מדרשי בתיה בת פרעה - עיון נלווה לליל הסדר

"ותקם בעוד לילה" (משלי לא, טו). זו בתיה בת פרעה. אימתי קמה? בלילה שהטילו משה לנהר נילוס. א"ר יצחק בר חמא בא וראה עינוותנות של הקדוש ברוך הוא שאינו מקפח שכר כל בריה. בא וראה מה כתיב בבתיה בת פרעה גויה היתה ונעשית יהודית, והזכירו שמה בין הכשירות בשביל עיסקה במשה.

הזכרת בתיה בת פרעה בליל הסדר

 

בפירוש "באר אברהם" להגדה של פסח מאת ר' אברהם גראטי מפראג, שראה אור בזולצבאך תס"ח (1708), המחבר מבאר אחדים מסימני הסדר כמוסבים על דמויות נשים, ובכללן בתיה בת פרעה.
ר' אברהם גראטי מזכיר את בתיה כבר בקטע המקדים לביאור רמזי הסדר, שבו הוא פורט את הרעיונות העיקריים הטמונים במכלול הסימנים:

קדש ורחץ זהו הסימן שנתן בעל המגיד להסדר קדש וכו' אינו לבטלה ולא לחנם נתן סי' זה: אמנם לענ"ד [לעניות דעתי] הראה בזה טעמים גדולים לגאולת מצרים: ובאיזה זכות שהק"בה הוציאנו משם: גם תירץ למשה רבינו למה שלקח גם הערב רב עמו ממצרי': ותירץ לשבטים מה שמכרו ליוסף הצדיק ונתגלגל הדבר שירדו אבותינו למצרים: עוד מזכיר בזה הסי' לבתיה בת פרעה אשר הצילה למשרע"ה [למשה רבנו עליו השלום] הגואל מהשלכת היאור וזכר צדיקה לברכה: ונרמז גם בזה טעמי' לאכילת מצה ומרור וכריכת הלל ביחד:1

בקטע זה נזכר בכוללנות כי בתיה בת פרעה שהצילה את משה מהיאור רמוזה בסימני הסדר, ומוסב עליה אופן ההתבטאות "וזכר צדיקה לברכה".

את סימן "רחצה" ר' אברהם גראטי מייחד כולו לדמות זו, וביאורו נשען על היותה של התיבה "רחצה" לשון נקבה:

רחצה רמז שהקב"ה מסבב סיבות וגילגולם שעל כן בתיה בת פרעה רחצה בתוך היאור כדי להצילו למשה רבינו הגואל של ישראל וכדאיתא [וכמו שיש] בחזקוני על פסוק "ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור ונערותיה הולכות על שפת [צ"ל יד] היאור" (שמות ב, ה) ולא יכלו לראותו אבל בתי' שהי'[!] רוחצה בתוך היאור ראתה למשה:2 והצילו[!] ובג' [ובגמרא] מנ"ל [מנלן (מניין לנו)] שמזכירין צדיק לשבח שנאמר "זכר צדיק לברכה" (משלי י, ז)3 וע"כ [ועל כן] אפשר מזכירין אותה בלילה של גאולת מצרים וזה רמז ברחצה שהוא לשון נקבה וק"ל [וקל להבין]:4

המחבר תומך את גישתו בדבר רמיזתה של בתיה בסימן "רחצה" ברעיון שראוי להזכיר צדיק לשבח. המוטיב של "זכר צדיקה לברכה" בהתייחסות לבתיה מאוזכר כאמור אף בדברי הקדמתו לרמזי סימני הסדר.

