לכבוד התורה ולכבוד שבועות, השנה החלטתי להאיר את החיובי בחיינו. למן היום הראשון בספירת העומר התמקמתי בתפישה כי אני סופרת בכדי להתכונן לזמן מתן תורה. חנה כהן-תבור מתכוננת לשבועות

 כמה מרגש זה להניח את זו הכבודה על חיי השעה, מידי ערב הקדשנו 10 דקות לברכה, שירה והתכווננות משותפת בהרכב משפחתי לכבודה של תורה.

ועתה כשאנחנו עתידים לקבל ולבחור מחדש בעולה של תורה; עול מצוות ומוסר, עול של בחירה, עול של אהבה, עול של התבוננות אנושית בתוך המרקם האלוקי. אני רוצה להציע גם לכם התבוננות חדשה.

הרבה דרכים יש לו לאדם בכדי לקלוט בגופו ובנפשו את גודל המאורע. מתן התורה ניתן לכולם ביחד ולכל אחד לחוד. מקומו של היחיד בעבודת השם הוא שם דבר, הוא מהות הכל. מטרת הציבור יחד להקהל ולרומם את שלל הקולות השונים, ואל לנו ליצור אחידות, כי בכך פוגמים אנו ביסודה של תורה ובקול היחיד שבה – יחד כולם קדושה לך ישלשו.

לכל איש יש שם ולכל איש יש תורה, תורה אחת והיא התורה של כולנו. כל אחד ואחת יכולים להגיע עדיה מתוך מקומו של הפרט. עבודת השם היא ביחידים, ולא לחינם נבראנו שונים.

לאחרונה ביקרתי בתערוכה במשכן לאמנות עין חרוד בה הוצגו ספרי תורה, ספר אחד ספרדי בנוי בתוך תיבת עץ מהודרת ולצדו ספר תורה אשכנזי ולו מעיל חיצוני לבן, הרקוע בשפתיים- דהיינו נשיקות שעוטפות אותו, כתואם למנהגנו לנשק או לשלוח נשיקות לדברי קודש.

מצאתי את המראה גדול, חשוב ועקרוני. זה לצד זה טופפים ספרי התורה זה לצד זה מאירים על המרחב בתפישת התורה על כל גווניה וניגודיה. ועיקר העיקרים, זה לצד זה לא חורק, לא צורם כי עם מעלה את הרעיון החשוב כי תורת ה' ניתנה לרבים, ואף על פי כן כל יחיד ויחידה מתקדש בה ומתחבר לה וללבה בדרכו. 

בספר 'ליקוטי שיחות' של הרבי מלובאוויטש אנו פוגשים שלושה מושגים: תורה אחת, תורת אמת, ותורת חיים.

בתורה אחת אנו מקבלים על עצמנו את ההבנה כי כל החלוקות לתחומים שונים ומגוונים, וכן הלימוד השונה והייחודי של כל פרט וזרם במרחב של התורה שבכתב או בע"פ אם בפשט אם בדרש, רמז או סוד- המה הנגלה.

תורת אמת היא קדושת התורה ונצחיותה טמונה ב"אלה ואלה דברי אלוקים חיים"- כולם בכלל אמת. חידושו של הרב בעניין זה הוא כי גם פירושים שונים או רחוקים בתוכנים על פסוק אחד, עדיין משמרים בתוכם שייכות; שכן הם נלמדו מן הפסוק האחד ושייכות זו אף היא תורה. יש לכך משמעות מעשית על אף שההלכה במובנה הראשוני נקבעת על פי דעה אחת, במישור הרוחני של " תיקון הדעות" יש לקבל את כל הדעות גם אלו שלא הגיעו לכדי הלכה. לשיטתו "סדר בתורה- אף הוא תורה"- כל דעה שהובאה בתורה היא בסיס והנחייה לעבודת השם ויש בה עומק שאינו מקרי או מאולץ. 

תורת החיים ניכרת במאמרו של הבעש"ט על המשנה: "הקורא את המגילה למפרע- לא יצא" הבעש"ט מסביר כי מי שקורא את המשנה ומוצא בה סיפור שאירע בעבר לא יצא ידי חובתו. כיוון שעיקר הקריאה אינה בעלמא, אלא כדי להפיק לקחים והוראות לחיי האדם והשעה. הרב מלובאוויטש מחדד ומבאר עוד את העניין. אין די בהוראה מיוחדת לאנשים מסוימים או לנסיבות מיוחדות: "כל עניין ועניין בתורה יש בו הוראה לכל אדם מישראל, מהגדול שבגדולים ועד הקטן שבקטנים, בכל המקומות, בכל הזמנים ובכל הנסיבות."

ואני מציעה, הבה נגדיל תורה ונאדירה נרחיב את ההבנה והתפישה המכבדת את האחר ואת מהותו ביקום כפי שהיא נכונה לו כפרט. הבה נכיר בכך שתורת השם פנים רבות לה, ואין דרך אחת עולה על רעותה. כמספר הפנים כן מספר החיבורים. היהדות הקדומה חבקה את השונה את האחר את המחלוקת ואף את הניגודים. התלמוד כולו מושתת על מחלוקות לפעמים יש בה הכרעה ולעיתים אין וזה בסדר.

לא הכל ידוע לנו, ב"ה נסתרות דרכי האלוקים. 'והצנע לכת עם ה' אלוקיך' זה מוטיב חזק שקשה לעמוד בו.

מי יתן והשנה נסתופף תחת השמים הפתוחים בליל שבועות ונקבל עלינו את התורה ואת העול שבה הדורש מאתנו לחבוק את השונה והאחר ממני כי לפני הקב"ה כולנו שווים, במותנו אזי קל וחומר בחיים. שנדע לחבוק את התורה מתוך אהבה ויראת שמים "וקרא זה אל זה ואמר קדוש, קדוש קדוש" אמן.