הביטו אל מרים אמכם - הערות נוספות על דמותה של מרים

בבואנו לדון בדמותה של מרים, נדמה כי יש לבחון את אופייה על יסוד מכלול רחב של מקורות, ויש להתרחק מהסקת מסקנות על יסוד עיון במקורות בודדים בלבד. עד היום טרם נקבצו אל מקום אחד כל האזכורים של מרים המצויים בספרות הבתר-מקראית, כפי שנעשה למשל, בפרשת העקדה ובנושאים שונים אחרים.

הנביא ישעיהו מעלה על נס את דמויותיהם של אברהם ושרה כדמויות שבפעלן יש להגות ולעיין: 'הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם' (ישעיהו נא, ב). נראה לי שרעיון דומה מונח, בין היתר, בדברי הנביא מיכה (ו, ד) על מרים הנביאה: 'כי העליתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים'.
בצד המקורות הממקמים את מרחב פעולתה של מרים בקרב הנשים בלבד, הרי שממקורות אחרים עולה כי נחשבה בד בבד עם אחיה כאחד ממנחילי התורה הישירים לכולם. (מקורות אלו רוכזו במאמרי 'הוראת התורה על ידי מרים', שראה אור באחרונה.)1 ממגוון המקורות שהוצג נמצאנו למדים כי היא נתפסה כמי שבצד אחיה ניתנה תורה על ידה לישראל, כאחת מן המחוקקים, וכמי שבזכותה רבו תורה ומצוות בישראל. הכתוב במיכה, בניגוד לתרגומו, אינו מצמצם את הוראתה של מרים לזירת הנשים בלבד.
על פי הנזכר בפסחים קיז ע"א, היתה מרים אחד ממתקיני אמירת הלל יחד עם משה ואהרן. לפי הנאמר בביאור לבמדבר רבה (המצוי עדיין בכתב יד), נשות ישראל היו באות אל מרים מידי יום כדי לבקש את ידיעת האלוקות. לעת ערב, שעה שכל אישה שבה לביתה, הייתה אומרת לבעלה את אשר שמעה ממרים. ידע זה שהנחילה מרים לנשים הועבר אפוא באמצעותן לאנשים. רלב"ג חיווה דעתו שמרים הייתה מושכת לב ישראל בחכמתה לעבודת ה' והעלה את ההשערה כי משה ואהרן היו נוהגים להיוועץ בה.
היבט אחר של מנהיגותה של מרים כלפי עם ישראל כולו מועלה כבר בספרות התנאית, בספרי דברים, בו נזכר כי כל 'זמן שהיו הדגלים נוסעים לא היו הולכים עד שמרים מקדמת לפניהם וכן הוא אומר "ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים"' (שם, שם).
בבואנו לדון בדמותה של מרים, נדמה כי יש לבחון את אופייה על יסוד מכלול רחב של מקורות, ויש להתרחק מהסקת מסקנות על יסוד עיון במקורות בודדים בלבד. עד היום טרם נקבצו אל מקום אחד כל האזכורים של מרים המצויים בספרות הבתר-מקראית, כפי שנעשה למשל, בפרשת העקדה ובנושאים שונים אחרים. כינוס מקורות אלו היה מאפשר לפתוח בבחינה כוללת של אישיותה.
בדברים הבאים מוצגים מקורות נוספים מופלאים שונים על מרים אשר אינם כה ידועים, מרביתם בתחום הליטורגיה. מקורות אלו מאירים בפנים חדשות את דמותה, ויש בהם כדי לתרום להערכת אישיותה של מרים כמי 'שלא קמה בישראל כמוה עוד'.
התייחסויות חיוביות אחדות כלפי מרים מופיעות בהגדה של פסח המיוחסת לר' דוד הנגיד, נכדו של הרמב"ם, אשר יצאה לאור לראשונה בדפוס בשנת תשמ"א. וכך, בביאור לתיבות 'עבדים היינו לפרעה במצרים' נזכר תחילה כי הקב"ה גאלנו מבין פרעה 'בזכות מרים שהיו שנותיה קכ"ו כמנין "עבדים". ובזכות מה שעשתה עימהם בשעה שנולדו'. רק לאחר מכן מועלית זכותו של משה - הוא צם קכ"ו ימים כמניין 'עבדים' והשתדל שהמכות יצאו לפועל.2
מקור אחר ממנו עולה שבחה של מרים קשור בשירת הנשים. בקטע גניזה בלתי מתוארך של ברכת 'גאולה' לערבית מוזכרת מרים בצד אחיה. וכך נאמר: 'אתה הכית כל בכור בארץ מצרים [...] ואת רודפי עמך ב[ים סוף טבעת] אחד מהם לא נותר שם ש[בחו] משה אהרן ומרים בירכוך גדלוך [...] רוממוך ייחדוך אמרו כ[ולם יחד] בשמחה רבה מי כמוך [...]".3 טקסט ליטורגי חשוב זה לא זכה עד כה לתשומת הלב הראויה לו בין בידי חוקרים מן השורה ובין בידי בעלי השקפת עולם פמיניסטית, כפי שניתן היה לכאורה לצפות. מידת תפוצתו ואמירתו בפועל של נוסח זה אמנם לא נודעה, וכן לא ברור לחלוטין אם באותה עת נחשבה תפילת ערבית רשות או חובה.4   עם זאת, הוא מהווה כמדומה עדות יחידאית בין קטעי התפילה הידועים לנו.