בתיה מוזכרת פעם נוספת ברמז לסימן "מוציא" הנדרש בשני אופנים. לפי הביאור הראשון, סימן זה הוא כנגד עמרם ויוכבד, שעליהם מוסב המדרש לכתוב "אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות" (תהילים סח, ז), המתייחס להעמדתם את גואלם של ישראל, אשר הוציא "אסירים", דהיינו בני ישראל, "בכושרות", בחודש כשר שבו אין החמה קשה ואין הגשמים קשים.5 לחלופין הוא מציע לקשור סימן זה לקודם לו, סימן "רחצה", ומביע את עמדתו כי חילוצו של משה מן היאור על ידי בתיה נחשב לה כהצלת כל שישים ריבוא ישראל שמשה היה שקול כנגדם וכאילו הוציאה ממצרים את כלל ישראל:

מוציא... או י"ל [יש לומר] שקאי אלמעלה [שעומד על למעלה] שאמר רחצה ורמז שע"י בתי' בת פרעה הי'[!] הצלה למרע"ה וע"ז [ועל זה] אמר כאן מוציא למכוין הפסוק של "מוציא אסירי'" וגו' (שם שם, שם)6 ור"ל [ורצה לומר] הצלת משה מיאור[!] הי' נחשב כמוציא אסירים כל ס' ריבוא וכדאית' במפרשים שמשה הי' נכלל מששים רבוא נשמות.7

הגם שפירוש "באר אברהם" להגדה לא זכה למהדורות נוספות, קיצור "באר אברהם" יצא לאור בדפוס ב"הגדת אמשטרדם" תע"ב (1712). בתיה מוזכרת בביאור לסימן "רחצה" בלבד:

רחצה בל' נקבה רמז על הצלת משה רבינו הגואל של ישראל שנעשה ע"י נקבה היינו בת פרעה שרחצה על היאור ואנו מזכירין אותה לשבח בזה הלילה ע"ש שגואל ישראל ניצול על ידה.8

גם כאן נאמר כי הסימן "רחצה" רומז לבתיה כאות הוקרה על מילוטה את משה בשעה שירדה לרחוץ על היאור. יש לציין כי כבר ב"פרי עץ חיים" לר' חיים ויטאל,9 תלמידו המובהק של האר"י, נזקפת גאולת מצרים לזכותה של בתיה בת פרעה. נאמר שם כי הגאולות הראשונות היו בסוד ספירת ההוד, מצד הנוקבא, ומוזכרות הנשים השונות שבזכותן נגאלו ישראל, כאשר גאולת מצרים מיוחסת לבתיה. שלא כמו גאולות אלו, הגאולה העתידית תהיה בסוד מידת הנצח, מצד הדוכרא:

כל הגאולות ראשונות[!], היו בסוד ההוד, ולכן כל השירות הם בלשון נקבה, דאיהי [שהיא] בהוד. ואפילו גאולת מצרים, היה[!] על ידי בתיה בת פרעה, ולפיכך כתיב "ונתת מהודך עליו" (במדבר כז, כ). וכן גאולת סיסרא, היה[!] על ידי דבורה ואשה יעל. וכן גאולת יון, ע"פ בת מתתיהו, והיה אז בתיקון הוד, לפיכך הם ח' ימי חנוכה, כי הוד ספירה ח'. ופורים היה על ידי אסתר. אבל לעתיד לבא, יהיה[!] הגאולה מצד הנצח, ולכן יהיה[!] גאולה נצחית וקיימת, כדכתיב "וגם נצח ישראל לא ישקר" (שמ"א טו, כט), וזה ויז נצחם על בגדיהם (ראו ישעיה סג, ג), בסוד "גם את זה לעומת זה" וכו' (קהלת ז, יד).

במקורות נוספים בספרות המדרשית נזקפת גאולת מצרים אף למעשים אחרים של דמויות נשים: לנשים הצדקניות שעודדו את בעליהן בשעבוד ושעוררום לפריה ורביה,10 לנשים במצרים שגדרו את עצמן מן הזנות,11 למרים הנביאה,12 לשרה, רחל ולאה שהעניקו את שפחותיהן לבעליהן ולרבקה ששמה את מבטחה בקב"ה בהליכתה עם אליעזר.13

בכלל מקורות הספרות המדרשית לא מועלית זיקה כלשהי בין בתיה בת פרעה לגאולת מצרים, והמובא ב"פרי עץ חיים" הוא גישה חדשנית. השקפתו של ר' אברהם גראטי ב"באר אברהם" כי משיית משה מהיאור על ידי בתיה נחשבת כאילו הוציאה את כל ישראל ממצרים, היא המשך לעמדה זו.

