כל המרבָּה לספר במעשיהן של נשים באותו הנס - הרי זו משובחת

משנכנס אדר מרבין בשמחה!  
ומה עושים משנכנס ניסן??   מרבין לספר ביציאת מצרים.  "וכל המרבה הרי זה משובח"
אבל אנחנו כנשים,  נספר ונדבר על מעשיהן של הנשים באותו הנס. ואנו נרבה לספר על חלקן של הנשים.

נשים ותהליך
לכאורה  פסח  הוא בין המצוות עשה  שהזמן גרמן"   וכידוע נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן,  אלא מה,   לא יכלו  חז"ל   להתעלם   מהתרומה הגדולה של הנשים ליציאת מצרים ולכל התהליך.
מדוע  אני מדגישה תהליך?
מכיוון שסוף הדרך של יציאת מצרים, היא ההתישבות בא"י  עם חג הביכורים ומתן תורה ומתן הארץ. וספרתם לכם ממחרת השבת,  50  ימים לאחר הפסח. כידוע לכם, אין חג השבועות מוזכר, אלא לאחר ספירת העומר.
אבל, אנו בני ישראל, חסרי סבלנות  בראיית  הגאולה, רוצים "עכשיו". ועל כן הכניסו חז"ל את "דיינו"   יש לומר הלל בליל הסדר/ יש להודות ולהלל ולשבח גם על הצעד הראשון. אבל יציאה ממצרים היא רק בהתחלה.   כי הגאולה היא תהליך ולא סבנג וגמרנו.   גם משה התיאש משה רבנו גזרת התבן, למה הרעת לעם הזה. 
לנשים יש סובלנות רבה,  הן הן שאזרו כוח  ועזרו לבני ישראל.   בשעותיהן הקשות ביותר

נשים שעשו את הנס
 יש לנו מבחר רב של נשים שעשו את הנס, בעזרת הש"י  ונזכיר רק חלק מהן,   (פרט  וכלל)
א. המיילדות
ב.  מרים
ג. סרח בת אשר 
ד. הנשים בכלל

א. המיילדות: 
תחשבו על העוצמה שלהן.  להפר הוראה מפורשת של מלך כל יכול.  "מי היו המיילדות,  גירסה אחת, כלה וחמותה, כלומר,  יוכבד ואלישבע בת עמינדב  אשת אהרון.  מסתמך על כך שמרים היתה בס"ה בת חמש.  שיוכבד  משפרת את התינוק  זו שפרה,  וכן שפרו ורבו הודות לה. ופועה שהיתה מפיעה את התינוק כשהיו אומרים מת, והיתה עושה לו הנשמה.   (וכמובן הגירסה, שהמיילדות הן יוכבד ומרים)
השאלה הגדולה היא גם,  מי היו המיילדות.  האם היו מבני ישראל,  בודאי היה להן חשש גדול מפנה פרעה.  או שהן היו, כפי שזה מופיע בעולם המקרא, מיילדות מהשכבה הגבוהה של האוכלסיה.  בדרך כלל, כעין נזירות, שהיו נשים חכמות,  וידעו לעשות גם שיקויים מחיים.   ואז זה מסביר את חוסר החרדה שלהן מפני פרעה, שפשוט הפרו את הוראותיו.  ולכן גם מוזכר שעה להן בתים, כלומר, (התגיירו)  הן התחתנו, והקימו בית, על אף שהיה מקובל שנשים מיילדות אינן נשואות.

ב. מרים  הנביאה. 
"שלשה פרנסים טובים עמדו להם לישראל ואלה הם" משה אהרון ומרים"  (תענית ט')
"שבע נביאות בישראל מי הן?  "שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, חולדה ואסתר"  (מגילה יד')
למה נקרא שמה מרים, כי נולדה בימים ההם החלו המצרים למרר חיי בני ישראל" (יל"ש שמות)
"היתה מתנבאה ואומרת, עתידה אמי שתלד בין שיושיע את ישראל".
ילדה בת חמש,  מקרבת בין ההורים שינשאו מחדש,   פרעה גזר על הזכרים ואתה גזרת על כלם.
ילדה בת חמש, עומדת על שפת הנהר, ופונה לבת המלך, מציעה לה ללכת ולדאג למינקת.

