ויהי בחצי הלילה

בפיוטי פסח המוכרים נעדר חלקן של הנשים. יעל לוין כ"ץ מציעה תוספת לפיוט הידוע ´ויהי בחצי הלילה´ המבוססת על מקורות מדרשיים ואחרים. ומזכירה את פעלן של אמותינו בתהליך יצירתו וגאולתו של עם ישראל.

הקרובה "אז רוב נסים הפלאת בלילה" ("ויהי בחצי הלילה"), שנתחברה בידי הפייטן יניי והנאמרת אף במסגרת ההגדה של פסח, מונה שורת אירועים שקרו בליל ט"ו בניסן,1 בדומה ליציאת מצרים שהתרחשה במועד זה.
פיוט זה בוחן את המאורעות מנקודת ראותם של הגברים הנוגעים בדבר. ההידרשות העקיפה היחידה לדמות נשית היא הנאמר "דנתה מלך גרר בחלום לילה". הדברים מתייחסים לאבימלך שלאחר שנטל את שרה נגלה אליו הקב"ה בחלום לילה והודיעו "הנך מת על האשה אשר לקחת והוא בעלת בעל" (בראשית כ ג), כאשר בעקבות זאת השיבה.2 במקורות מדרשיים לא נזכר מפורשות כי התרחשות זו אירעה בליל פסח. ברם, נראה כי עניין זה נלמד בגזירה שווה מסיפור ירידתם של אברם ושרי מצרימה,כאשר על-פי הנאמר בקובץ המדרשי "פרקי רבי אליעזר" נטילתה לבית פרעה אירעה בלילה זה, כפי שיוזכר להלן בסמוך.
בדברינו הבאים נבקש להעלות את המקורות שמצוייה בהם זיקה מפורשת בין נשים לבין ליל פסח, ובהמשך, על יסוד מוטיבים אלו, נציע תוספת לפיוט הנדון המשלבת בתוכה רעיונות אלו.
שרה היא האישה הראשונה הנקשרת בספרות המדרשית לליל פסח. כאמור, על-פי הנזכר ב"פרקי רבי אליעזר" לקיחתה לבית פרעה אירעה בלילה הראשון של פסח, וזאת בהתאם לתפיסה של "מעשי אבות-אמהות סימן לבנים". "ר' יהושע בן קרחא אומר באותה[!] הלילה שנלקחה שרה אמנו ליל יום טוב הפסח היה, והביא הב"ה על פרעה ועל ביתו נגעים גדולים להודיע שכך הוא עתיד להכות את עם ארצו, שנ' 'וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים' וכו' (בראשית יב יז), במצרים כתיב 'עוד נגע אחד אביא על פרעה' (שמות יא א), וכי נגעים היו והלא מכת גדולי מצרים היו והמכות נמשלו בנגעים, לכך נאמר 'וינגע ה' את פרעה', וכו'".4 כנזכר מכבר, בפיוט "אז רוב נסים הפלאת בלילה" ("ויהי בחצי הלילה") מובא כי אבימלך נדון על נטילת שרה בליל פסח, כאשר אין עניין זה מובא מפורשות במקורות.