במאמרה 'העוד מסוגלות אנו להתפלל לאבינו שבשמים?', נדרשת תמר רוס ל'טקסטים בעייתיים' לכאורה בסידור התפילה, ובהם תפילות העושות שימוש בלשון זכר בגוף ראשון, כגון 'מודה אני', ולהיעדר התייחסות לנשים, כגון הכללת שירת הים בלא אזכור שירת מרים והנשים.5 הרי לפנינו אם כן עדות להזכרתה של מרים בתפילה היומיומית.
ב'סידור חסידי אשכנז' מתקופת הראשונים מובא בשם 'תשובת גאונים' כי תפילת 'צדקתך צדק' הנאמרת במנחה של שבת היא כנגד משה, אהרן ומרים: 'ובתשובת הגאונים נמצא שאילו ג' פסוקים של "צדקתך צדק" וכו' "וצדקתך אלקים" כו' "צדקתך כהררי א-ל" וגו' כנגד משה אהרן ומרים, ששלשתם נפטרו בשבת'.נוסח תשובת הגאונים עצמו לא הגיע לידינו.
התייחסות נוספת למרים בעולם התפילה מובאת בפירוש ברכת ההפטרה ב'ספר אבודרהם' לר' דוד אבודרהם, מחכמי ספרד הראשונים. התיבות 'ובנביאי הצדק' מבוארות כמוסבות על משה, אהרן ומרים. 'בא"י הבוחר בתורה על שם "ודעת מחרוץ נבחר". במשה עבדו שנא' "לולי משה בחירו". ובישראל עמו שנא' "ויבחר בכם". ובנביאי האמת והצדק שנא' "ויוציא עמו בששון ברנה את בחיריו", כי נביאיו הם משה ואהרן ומרים. וכתיב "אהרן אשר בחר בו", וכתיב "הן עבדי אתמוך בו בחירי". והצדק על שם אנשים צדיקים'.7
בהמשך לתפיסה החיובית המועלית בקטע הגניזה הנזכר בהקשר לשירת מרים, אזכיר כי ישנו פירוש מבית מדרשם של בעלי התוספות בו נאמר כי שירת הנשים היא פרשה פתוחה: 'שלא לערב את שירת מרים על הראשונה שלא לעשותה טפילה ועראי אלא כדאי[!] היא לעצמה להיות שירה חדשה'.8 הידרשות לשירת מרים כ'שירה חדשה' מצויה בפיוט לערבית לחול המועד פסח המופיע ב'מחזור ויטרי' לר' שמחה מויטרי, מתלמידי רש"י: 'וירא ישר' על שפת ים רטושים. ועוררה נביאה שירים חדשים. ותצאן כל הנשים'.9 על יסוד מקור זה אפשר כי ניתן לסבור שהמילים "שירה חדשה שבחו גאולים" בנוסח ברכת 'גאולה' בתפילת שחרית כוללות בתוכן אף את מרים, בדומה לקטע הגניזה בו בא זכרה מפורשות.
