הביטה וראה את חרפתנו

לאחרונה חיברה ד"ר יעל לוין נוסח של מדרש חדש בעל אופי אקטואלי, אשר דורש כתובים מהפרק החמישי של מגילת איכה, ומסב אותם על מאורעות אקטואליים שחוו ושחוות נשים במדינת ישראל בשנים האחרונות. 

מבוא
חיברתי לאחרונה נוסח של מדרש חדש בעל אופי אקטואלי שכותרתו "הביטה וראה את חרפתנו", אשר דורש כתובים מהפרק החמישי של מגילת איכה, ומסב אותם על מאורעות אקטואליים שחוו ושחוות נשים במדינת ישראל בשנים האחרונות. הכוונה למעשים בלתי ראויים בתחום האישי שחוו נשים בנות-זמננו במדינת ישראל; מקרי אונס וכפייה והטרדות מיניות, וכן הכוונה לתופעת העגינות. הגילויים הללו חוצים מגזרים, ואינם מצטמצמים לציבור כזה או אחר. אולם יש לראות בחומרה יתרה את העובדה שחלק ממקרי האונס והכפייה וכן ההטרדות המיניות שעברו נשים דתיות, נעשו בידי רבנים ואישים שהיו בתפקידי הוראה, ושימשו סמכויות תורניות, והמעשים הוצגו כלפיהן באופן מטעה בתור מעשי "תיקון" לכאורה.
אציין כי בשנת תשע"ז פרסמתי מדרש חדש אחר, "קינה חדשה לתשעה באב" (אתר כיפה, ט' באב תשע"ז), אשר נדרש לעבירות בתחום האישי שנשים וגברים במדינת ישראל חוו על בשרם בשנים האחרונות. המדרש הנוכחי מצטמצם להתגלמויות אחדות הנוגעות לנשים בלבד, וזאת בהתאם למשמעויות העולות מתוך הכתובים המקראיים.

נוסח המדרש
אָמְרוּ: כָּל דּוֹר שֶׁאֵין הַמִּקְדָּשׁ נִבְנָה בְּיָמָיו, מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ הוּא הֶחְרִיבוֹ (ראו ירושלמי, יומא פ"א ה"א, לח ע"ג).

"זְכֹר ה' מֶה הָיָה לָנוּ, הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵנוּ" (איכה ה, א) –
אֵין "חֶרְפָּתֵנוּ" אֶלָּא נְשֵׁי יִשְׂרָאֵל בְּנוֹת-זְמַנֵּנוּ שֶׁעָבְרוּ מַעֲשֵׂי אֹנֶס וּכְפִיָּה,
שֶׁאֵין "חֶרְפָּה" אֶלָּא אֹנֶס, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּפָרָשַׁת תָּמָר בַּת דָּוִד:
"וַתֹּאמֶר לוֹ: אַל אָחִי, אַל תְּעַנֵּנִי, כִּי לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בְּיִשְׂרָאֵל,
אַל תַּעֲשֵׂה אֶת הַנְּבָלָה הַזֹּאת.
וַאֲנִי אָנָה אוֹלִיךְ אֶת חֶרְפָּתִי...
וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָהּ, וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה, וַיְעַנֶּהָ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ" (שמ"ב יג, יב-יד).

"יְתוֹמִים הָיִינוּ, וְאֵין אָב, אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנוֹת" (איכה ה, ג) –
מַאי "כְּאַלְמָנוֹת"?
אֵלּוּ הַנָּשִׁים הָעֲגוּנוֹת בְּיָמֵינוּ הַצְּרוּרוֹת אַלְמְנוּת חַיּוּת שָׁנִים רַבּוֹת
הַיּוֹשְׁבוֹת וּמְצַפּוֹת מָתַי יִגָּאֲלוּ,
וְיֵשׁ מִבְּנֵיהֶן וּמִבְּנוֹתֵיהֶן אֲשֶׁר גָּדְלוּ זֶה כְּבָר
ופּוֹעֲלִים הֵם וּמִשְׁתַּדְּלִים לְמַעַן אִמּוֹתֵיהֶם.
וְכֵן הַכָּתוּב אוֹמֵר: "הָיְתָה כְּאַלְמָנָה" (שם א, א), וְלֹא אַלְמָנָה מַמָּשׁ,
אֵלּוּ הַנָּשִׁים הַיּוֹשְׁבוֹת עֲגוּנוֹת.

"נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ, בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה" (שם, יא) –
אֵלּוּ נְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וּבַחוּרוֹת יִשְׂרָאֵל בְּעִתּוֹתֵינוּ שֶׁנֶּאֶנְסוּ וְשֶׁעָבְרוּ הַטְרָדוֹת מִינִיּוֹת,
וְקוֹל זַעֲקָתָן נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ,
כְּקוֹלָהּ שֶׁל תָּמָר בַּת דָּוִד שֶׁעַל אוֹדוֹתֶיהָ נֶאֱמַר: "וַתֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְזָעָקָה" (שמ"ב יג, יט).

וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַשְׁבִּית וּלְהַעֲבִיר אֶת הָרָעוֹת הָאֵלֶּה מִן הָאָרֶץ,
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן, נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ" (ישעיהו נא, ג).
מַאי "חָרְבֹתֶיהָ"? אֵלּוּ הַנָּשִׁים שֶׁעוֹלָמָן חָרַב עֲלֵיהֶן
בְּגִין הֱיוֹתָן עֲגוּנוֹת וּבְגִין מַעֲשֵׂי הָאֹנֶס וְהַכְּפִיָּה שֶׁחָזוּ עַל בְּשָׂרָן
וּבְגִין הַמַּעֲשִׂים הַמְּגֻנִּים שֶׁעָבְרוּ.
וּמַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ? "שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ, תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה" (שם).
וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וְגַלְתִּי בִירוּשָׁלִַם וְשַׂשְׂתִּי בְעַמִּי,
וְלֹא יִשָּׁמַע בָּהּ עוֹד קוֹל בְּכִי וְקוֹל זְעָקָה" (שם סה, יט),
בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.

--
© כל הזכויות שמורות ליעל לוין 2018