אירוע נוסף הקשור בשרה וליל פסח הוא ברית בין הבתרים. על-פי הנזכר במקורות מדרשיים הברית נכרתה עם אברהם בליל ט"ו בניסן.5 על-פי פשט לשון המקרא הברית כוונה לאברהם בלבד. ברם, על-פי הנאמר במדרש שכל טוב אף שרה נכללה בה. "'ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית' (בראשית טו יח)...'לאמר'. להבטיח גם את שרה".6 יש לומר כי אף שבמקרא עצמו קודמת נטילת שרה לבית פרעה לברית בין הבתרים, על-פי מקורות מדרשיים ברית בין הבתרים אירעה חמש שנים קודם יציאת אברם ושרי מחרן.7
דמות נוספת הקשורה לליל פסח היא רבקה שנזכר על אודותיה ב"פרקי רבי אליעזר" אף הוא כי יוזמתה להחלפת הברכות הייתה בליל פסח. לפי הנאמר שם, כאשר הגיע ליל יום טוב של פסח יצחק קרא לעשו בכורו ואמר לו "בני הלילה הזה העליונים אומרים שירה, הלילה הזה אוצרות טללים נפתחים, היום הזה ברכת טללים, עשה לי מטעמים, עד שאני חי אברככה". שעה שהלך להביאם נתעכב. רבקה פנתה ליעקב ואמרה לו בלשון קרובה: "בני הלילה הזה אוצרות טללים נפתחים, הלילה הזה העליונים אומרין שירה, עשה מטעמים לאביך ויאכל עד שהוא בעודו חי יברכך", וכך נתחלפו הברכות.8
דמות מקראית נשית שלישית בעלת זיקה לליל פסח היא בת פרעה, שמשתה את משה מהיאור. בדברי הימים א ד יח נאמר: "ואשתו היהדיה ילדה את ירד אבי גדור ואת חבר אבי שוכו ואת יקותיאל אבי זנוח ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד". אישה יהודיה זו ובתיה בת פרעה זוהו כדמות אחת, כבת פרעה שהצילה את משה, התגיירה ונישאה לכלב.9 בספרות המדרשית הוזכרו נסיבות שונות בדבר פרטי ההצלה עצמם. ב"מדרש אשת חיל" מיוחסת היחלצותו לשעת לילה, וכן הוא במרבית מהדורותיו של מדרש זה, אם כי ממקורות הספרות החיצונית והספרות המדרשית המעובדת עולה כי היא אירעה ביום. וכך נזכר ב"מדרש אשת חיל": "'ותקם בעוד ליליה' (משלי לא טו). זו ביתיה בת פרעה. אימתי קמתה בלילה שהטילו משה לנהר נילוס. א"ר יצחק בר חמא בא וראה עינוותנות של הק' שאינו מקפח שכר כל בריה. בא וראה מה כת' בביתיה בת פרעה גויה היתה ונעשית יהודית והזכירו שמה בין הכשירות בשביל עיסקה במש' לפיכך לא קיפח הק' שכרה והכניסה לגן עדן בחייה".10
בשמות רבה וכן במקורות מקבילים נדרשו מפורשות התיבות "ויהי בחצי הלילה" (שמות יב יט) על אודותיה בזיקה לפסוק "טעמה כי טוב סחרה" (משלי לא יח) מתוך מזמור אשת חיל אף הוא, בעניין הצלתה ממכת בכורות, כאשר נזכר כי מבין הבכורות המצריות, היא הייתה הניצולה היחידה. "ד"א 'ויהי בחצי הלילה'. הה"ד 'טעמה כי טוב סחרה לא יכבה' וגו'...הנקבות הבכורות אף הן מתות חוץ מבתיה בת פרעה שנמצא לה פרקליט טוב זה משה שנאמר 'ותרא אותו כי טוב הוא' (שמות ב ב). לפיכך אמר שלמה 'טעמה כי טוב סחרה'".11
והנה, זכרן של שרה, רבקה ובת פרעה בזיקה למאורעות הכרוכים בהן בליל פסח מועלה בפיוט "ליל שמורים" הנאמר בערבית לליל שני של פסח. להלן הבתים המוסבים על נשים אלו: "ליל שמורים הללה יסכה בפלך / לרקמות תובל למלך / בלילי חג פסח // ליל שמורים הסחף ונדחף אחורים / מופת על מצרים / בלילי חג פסח: // ... ליל שמורים זריזה ברכות כונה / אל יעקב בנה / בלילי חג פסח // ... ליל שמורים טעמה כי טוב סחרה / לא יכבה בלילה נרה / בלילי חג פסח: // ... ליל שמורים יללה בנוף נפלה / ותקם בעוד לילה / בלילי חג פסח..."12
