מנהיגות ואסטרטגיה אצל כלב בן יפונה

מכלב אנחנו לומדות עוד אסטרגיה של מנהיגות, אסטרטגיה שמחזירה לציבור את האחריות, אסטרטגיה האומרת, אתם קיימים בזכות עצמכם ולא בזכות ההנהגה. קרן חדד-טאוב, מנהלת מרכז קולך למנהיגות נשים, על פרשת שלח לך. 

עיקרה של פרשת השבוע עוסקת בנושא של חטא המרגלים ובהשפעותיו.

ישנה דמות אחת הבולטת בהתנהגותה החיובית בתוך המציאות הקשה בה היא נמצאת, כלב בן יפונה, נשיא שבט יהודה ואחד מהמרגלים שנשלחו לתור את הארץ.

אחרי שהמרגלים נשלחים לתור את הארץ הם חוזרים אל העם ומעבר לתיאור על הארץ אותו הם נשלחו להביא הם הוסיפו חוות דעת פסימית לגביי הסיכוי של העם לכבוש את הארץ.

הפסימיות שהם הפגינו הביאו את העם לפחד ומכאן אף למרידה במנהיגות של משה.

כבר כאן עולה בעייני המעיינת בפרשה שאלה – כאשר הקב"ה פוקד על שליחת המרגלים הוא מציין מייד שתפקידם הוא לתור את הארץ שהקב"ה עומד לתת לבני ישראל "שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר י"ג ב')

העם אשר ראה את הנסים ביציאת מצרים, חזה בנצחון על עמלק וחווה את מעמד הר סיני אינו מאמין להבטחת הקב"ה לגביי כיבוש הארץ ?!

במעמד זה מופיע כלב בן יפונה, נוטל את המנהיגות לידיו ומנסה להסות את העם ולהחזיר את האמון של העם בהבטחתו של הקב"ה.

המעשה של כלב מעורר אף הערכה גדולה יותר כאשר אנו מבינות כי הוא בוחר לצאת נגד העם כאשר איתו נמצאים שני אנשים הקודמים לו בהנהגה – משה ויהושוע וכן בראותינו כי הוא נטל סיכון ממשי לחייו שהרי נכתב "וַיֹּאמְרוּ, כָּל-הָעֵדָה, לִרְגּוֹם אֹתָם, בָּאֲבָנִים" (שם י"ד י')

ר' שמחה מדווינסק בפירושו "משך חכמה" מסביר את המנהיגות שנטל כלב בתוך המציאות הקשה אליה הוא נקלע.

כלב בן יפונה, נשיא שבט יהודה, הינו מנהיג מעצם היותו נשיא השבט הגדול ביותר. אבל בתודעתינו הוא לא נכרת כמנהיג, אלא כמרגל השני שלא חטא.

חז"ל אומרים כי כלב נשא לאשה את מרים הנביאה (ספרי בהעלותך כ) כך שהוא שייך בעצם למשפחה המנהיגה את עם ישראל.  כפי שמרים שקולה לאחיה בהנהגה "יהושע וכלב שקולים זה כזה" (ב"ר א טו).

מעט לפני שליחת המרגלים שומע העם את נבואת אלדד ומידד (במדבר י"א כ"ז) שמתנבאים "משה מת ויהושע מכניס לארץ" (סנהדרין יז ע"א).

כלב מקבל על עצמו את מנהיגותו של יהושוע למרות שייתכן שהוא סבר שהוא יקבל את ההנהגה אחרי פטירת משה.

אותה נבואה היא גם שגורמת למרגלים לחטוא. על פי הנבואה משה ימות לפני הכניסה לארץ ויהושע יוביל את העם במלחמת הכיבוש.

הפחד של העם ביציאה ממצרים "פן ינחם העם בראֹתם מלחמה" (שמות י"ג י"ז) חוזר שוב שהריי הנצחון על עמלק היה נצחון ניסי בזכות משה רבינו "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק" (שם י"ז י"א) ואילו עכשיו בעת הכניסה לארץ וכיבושה משה לא יהיה עם העם.

כלב מתערב ותופס עמדה מנהיגותית אבל לא על מנת להגן על משה אלא על מנת לצאת חוצץ נגד התפיסה הדתית המוטעה של העם.

משה בוודאי לא יכול לצאת נגד המתקפה של העם. גם יהושע שהמתקפה של העם מעידה עם פקפוק של העם ביכולותיו אינו יכול לעצור מתקפה זו.

במקום זה נכנס כלב לעמדה המנהיגותית "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ--כִּי-יָכוֹל נוּכַל לָהּ" (במדבר י"ג ל').

כלב עוצר את העם "אל משה", כלומר הוא אומר לעם שהדיון לא צריך להיות על משה אלא "עלה נעלה ... כי יכול נוכל לה" – אנחנו, העם, בזכות הבטחת הקב"ה והאמונה שלנו בו נוכל לרשת את הארץ.

כלב עוצר את העם מלהאמין בשליח, באדם שהקב"ה שם לו למנהיג ומנסה להחזיר את העם לאמונה בקב"ה והאמונה בעצמם.

כלב זוכר כי האמונה במשה האיש כבר פגעה בעבר בעם "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים ... כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ" (שמות ל"ב א'). חטא העגל נבע מהאמונה במשה האיש.

מכלב אנחנו לומדות עוד אסטרגיה של מנהיגות, אסטרטגיה שמחזירה לציבור את האחריות, אסטרטגיה האומרת, אתם קיימים בזכות עצמכם ולא בזכות ההנהגה. מכלב אפשר ללמוד את היכולת לאזן בין ההקשבה פנימה להלך הרוח הכללי, לבין ההקשבה פנימה וחיבור ליכולות שלנו.