לגאול את סיפור יציאת מצרים

האם מצוות "והגדת לבנך" היא חד כיוונית? כיצד ניתן לגאול את סיפור יציאת מצרים? אביטל כהן-ברנר מבקשת לרענן את השיח של סיפור יציאת מצרים. 

ערב שבת הגדול,ריחות האקונומיקה באוויר, שולחן השבת מוקף בגדר לבל ייצא ילד ממקומו ופירורו בידו ביום השבת.
אביב הגיע פסח בא.
ערב שבת הגדול, רגע לפני ערב החינוך הגדול "והגדת לבנך (ולבתך)..." 
ליל הסדר הוא ערב של חינוך, של העברת מסורת, העברת לפיד. ההנחה היא שדור המבוגרים נושא איתו מטען סגור, שאותו עליהם להגיד, כאמירה ברורה לדור ההמשך.
והנה באה שבת הגדול, ומבקשת לספר משהו על יום הגאולה: "הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא. והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם..." (מלאכי ג).
האם זהו תנאי לליל הסדר? שעל מנת שהילדים יקשיבו ויפנימו ויקבלו עליהם את נשיאת הלפיד, יש ליצור איתם קשר טוב וחם? אולי זו הקדמה לארבעת הבנים, שדרכם מלמדת אותנו התורה איך לפנות לכל בן בשפה ובדרך המתאימה לו.
אבל בקריאה מדוקדקת אפשר לשאול, אם המטרה היא לייצר קשר פתוח על מנת שהילדים יהיו פתוחים לקבלת המסר, היה מספיק לכתוב "והשיב לב בנים על אבותם". מה מוסיף לנו "והשיב לב אבות על בנים?"
אני רוצה להציע פרשנות נוספת.
רגע לפני "והגדת לבנך" מבקשת מאיתנו שבת הגדול ללמוד משהו חשוב. על מנת שהסיפור שלנו יחיה וימשיך, גם הוא צריך להיגאל. ההורים, המבוגרים צריכים את הקול של ילדיהם, של הדור הצעיר, בשביל שהתורה תהיה שלמה. גם על ההורים לעשות עבודה משמעותית - להיפתח, לשמוע את הפרשנות, להבין שהפרשנות של כל דור היא קול הכרחי בגאולה. 
זה קשור לסיפור יציאת מצריים וזה קשור לכל תחום. כל כך הרבה מדברים על אתגרי הדור, על המדיה, על הסמארטפונים, על דתיי הרצף (ימינה ושמאלה), על אינדיווידואליזם לעומת מחויבות, על פמיניזם ועוד ועוד.
בא הנביא מלאכי ואומר, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם זה לא רק תנאי לגאולה, אלא זה מה שיקרה ביום הגדול והנורא. זו עצם הגאולה. היכולת לגאול את התורה מהיותה סיפור סגור וחד משמעי להיותה סיפור מתפתח ונגאל. היכולת לקשר הדדי עם התורה, שבה על הצעירים ללמוד מהמבוגרים אך גם על המבוגרים ללמוד מהצעירים.
יש לנו עוד שבוע להתכונן לליל הסדר. 
לצד הנקיונות, הקניות, הגיהוצים, תוך כדי הטיולים, אפשר לעשות עוד עבודה.
עבודה של לפתוח את הלב. עבודה קשה הדורשת להבין שהצפייה לקשר אינה דידקטית על מנת למצוא את הדרך הנכונה לחנך את הדור הצעיר. עבודה הדורשת הבנה שגם המבוגרים צריכים ללמוד מהצעירים. שהפרשנות של הילדים לתורה, לאורח החיים הדתי, לסיפור ההיסטורי היא הכרחית לקיומו. לא רק בשביל שיהיה רלוונטי עבור הילדים, אלא בשביל שיהיה רלווטי וחי גם עבורינו המבוגרים.
ערב שבת הגדול, ריח האקונומיקה באוויר, שולחן השבת מוקף בגדר. לא לפרוץ גדרות אני מבקשת. אלא לאפשר לתהליכי עומק להתרחש בתוך הגדר אצל כל היושבים סביב השולחן. צעירים ומבוגרים כאחד.

פורסם לראשונה ב"גושפנקה", ניסן התשע"ח.