עניינם של שני הבתים הראשונים בשרה שהובלה לבית פרעה ובכך שמאורע זה מהווה סמל ודוגמה ליציאת עם ישראל ממצרים, תפיסה המופיעה ב"פרקי רבי אליעזר" הנזכר. הבית השלישי קשור ברבקה שפעלה להחלפת הברכות. שני הבתים האחרונים מוסבים על בת פרעה, כאשר, כנזכר מכבר, נפתרו בה במקורות המדרשיים הן התיבות "ותקם בעוד לילה" והן הפסוק "טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה" מתוך מזמור אשת חיל.13
בקטע נוסף ב"פרקי רבי אליעזר" מועלית הטרגדיה של דמויות שאינן מוזכרות במקרא עצמו, רחל בת בנו של משותלח ובעלה. על-פי גירסת אחד מכתבי היד היא מתכנה "רחל בת בנו של שותלח", כאשר השם שותלח ידוע משושלת היוחסין של שבט אפרים.14 אישה זו שהייתה מעוברת, שעה שעמלה עם בעלה בהכנת הלבנים עבור המצרים, יצא הוולד ממעיה ונתערבב בתוך החומר. צעקתה שנשמעה בשמים היוותה הגורם הראשוני למכת בכורות בלילה ההוא. "רחל בת בנו של משותלח היתה הרה ללדת ורמסה בחומר עם בעלה ויצא הולד מתוך מעיה ונתערב בתוך החומר ועלתה צעקתה לפני כסא הכבוד, ובאותה[!] הלילה ירד מיכאל המלאך והעלהו לפני כסא הכבוד, ואותו הלילה ירד הב"ה והכה בכורי מצרים".15 מעניין שהמדרש זוקף את העילה למכת בכורות לא אליה ואל בעלה כאחד, כי אם אליה בלבד.
על רקע המקורות המדרשיים המפורשים המאזכרים את זיקויותיהן של שרה, רבקה, בת פרעה ורחל לליל פסח ולאור הכללת דמויותיהן של שרה, רבקה ובת פרעה בפיוט "ליל שמורים", מוצע בזאת נוסח של שני בתים נוספים לפיוט "אז רוב נסים הפלאת בלילה" ("ויהי בחצי הלילה") המשלב בתוכו מסורות מדרשיות אלו. הוא מיועד להיאמר בסיום הפיוט בליל הסדר לא בידי נשים בלבד, כי אם על ידי הציבור בכללותו. וזו הגירסה המוצעת, ביאורה ומקורותיה:
ברית הבטחת את ראש האמהות לילה
מובלת לבית פרעה ולאבימלך היצלת לילה
משולת שושנה יעצה להחליף הברכות בלילה
ויהי בחצי הלילה
יהודיה משתה שלישי לאחים לילה
צעקה היולדת והכית ראשית אונים בלילה
בכורה מילטת, לא יכבה נרה בלילה
ויהי בחצי הלילה

נוסח זה שומר על התבנית המקורית של הפיוט שבה כל בית הוא בן שלוש שורות. עם זאת, יש לציין כי הקרובה המקורית אינה מחולקת לבתים, אלא השורות באות בזו אחר זו.16 הדמויות והעניינים המוזכרים בשני בתי התוספת מופיעים, כבפיוטו של יניי, בסדר כרונולוגי.  כשם שבפיוט המקורי הגיבורים נקראים בכינויים מאפיינים, אף כאן הנשים נתכנו לא בשמותיהן הפרטיים. ברם, בשונה מפיוטו של יניי שנמנות בו דמויות מקראיות בלבד, בנוסח המוצע בזאת נכללת, בשל המיעוט היחסי של המקורות על נשים, אף דמותה של רחל שאינה מופיעה במקרא, אך סיפורה קשור קשר אמיץ לגאולת מצרים ומהווה הגורם למכת בכורות. עניינה של רחל חורג אף מיתר הנושאים הכלולים בבתי התוספת בכך שמעשה צעקתה לא אירע בליל פסח עצמו, כי אם בערב לילה זה, כאשר בעקבות עליית צעקתה והבאת הוולד בידי מיכאל לפני כיסא הכבוד, ירד הקב"ה והיכה את בכורי מצרים.
נציין למוטיבים המובאים בבתי התוספת. שתי השורות הפותחות מתייחדות לשרה, כשם שבפיוטו של יניי הוקדשו שתי שורות בפתחו לאברהם. השורה הראשונה עניינה ברית בין הבתרים, שאף בה נכללה שרה. הביטוי "ראש האמהות" הוא המקבילה לאופן ההתבטאות "ראש לאבות" המוסב, בין היתר, בבראשית רבה על אברהם.17 נושאה של השורה השנייה הוא לקיחת שרה לבית פרעה ולאבימלך.
