נורית מספרת בשירה על היציאה האישית ממצרים

כָּמַהְתִּי חֵרוּת

כָּאַבְתִּי עַבְדוּת

חָלַמְתִּי חֹפֶשׁ

כָּשַׁלְתִּי בָּעֹמֶס

פְּרִיחַת הָאֲדֻמִּים

הֵצִיפָה בִּי דִּמְדּוּמִים

עֲנַף הָעֵץ

הָיָה לִי לְרוֹעֵץ

עַד שֶׁבָּא אֶל הַיּוֹנָה

שׁוֹחֵר שָׁלוֹם

בְּפִיו חֲלוֹם

הָפַךְ אוֹתִי שְׁקוּפָה

מִצִּפּוֹר פְּצוּעָה לְחָפְשִׁיָּה

נָדַדְתִּי עַל כַּנְפֵי דְרוֹר

חָיִיתִי בְּאוֹר

צַפְתִּי עַל מַיִם

הִשְׁקַפְתִּי לַשָּׁמַיִם

יָצָאתִי מִמִּצְרַיִם