התשובות של חנה

פרופ' חנה ספראי השיבה במדור השו"ת של קולך מתוך רצון לתת 'תשובה פמיניסטית הולמת' למדורי השו"ת שהחלו מופיעים באתרים אחרים. שאלות של מגדר על ידי נשים, ראוי שיענו על ידי אשה. דינה ספראי מספרת על ראשיתו של השו"ת

"שלום! אני נשואה זה 5 חודשים לבחור ישיבה, יצא לנו לדבר על פוליגמיה ביהדות ולתדהמתי גיליתי שהוא חושב שנישואין לשתי נשים זה בסדר וטוב, ואני שואלת היכן המוסר? מהי עמדת התורה? הרבנים? שמישהו יושיע אותי ויתן לי הוכחה מהתורה שזהו חוסר מוסר ושהתורה כן מוסרית!!! שרון"

שאלה זו, שהגיעה לשולחנה של חנה ספראי כמשיבה ב"שו"ת קולך", הסעירה את חנה. בעיני רוחה ראתה קודם כל אשה צעירה שלא מוצאת לנפשה מנוח מול האמירה המאיימת של בעלה. שנית, היא ראתה במקרה הפרטי תחילתה של תופעה, שכדי לעוקרה צריך להגיב באופן ברור ומיידי. היא חיפשה איך להגיב באמפתיה, בחדות, ותוך כדי כך להציב מערכת כללים ותובנות שאמורים להנחות בעתיד את הפוסקים ואת הלומדים.

חנה ניסתה למצוא מתכון של תשובות שאינן הופכות את השואלים לתלויים ואת המשיבים לכל-יכולים. הכלל הבסיסי שהנחה אותה היה שהתשובות לא יצמצמו או יסגרו את החשיבה, אלא יעצימו את השואל ויתנו את אבני הדרך לחשיבה ההלכתית.

השו"ת - הנכחת נשים בלימוד ההלכה

יפה רוזנבלום, כעורכת אתר 'קולך', פיתחה בעזרתה של חנה מדור שמטרתו היתה לתת 'תשובה פמיניסטית הולמת' למדורי השו"ת באתרים אחרים. הטענה היתה שמדורי השו"ת מוצפים בשאלות, מהן רבות עוסקות בתחומי מגדר, רבות נשאלות ע"י נשים, אבל המשיבים – תמיד גברים. לתפיסתן, המקום היחיד שבו ניתן לתת נוכחות לידענות ולהנהגה של נשים דתיות גם בתחומי הלכה הוא אתר "קולך". מעבר לנוכחות עצמה, הכוונה היתה לעצב ז'אנר של תשובות פתוחות, שבהן נלקח בחשבון ניסיון חייהן ונקודת מבטן של נשים יחד עם ידע הלכתי. השם שחנה הציעה למדור זה – "קני לך חברה" (על-פי המימרה "עשה לך רב וקנה לך חבר"), ביטא בדיוק את הכוונה הזו. עם הזמן נבחר שם קליט יותר, אך תשובותיה של חנה במדור זה משמשות דגם לקשר אחר בין שואלים למשיבים, תשובות הפותחות את הראש, מלמדות לחשוב, ומתוות את עקרונות הבסיס של לימוד ההלכה, בעיקר בתחומי המגדר.

 

המדור של שו"ת קולך היה המשך של הגשמת השאיפה של חנה להנכיח נשים בלימוד ההלכה, כמו הספר "יצירה הלכתית ע"י נשים",[1] שהשתתפה עם מיכה הלפרין בעריכתו. לפני זמן קצר התארחתי אצל משפחה אורתודוכסית בעיר פיטסבורג בארה"ב. המארחת, אם לשני בנים, היתה מאוד מוטרדת מכך ששני בניה מחויבים לברך 'שלא עשני אישה' בברכות השחר. לפתע קלטה ששמי מוכר לה ושאלה אם יש לי קשר לחנה ספראי. סיפרתי שזו גיסתי, והתברר שהספר נמצא על שולחן העבודה של המארחת, והיא נעזרת בו כדי ללמוד את הנושא לעומקו. חשבתי איזו נחת היתה לחנה, לדעת שהספר שהיא היתה בטוחה שיש בו חידוש ופריצת דרך, כבר פשט בקהילות ישראל והפך לאבן פינה, ופסקים של נשים נלמדים בפשטות כחלק מהדיון ההלכתי.


[1] Legal Writings by Women, ed. Micah Halperin and Chana Safrai, Urim, 1998, , בספר מתפרסמים מאמרים בעברית ובאנגלית.