אשר לרבקה, הכינוי "משולת שושנה" מכוון לתיבות "כשושנה בין החוחים" (שיר השירים ב ב) שנפתרו בה בהקשר לכך שעל אף שאביה, אחיה ובני מקומה היו רמאים, היא לא למדה ממעשיהם.18 כינוי זה ידוע אף מפיוט אחר.19  נראה כי השימוש במוטיב זה נודע לו משנה חשיבות על רקע אזכורו של לבן, אחי רבקה, בהגדה של פסח כמי שביקש לעקור את הכל.
בדומה לשרה שנתייחדו לה שתי שורות בבית הראשון, אף בת פרעה מוזכרת בבית השני בשני הקשרים המופיעים שלא ברצף, בשל הרצון להיצמד לסדר הכרונולוגי בהבאת הדברים. היא  מופיעה בראשונה בעניין הצלתה את משה, שהיה השלישי מבין בני עמרם ויוכבד. הכינוי "אח" בהתייחס לצאצאיהם מועלה במסגרת דרשה המזכירה עניינים משולשים הכרוכים במתן תורה. "כל מעשה אותו היום היה משולש. התורה משולשת...משה. ומשבט שלישי, ראובן שמעון לוי...ואחים שלשה, משה אהרן ומרים".20 התואר "יהודיה" המוסב על בתיה מתייחס לעניין גיורה, כפי שמובא במקורות מדרשיים לדברי הימים א ד יח, כנזכר לעיל.
השורה השנייה של הבית השני מעלה את המוצאות את רחל שצעקתה הכריעה את הכף והביאה בעקבותיה את מכת בכורות. הביטוי "ראשית אונים" מתייחס לתיאור מכת בכורות בספר תהלים (עא נא): "ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם". השורה האחרונה שבה ומתייחדת לבתיה, ומציינת, על פי הקישור במקורות המדרשיים עם הפסוק ממזמור אשת חיל "טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה", כי הגם שהבכורות הנקבות קיפחו את חייהן במכת בכורות, היא היחידה שניצלה ונותרה בחיים. בהקשר זה יש לציין כי מותם של הבכורות המצריים הוא נושאה של אחת השורות מתוך פיוטו של יניי: "זרע בכורי פתרוס מחצתה בחצי לילה".

הערות
1. מחזור פיוטי רבי יניי לתורה ולמועדים, מהד' צבי מאיר רבינוביץ, כרך ראשון, תל-אביב תשמ"ה, עמ' 302-303. || 2. ראו בראשית פרק כ. || 3. ראו מחזור פסח, מהד' יונה פרנקל, ירושלים ה' תשנ"ג, עמ' 26. || 4. "פרקי ר' אלעזר", מהד' מיכאל היגער, חורב י (תש"ח), פרק ששה ועשרים, עמ' 185. מקבילות: בראשית זוטא יב:יז, עמ' סח; ילקוט שמעוני, לך לך, מהד' הימן-שילוני רמז סח, עמ' 258; מדרש הגדול, ספר בראשית, מהד' מרגליות יב:יז, עמ' רכה. || 5. מוטיב זה מופיע במקורות הרבה, ונציין כאן לעיקריהם: מכילתא דרבי ישמעאל, מהד' האראוויטץ-רבין, בא, מסכת דפסחא, פרשה יד, עמ' 51; מכילתא רבי שמעון בן יוחאי, מהד' ע"צ מלמד, יב:מ, עמ' 34; תנחומא, בא, ט; "פרקי ר' אלעזר", מהד' היגער, שם, פרק שבעה ועשרים, עמ' 187; פסיקתא רבתי, ויהי בחצי הלילה, מהד' איש שלום קצו ע"ב; תרגום ירושלמי בראשית יד:יג. עניין זה אף מוצא את ביטויו בפיוט "אמץ גבורותיך הפלאת בפסח" ("ואמרתם זבח פסח"): "גלית לאזרחי חצות ליל