               Moses Saved from the Water - Raffaello Sanzio

זכות הבאר  של מרים.
גם כאשר נגזרה עליה הצרעת, זה היה מכיוון שדאגה לגיסתה ציפורה.  כמילדת, דאגה שמשה פרש מהמצווה של פריה ורביה. (ראתה שצפורה בכלל לא מתקשטת בתכשיטי נשים.)  זה לא היה רכיל לשמו, אלא דאגה עמוקה למשפחה. גם כאשר חלתה בצרעת, וכל העם נשאר במדבר 7 ימים ולא מחה.  מכיוון שהעם אהב והוקיר אותה.  היה להם קשה עם משה, שהיה איש אלוהים, גדל בבית פרעה.
נחלית, ונגו בה מנהג מתה, וגם כלב עזבה, אחר שנתרפאה עשה בה מעשה ליקוחין הושיבה באפריון ברוב שמחתה בה. והחזירה הקב"ה לנערותה וילדה לו בנים.
בזמן יציאת מצרים, כאשר שרה את שירת הים, כל ישראל ענו לה. הבדל בין משה למרים.
באר מרים "כיון שמתה מרים, ומשה ואהרון עסוקים בה, וישראל מבקשים מים ולא מוצאים ומשה ואהרון יושבים ומתאבלים על מרים, מיד נתכנסו עליהם כל העדה, כיון שראו משה ואהרן פניהם זעומות, ברחו להם לאוהל מועד, אמר להם הקב"ה, משרתי ציבור, צאו מכאן במהרה, בני מתים בצמא ואתם מתאבלים  (יל"ש חקת)

ג. סרח  בת אשר
 "מסכתא בשלח פתיחתא  "ויקח משה את עצמות יוסף עמו, להודיע חכמתו וחסידותו של משה שכל ישראל עוסקין בבזה ומשה עוסק במצות עצמות יוסף, ומשה מהיכן היה יודע היכן היה קבור יוסף אמרו סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור והיא הראתה למשה קבר יוסף, אמרה לו במקום הזה שמוהו, עשו לו מצרים ארון של מתכת ושקעוהו בתוך נילוס בא ועמד על נילוס נטל צרור וזרק לתוכו וזעק ואמר, יוסף, יוסף הגיעה השבועה שנשבע הקב"ה לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו תן כבוד לה' אלוהי ישראל ואל תעכב את גולתך כי בגללך אנו מעוכבים, ואם לאו, נקיים אנחנו משבועתך. מיד צף ארונו של יוסף ונטלו משה"

ד. נשים צדקניות
(זמנו של רבי עקיבא, היה קשה.. לאחר המרד )  דרש ר' עקיבא "בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים". (זאת פצצה)   מה עשו? בשעה שהיו הולכות לשאוב מים, הקב"ה מזמין להם דגים קטנים בכדיהם ושואבות מחצה מים ומחצה דגים.   ובאות שופתות שתי קדירות, אחת של דגים ואחת של חמין, ומוליכות אצל בעליהן לשדה ומרחיצות אותם וסכות אותם ומאכילות אותם ונזקקות להם בין שפתים, וכיון  שמתעברות, באות לבתיהן.  וכיון שמגיע זמן מולדתן הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח,......."

ולסיום:    
ומדוע אני מדגישה שזה תהליך?   מכיוון שגם היום,  אנו באמצע יציאת מצרים,   הקב"ה  עדיין לא הראה את כל אותותיו.  לכן עלינו על הנשים לעזור עוז,  ולשמש דגלניות לפני המחנה, מדוע?
מכיוון שבזכות נשים צדקניות נגאלו בני ישראל ממצרים, ובזכות נשים צדקניות עתידין להגאל.
אל תשאירו את העבודה לגברים,   תאמינו לי, הם המין החלש. אנו הנשים צריכות לעזור עוז ולעזור בקירוב הגאולה.