ביסודו של קטע זה עומדת ההנחה שאף הבכורות הנקבות מתו במצרים, אלא שבתיה יצאה מכלל זה וזכתה להינצל בזכות תפילתו של משה עליה. נערכת כאן גזרה שווה בין התיבה "ליל" מתוך הכתוב במזמור "אשת חיל" למילה הראשונה שבצירוף "ליל שימורים". במהדורות השונות של מדרשי אשת חיל נדרש עליה פסוק אחר מתוך מזמור זה: "ותקם בעוד לילה"

בספרות ההלכתית קיימות כמה גישות בנוגע לחיוב נשים בתענית בכורות. בדברינו נבקש לנתח את המקור הראשוני שבו מצויה התייחסות מפורשת לשאלה אם גם נשים צריכות לצום בתענית בכורות, הלוא הוא "ספר האגודה" לר' אלכסנדרי הכהן זויסלין, מחכמי אשכנז בדור שלאחר המהר"ם מרוטנבורג. בעל הספר לומד ממקור מדרשי העוסק בבתיה בת פרעה שגם נשים חייבות לצום בתענית בכורות. וכך נאמר בספר האגודה:

רב ששת יתיב בתעניתא מעלי יומא דפיסחא [=ישב בתענית ערב פסח], ובמסכת סופרים יש אין מתענין בניסן, אלא הבכורות בע"פ [=בערב פסח], ואפי' נקיבות כדאמרי'[נן] [=כמו שאנו אומרים] במדרש, בתיה בת פרעה היתה ראויה למות לולי זכות משה.1

תחילה מובאת הנהגתו האישית של רב ששת שהיה צם בערבי פסחים, הנהגה המוזכרת בבבלי פסחים (קח ע"א). אחרי כן מובאת ההלכה במסכת סופרים שאין מתענים בניסן, למעט הבכורות בערב פסח.2 בעל האגודה מוסיף ומחדש שאף נשים בכורות מתענות בערב פסח. הוא מסתייע בנאמר במדרש שבתיה בת פרעה הייתה אמורה למות במכת בכורות, אולם סופה שניצלה הימנה. המקור הראשון מבחינה כרונולוגית שבו מצוי מדרש בעל תוכן מעין זה אודות בתיה מופיע בקובץ המדרשי פסיקתא דרב כהנא:

ר' אבון בשם ר' יהודה בן פזי אמ' בתיה בת פרעה בכורה היתה, ובזכות מה היתה נצולת, בתפלתו של משה, דכתו'[ב] "טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה" (משלי לא, יח), "ליל" כתו', כד"א [=כמא דאת אמרת (כמו שאתה אומר)] "ליל שימורים הוא לה'" (שמות יב, מב).3

ביסודו של קטע זה עומדת ההנחה שאף הבכורות הנקבות מתו במצרים, אלא שבתיה יצאה מכלל זה וזכתה להינצל בזכות תפילתו של משה עליה. נערכת כאן גזרה שווה בין התיבה "ליל" מתוך הכתוב במזמור "אשת חיל" למילה הראשונה שבצירוף "ליל שימורים". במהדורות השונות של מדרשי אשת חיל נדרש עליה פסוק אחר מתוך מזמור זה: "ותקם בעוד לילה" (משלי לא, טו).4
|
נוסח מאוחר יותר של המדרש, מעובד ומורחב, שניכרים בו שינויים בתוכן לעומת פסיקתא דרב כהנא, מצוי בשמות רבה, ובו הפסוק "טעמה כי-טוב סחרה" (משלי לא, יח) משמש כפתיחתא (פתיחה) מעגלית, דהיינו ככתוב הפותח והחותם. וכך נאמר בחלק החותם את הדרשה:

הנקבות הבכורות אף הן מתות חוץ מבתיה בת פרעה שנמצא לה פרקליט טוב זה משה שנאמר "ותרא אותו כי טוב הוא" (שמות ב, ב). לפיכך אמר שלמה "טעמה כי טוב סחרה" (משלי לא, יח).5
תחילה נאמר שמכת בכורות חלה אף על הבכורות הנקבות. משתמע שבתיה ניצלה ממנה כי הצילה את משה, ובשעת מכת בכורות עמדה לה זכותה משכבר הימים. זכות זו עמדה לה לפי מקורות אחרים אף להיכנס לגן עדן בחייה.6 יתרה מכך, בפרשת שלח לך בזוהר מופיע תיאור של היכלות הנשים בגן עדן, ובכלל זה היכל שבתיה ניצבת בראשו, שאפשר שהוא היכל הגיורות. בעניין היכל זה נאמר כי בתיה משתחווה לפני דיוקנו של משה שלוש פעמים מדי יום ואומרת: "זכאה חולקי דרביתי נהירו דא [=זכאי חלקי שגידלתי אור זה]". היא ויתר הנשים שבהיכלה, המכונות "נשים שאננות", לומדות את מצוות התורה.

בעל האגודה מציין כאמור ש"בתיה בת פרעה היתה ראויה למות לולי זכות משה". לשון זו עצמה אינה מופיעה במקורות המדרשיים, והוא מסר פרפרזה. מבחינה זו לא ברור אם כוונתו שבתיה ניצלה בזכות תפילת משה עליה, כנזכר בפסיקתא דרב כהנא, או שמא דבריו מוסבים על זכותה שנמצאה לה בהצלת משה, כנאמר בשמות רבה.