הזכרת בתיה בת פרעה בליל הסדר ועיון בפועלה ובדמותה אף עולים בקנה אחד עם המובא במקורות שונים כי ראוי להרבות בליל פסח בסיפור יציאת מצרים ובנסים שקדמו לגאולה. ר' יעקב כולי [תמ"ט לערך-תצ"ב (1689 לערך-1732)] מציין לדוגמה בחיבורו "ילקוט מעם לועז", שמהדורתו הראשונה ראתה אור בשנת ת"צ (1730), כי לאחר תום הסדר "ראוי לקרוא התחלת פרשת שמות לדעת הנסים שעשה הקב"ה".14

מדרשי אשת חיל

קיימות מהדורות שונות של מדרשים למזמור האקרוסטי "אשת חיל" (משלי לא, י-לא), הדורשים את כתוביו על נשים מצוינות, מרביתן נשים מקראיות. ניתן להצביע על רשימת זיהויים בסיסית המשותפת למרבית המהדורות, אם כי תוכני הדרשות עצמם אינם זהים במקרים רבים. הדרשות פותחות לרוב בזיהוי הדמות, ולאחר מכן מזכירות את מעשיהן של הנשים, אף כי במקרים אחדים המשך הדרשה נסב על בניהן או על דמות גברית אחרת, ויש ומובא הזיהוי בלבד.15 במקרים רבים ניתן לעמוד על מקורותיהן של הדרשות בספרות התלמודית והמדרשית. בכל מהדורות "מדרשי אשת חיל" הפסוק "ותקם בעוד לילה" מוסב על בתיה בת פרעה, אך תוכני הדרשות שונים הם.16

ב"מדרש אשת חיל", מהדורה שזמן חיבורה המדויק אינו ידוע אולם הוא נתחבר לכל המאוחר במאה השלוש עשרה וככל הנראה קודם לכן, נאמר כי משה הושלך ליאור בלילה וכי בתיה קמה באותו לילה, אולם נסיבות ירידתה נסתמו ולא פורשו. היא מאוזכרת לשבח בדרשה זו על הצלתה את משה, מעשה שבזכותו נכנסה לגן עדן בחייה, וכן נזכרת בקטע זה אף התגיירותה. מוטיב זה של כניסתה של בתיה לגן עדן בחייה מוזכר במקורות מדרשיים שונים. בחלק מהמקורות הללו מצויות הנמקות לזכייתה בחיי נצח, האחת - הצלתה את משה, והאחרת - התגיירותה. יש מהם המציינים את אחת הסיבות בלבד אך יש שמופיעות שתי ההנמקות יחדיו.17 במהדורת "מדרש אשת חיל" שב"מדרש הגדול" לר' דוד העדני, מגדולי חכמי תימן במאה השלוש עשרה, נזכר כי בתיה צפתה ברוח הקודש שהיא עתידה לגדל את משה, ובטיילה על היאור נקרתה בידה ההזדמנות להצילו. ייחוס רוח הקודש לבתיה הוא המשך המגמה המופיעה בשני קטעי מדרש בסוטה יב ע"ב המשייכת לה נבואה. כמו כן, בתרגום הארמי לדברי הימים א ד, יח נזכר כי העניקה למשה את שמותיו ברוח נבואה.18

 

"ותקם בעוד לילה" (משלי לא, טו). זו ביתיה בת פרעה. אימתי קמה בלילה שהטילו משה לנהר נילוס. א"ר יצחק בר חמא בא וראה עינוותנות של הק' שאינו מקפח שכר כל בריה. בא וראה מה כת' בביתיה בת פרעה גויה היתה ונעשית יהודית והזכירו שמה בין הכשירות בשביל עיסקה במש' לפיכך לא קיפח הק' שכרה והכניסה לגן עדן בחייה (מדרש אשת חיל, מהד' י' לוין, בתוך: מדרשי אשת חיל, עמ' 111).