פסח" (מחזור פסח, עמ' 118). || 6. מדרש שכל טוב, מהד' בובר, בראשית טו:יח, עמ' 5. וראו עוד מכילתא דרבי ישמעאל, בא, מסכת דפסחא, פרשה יב, עמ' 40-41. || 7. מכילתא דרבי ישמעאל, שם, פרשה יד, עמ' 50; מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי, שמות יב:מ, עמ' 34; תנחומא, בא, ט; סדר עולם רבה, מהדורת מיליקובסקי, פרק א, עמ' 210. ראו עוד תורה שלמה, חלק שלישי, פרק טו, עמ' 655-656, מאמר קמב, בביאור. || 8. "פרקי ר' אלעזר", מהד' היגער, שם, פרק שלשים ואחד, עמ' 197-198. || 9. מגילה יג ע"א; ויקרא רבה, מהד' מרגליות א:ג, עמ' ח-יג; ילקוט שמעוני, ויקרא, מהד' הימן-שילוני רמז תכח, עמ' 5-6; ילקוט שמעוני, דברי הימים א, רמז תתרעד. || 10. יעל לוין כ"ץ, מדרשי אשת חיל, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה של אונברסיטת בר-אילן ברמת-גן, תשנ"ג, עמ' 111-114, 347-354. || 11. שמות רבה, דפוס ווילנא יח:ג, לד ע"ב. רשימת מקבילות ראו מדרשי אשת חיל, עמ' 354. || 12. מחזור פסח, עמ' 26-27. הפיוט כולו מופיע במחזור פסח, עמ' 25-31. || 13. ראו עוד דברי פרנקל, שם, עמ' 27, שלפיהם קיימת אפשרות חלופית להסב את הבית האחרון על חנה. במדרשי אשת חיל נדרשו על אודותיה התיבות "טעמה כי טוב סחרה" (ראו מדרשי אשת חיל, עמ' 123-125) וכן על-פי הנזכר באגדת בראשית, מהד' בובר כט:ב, עמ' 60 תפילתה התקיימה בפסח. ברם, כנגד זאת יש לומר כי אין כל אינדיקציה מפורשת באגדת בראשית לפיה תפילתה התקיימה בליל פסח עצמו. || 14. במדבר כו:לה-לו; דברי הימים א ז:כ-כא. || 15. "פרקי ר' אלעזר", מהד' היגער, שם, פרק שבעה וארבעים, עמ' 239. מקבילות: ילקוט שמעוני, שמות, מהד' הימן-שילוני רמז קעג, עמ' 68-69; תרגום ירושלמי שמות כד:י. || 16. מחזור פיוטי רבי יניי לתורה ולמועדים, כרך ראשון, עמ' 302-303. || 17. בראשית רבה, נט:ו, עמ' 635. ראו אף מדרש פנים אחרים, מהד' בובר נוסח ב, פרשה ו, עמ' 74; יל"ש, אסתר, רמז תתרנז. || 18. ויקרא רבה, כג:א, עמ' תקכו-תקכז; בראשית רבה, סג:ד, עמ' 680-681; שיר השירים רבה, דפוס ווילנא ב:ב:א, יד ע"א; ילקוט שמעוני, תולדות, מהד' הימן-שילוני רמז קי, עמ' 513; ילקוט שמעוני, שיר השירים, רמז תתקפה. || 19. הפיוט "אקחה בראשון" לר' אלעזר הקליר הנאמר בשחרית ליום הראשון של סוכות. || 20. פסיקתא דרב כהנא, בחדש השלישי, מהד' מנדלבוים, אות יג, עמ' 214 . מקבילות: תנחומא, מהד' בובר, יתרו, ח, עמ' 73; מדרש משלי, כב, מהד' וויסאצקי עמ' 153; ילקוט שמעוני, יתרו, מהד' הימן-שילוני רמז רעא, עמ' 408-409; ילקוט שמעוני, משלי, רמז תתקס. יש להעיר כי ניתן לציין אף לאירועים נוספים אחדים בעלי זיקה לדמויות נשים וחג הפסח, אך נושא זה ראוי לעיון נפרד.