הן בפסיקתא דרב כהנא והן בשמות רבה בתיה מוזכרת כמקרה יוצא דופן של אישה מצרית שהייתה אמורה למות במכת בכורות, כמו שאר הבכורות הנקבות המצריות. בכמה וכמה מקורות מדרשיים נזכר שבתיה התגיירה,7 אך במקורות בדבר הינצלותה ממכת בכורות היא נכללת דווקא עם הבכורות המצריות; לו הייתה נמנית עם העם היהודי, הרי שלא הייתה אמורה להיכלל בין אלה שסכנת מיתה ריחפה עליהן. נראה שבעל ספר האגודה, בנוטלו את הדוגמה של בתיה כמושא חיקוי לכלל נשות ישראל ובהקישו כי כל נשות ישראל מחויבות לצום בשל כך - החשיבה יהודייה.

מההסתייעות בדוגמה של בתיה אנו למדים כי בניגוד לבכורי ישראל המחויבים להתענות בערב פסח משום שכלל הבכורים העבריים ניצלו ממכת בכורות, חובתן של הנשים לצום נשענת על עדות באשר למילוטה של דמות נשית אחת ויחידה ממכה זו. ר' אלכסנדרי הכהן זויסלין מסיק מהמוצאות את בתיה שכלל נשי ישראל מחויבות לצום, ומבחינה זו אין סימטריה בין שורש חובת האנשים לצום ובין מקור חובתן של הנשים. בדבריו אין כל הסתמכות על העובדה הפשוטה שכלל נשות ישראל לא נפגעו במכת בכורות.

ואולם, אפשר להצביע על מערך השוואה חלופי המשמש סיוע והוכחה בשאלת חיוב נשים בצום בכורות או פטירתן ממנו; הדגם המקביל של כלל נשות ישראל במצרים בהשוואה לכלל הגברים. ר' אלעזר רוקח [תכ"ה-תק"ב (1665-1741)], מגדולי רבני פולין בזמנו, מעלה בחיבורו "מעשה רוקח"8 את דגם ההשוואה הזה, ולאורו הוא פוטר את הנשים מלצום. הוא מציין שבמדרש נזכר כי בני ישראל במצרים היו עובדי עבודה זרה כמצרִים. עניין זה כוחו יפה אף באשר לבכורי ישראל, אשר מחמת זאת היו ראויים ללקות במכת בכורות, כמו המצרִים, ולפיכך הם טעונים פדיון ותענית על שהקב"ה הצילם. אולם לא כן הנשים, שבעניינן נאמר בבבלי סוטה (יא ע"ב) שבזכות נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו, "לכך אינם צריכין לא פדיון ולא תענית זה פשוט". ר' אלעזר רוקח מצמצם את חלות המדרש המזכיר שבני ישראל במצרים היו עובדי עבודה זרה לגברים בלבד, בסוברו שבשל כך היו ראויים לקפח את חייהם במכת בכורות, ועל כן הם מחויבים לצום. שלא כמו הגברים, הרי שר' אלעזר רוקח פוטר את הנשים מצום זה, כשהוא מעמיד כמושא חיקוי את הדגם של הנשים הצדקניות במצרים, שמפאת מעשיהן הטובים לא עמדו בסכנת הַכְּלָיָה של מכת בכורות.

לעומת הגישה המובאת במדרשים על בתיה שהבכורות הנקבות המצריות מתו במכת בכורות, הרי שמדרשה המופיעה בשמות רבה עולה כי מתו רק הבכורות המצרִים הזכרים, ולפנינו אם כן דעה מנוגדת. וכך נאמר במדרש שמות רבה: "'שה תמים זכר בן שנה' (שמות יב, ה) [...] 'זכר' שהוא הורג כל בכוריהם של מצרים וחס על בכוריהם של ישראל".9 ר' שמואל שטראשון [תקנ"ד-תרל"ב (1793-1872)] נשען בביאורו לשמות רבה1⁰ על מדרש זה כמקור לפטירתן של נשים מתענית בכורות, והוא מציין שבמדרש זה מבוטאת עמדה החולקת על הגישה שבמדרשים אודות בתיה. גם מדבריו של ר' שמואל שטראשון משתמע, בהמשך לפשט המקורות הללו, שהוא רואה בבתיה אישה מצרית.

הערות
1 ר' אלכסנדרי הכהן זויסלין, ספר האגודה, חלק שני מסדר מועד, מהדורת א' בריזל, ירושלים תשכ"ח, מסכת פסחים, אות צא, עמ' קפג.

2 מסכת סופרים, מהדורת מ' היגער, נויארק תרצ"ז, כא, א, עמ' 354.

3 פסיקתא דרב כהנא, מהדורה שנייה, מהדורת ד' מנדלבוים, נויארק תשמ"ז, ויהי בחצי הלילה, ז, עמ' 129.

4 ראו י' לוין, מדרשי אשת חיל, דיסרטציה, עמ' 111-114, 347-364.

5 שמות רבה, ווילנא תרל"ח, יח, ג, לד ע"ב.

6 ראו בהרחבה י' לוין, מדרשי בתיה בת פרעה, ירושלים תשס"ד, עמ' 36-41.

7 ראו שם.

8 ר' אלעזר [רוקח], מעשה רוקח, אמשטרדם ת"ק, מסכת בכורות, קח ע"ב-ע"ג. ועיינו ביתר הרחבה י' לוין, "הנשים הצדקניות במנהגי ליל הסדר", הצופה, יום שני, י"ד בניסן תשס"ד, סופרים וספרים, עמ' 4-5, 14.

9 שמות רבה, טו, יב, כח ע"א.

1⁰ חדושי הרש"ש, שמות רבה, טו, יב, אות כה, כח ע"ב.

© כל הזכויות שמורות ליעל לוין