"ותקם בעוד לילה" (משלי לא, טו), זו בתיה בת פרעה שראתה ברוח הקדש שעתיד מושיען שלישראל להתגדל על ידיה והיתה משכמת ומערבת היא ונערותיה להטייל על היאור וכיון שבא משה לידה נתן לה הקב"ה מה שביקשה ושמחה הרבה, דכתיב "ותפתח ותראהו את הילד" (שמות ב, ו) (ר' דוד העדני, מדרש הגדול, ספר בראשית, מהדורת מ' מרגליות, ירושלים תש"ז, כג, א, עמ' שסט).19

 

הערות

 

*מאמר זה מביא קטעים נבחרים מן החוברת מאת כותבת שורות אלו, מדרשי בתיה בת פרעה: עיון נלווה לליל הסדר, ירושלים תשס"ד, שראתה אור בימים אלו. || 1. ר' אברהם גראטי, באר אברהם, ג ע"א. || 2. רבנו חזקיה בן מנוח, פירושי התורה, מהד' ח"ד שעוועל, ירושלים תשמ"א, שמות ב, ג, עמ' קפג. הדברים שהוא מציין להם מוסבים על הכתוב "על שפת היאור" שבפסוק ג, ולא על הפסוק שר' אברהם גראטי מזכיר. || 3. ראו יומא לח ע"א-ע"ב; תענית כח ע"א. || 4. באר אברהם, ג ע"ג. || 5. ראו במדבר רבה, ג, ו, ט ע"ב. וראו עוד את המקורות הבאים בהם מצוי בווריאציות שונות המוטיב שישראל יצאו בחודש שאינו חם ואינו צונן, בלא שעמרם ויוכבד מוזכרים: מכילתא דרבי ישמעאל, בא, מסכתא דפסחא, פרשה טז, עמ' 62; מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי, יג, ד, עמ' 38; ספרי דברים, ראה, פיסקא קכח, עמ' 186; תנחומא, בא, יא. || 6. ראו עוד את המקורות המובאים בהערה הקודמת. || 7. באר אברהם, ג ע"ג-ע"ד. בעל "באר אברהם" מזכיר את רעיון היותו של משה שקול כנגד שישים ריבוא ישראל כמצוי בדברי פרשנים. מוטיב זה מובא כבר בספרות התנאית. ראו בין היתר מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח, מסכתא דשירה, פרשה ט, עמ' 146; מדרש תנאים על ספר דברים, יא, כה, עמ' 45. || 8. ר' אברהם גראטי, באר אברהם (קיצור באר אברהם), הגדת אמשטרדם, א ע"ב. || 9. ר' חיים ויטאל, פרי עץ חיים, ירושלים ה' תש"מ, שער חנוכה, פרק ד, עמ' תסז. || 10. סוטה יא ע"ב ומקבילות. || 11. במדבר רבה, ג, ו, ט ע"ב. || 12. מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי, יג, ד, עמ' 38; בראשית רבה, פח, ה, עמ' 1081; חולין צב ע"א. || 13. סדר אליהו רבה, כה, עמ' 138. || 14. ר' יעקב כולי, ילקוט מעם לועז, ספר שמות, פרשיות שמות - בשלח... הגדה של פסח, מהדורת ש' ירושלמי, ירושלים תשכ"ז, עמ' רפז. || 15. על מדרשים אלו ראו בהרחבה י' לוין כ"ץ, מדרשי אשת חיל, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה של אוניברסיטת בר-אילן ברמת גן, תשנ"ג. || 16. ראו ביתר הרחבה י' לוין כ"ץ, שם, עמ'  347-364. || 17. ראו בהרחבה שם, עמ' 111-114, 347-364; י' לוין, מדרשי בתיה בת פרעה, עמ' 36-41. || 18. כתבי הקדש בארמית, מהדורת א' שפרבר, כרך ד א, תרגום לכתובים, ליידן 1968, דה"א ד, יח, עמ' 7. || 19. וראו עוד לוין כ"ץ, מדרשי אשת חיל, עמ' 266, נוסח דומה בקטע הגניזה ENA 962.2.