מקור אחר בעל עניין המכליל את מרים בצד אחיה מובא בזוהר חדש לפרשת בראשית, ובו נזכר כי דיוקניהם של השלושה חקוקים ברקיע 'להאיר זכויותיהן על ישראל הה"ד "ויתן אותם אלקים ברקיע השמים להאיר על הארץ"' (בראשית א, יז).10
בביאור 'כלי יקר' לר' שלמה אפרים לונטשיץ (1550-1619) מתכנה מרים 'אם כל חי',11 התואר אשר הוענק במקורם של דברים לאישה הראשונה. ר' מנחם עזריה מפנו (1548-1620) בחיבורו 'עשרה מאמרות' מכנה את שרה 'אם כל חי' ומקדיש לה מאמר שלם הנושא כותרת זו.12 וכך מבוארת הסבת ביטוי זה על שרה: 'פשוט ומבואר שכשם שנתמנה אברהם אב המון גויים כך הייתה שרה אמנו אם כל חי פירוש אם לכל איש חי אלו הצדיקים שאפילו במיתתם קרויים חיים וכל הגרי' העתידים להתגייר בכלל הזה'.13  ר' ישעיה הורוויץ (1565?-1630) מקדיש אף הוא בספרו 'שני לוחות הברית' את ביאורו לפרשת חיי שרה לדרשה הנושאת את הכותרת 'אם כל חי', במוצאו טעם נכון להיקרותה של שרה בכינוי זה - היא תיקנה את חטא חווה.14 הכינוי 'אם כל חי' מוסב בדברי בעל 'כלי יקר' גם על מרים. אפשר כי את שורשה של גישה זו יש לבאר על רקע חלקה בהצלת משה, שהיה שקול כנגד כל ישראל.15
בשנים האחרונות הגיע לתודעה הציבורית המנהג השורשי המובא משמו של רב שרירא גאון של הנחת תבשיל שלישי בליל הסדר זכר למרים,16 מנהג ההולך ומתחדש בקרב הציבור. ברי הוא כי יש בקיומו משום אות של הכרה לתפקיד המכריע שמילאה מרים בגאולת מצרים. אין ידוע אם בראשיתם של דברים צמח המנהג ביוזמת נשים או גברים. מכל מקום, הוא נהג בקרב משפחות בית ישראל, ותיאורו בתשובת רב שרירא אינו בעל אופי פמיניסטי.
בספר המוסר הנודע 'קב הישר' לר' צבי הירש קוידנובר, בהתייחסות לשאיבת מים לאפיית המצות, מופיעה תקווה, כי כל אחד מישראל 'יזדרז בשמחה של מצוה שיזכהו הקב"ה בחיים לשאיבת מים של מצה ומצווה לשנה הבאה ולשאוב מים בששון ממעיני הישועה כשנזכה לראות בעינינו מים חיים מבאר של מרים הנביאה'.17
דמות ההוד והמופת של מרים ראויה להיות כתובה על לוח לבנו לא בפרוס חג הפסח בלבד, בסמיכות לפרשיות המקראיות שבהן היא מוזכרת או ביום ציון פטירתה (א' בניסן או י' בניסן). ראוי כי דבר פועלה יהיה חרות בתודעתנו וילווה אותנו מראשית השנה ועד אחריתה.

הערות:
1. י' לוין כ"ץ, 'הוראת התורה על ידי מרים', הצופה, סופרים וספרים, ט"ז במרחשוון תשס"ב,  עמ' 12-11. || 2. מדרש רבי דוד הנגיד, הגדה של פסח, ירושלים תשמ"א, עמ' מז. || 3. ראו J. Mann, "Genizah Fragments of the Palestinian Order of Service", HUCA 2, (1925), p. 307. || 4. י"מ תא-שמע, 'תפילת ערבית רשות או חובה?', מקומראן עד קהיר, עמ' קלא-קמד. || 5. ת' רוס, 'העוד מסוגלות אנו להתפלל לאבינו שבשמים?', עין טובה, עמ' 264-265. || 6. סידור רבנו שלמה... וסידור חסידי אשכנז, ירושלים תשל"ב, אות עו, עמ' קפג-קפד. || 7. אבודרהם השלם, מהדורת ש' קרויזר, עמ' קעב. || 8. תוספות השלם, חלק ז, עמ' רמג. || 9. מחזור ויטרי, מהדורת הורוויץ, סימן תנ, עמ' 573. || 10. זוהר חדש, מהדורת מרגליות, יד ע"ג-טו ע"א. || 11. כלי יקר, במדבר כ, א. ||  12. ר' מנחם עזריה מפאנו, ספר עשרה מאמרות, ויניציאה שנ"ז, מאמר אם כל חי, מז ע"א-סח ע"ד. || 13. שם, מאמר אם כל חי, חלק ראשון, סימן ד, מח ע"א. || 14. ר' ישעיה הורוויץ, ספר שני לוחות הברית, אמשטרדם ת"ט, פרשת חיי שרה, רפג ע"ב-רפו ע"א. || 15. רשימת מקורות ראה י' לוין כ"ץ, מדרשי אשת חיל, עמ' 115-116. || 16. ר' אלעזר מגרמייזא, מעשה רוקח, סאניק תער"ב, סימן נט, עמ' יז. || 17. ר' צבי הירש קאיידנור, קב הישר, ורנקבורט תס"ה, פרק פט, נט ע"ד.