים כלמדניות בתחום ההלכה – לא נזנח, ושוב במהלך היסטורי חנה ערכה יחד עם .... ספר עם מאמרים הלכתיים כתוביםו כולם ע"י נשים, ובוחנים היבטים הלכתיים של שאלות כגון ברכת "שלא עשני אשה", תרומת זרע מגוי, ועוד.

ספראי חשה שיש צורך חזק בציבור הדתי לשאול שאלות. לפיכך ביקשה לתת ביטוי לשאלות שמרבות לשאול נשים בניסיון להפנות לדרכי תשובה מתאימות. היא הקימה עם חברות "קולך" פורום באינטרנט בשם "קני לך חברה". שבה מילאה את המקום של "אישה חכמה". היא השתדלה להעניק תשובה שלא תסגור את עולם החשיבה של הנשים אלא תשאיר דלתות פתוחות, ואינה בהכרח נותנת את הפתרון הקל והנוח "קני לך חברה", בפר-פרזה על "עשה לך רב וקנה לך חבר". אולם בפורום זה המשיב אינו רב, אלא אישה שכבר חשבה בעבר על הדברים ומסוגלת להתמודד עם השאלות. 

בימיה האחרונים לימדה חנה ספראי במוסד הרפורמי היברו יוניון קולג'. היא היתה מורה אהובה מאוד, למרות שדעותיה שונות מהקו המקובל במכון הרפורמי. חנה הייתה חנה אישה יראת שמים, שידעה לשהות גם במחיצת השונים ממנה.

חנה השפיעה על נשים רבות להאמין ביכולתן ללמוד, ולשאוף לקחת חלק פעיל בעולמה של תורה.

חנה היתה פמיניסטית, וחברה מהשורה הראשונה בארגון "קולך"  היא אמרה כי אמנם יש לפמיניזם דתי מחיר, אולם יש לזכור שבהיעדרותן של נשים  - המחיר כבד עוד יותר. שכן "איזו מן יהדות זו כשחמישים אחוזים מעם ישראל אינו שותף לה? איזו תורה זו?". תרומתה המשמעותית ל"קולך" זכתה להערכה אישית בערב של "נשים פורצות דרך". 

לידידיה וידידותיה היתה חנה חברת אמת, מסורה לחבריה, עם נוכחות גדולה מהחיים, שופעת תבונה ונדיבות, תומכת ומכוונת. בימי הסגריר נשות "קולך" בהנהגתה של חנה פסטרנק,  דאגו לחנה וסייעו רבות למשפחה ולחברי הנפש של חנה ממעגלי חייה.