מהלכות רפואה בפסח

דברים שכדאי לדעת כדי להיות בריאים גם בפסח

חג הפסח הבעל"ט מאופיין בשתי מצוות, "והגדת לבנך", סיפור יציאת מצרים לדור הבא ואיסור אכילת חמץ; "כל מחמצת לא תאכלו, בכל מושבותיכם תאכלו מצות". הגמרא משווה איסור אכילה של התורה לאיסור הנאה ומכאן פוסק הרמב"ם     (הלכות מאכלות אסורות ח', טו) שבכל מקום שנאמר, 'לא תאכלו' הכוונה גם לאיסור הנאה עד שלא מפורט אחרת. בהמשך מפרט הרמב"ם (שם יד, ו-יא): "כל האוכלין האסורין אינו חייב עליהם עד שיאכלו אותם דרך הנאה..." מצב של פיקוח נפש דוחה איסור זה כמו את כל האיסורים למעט שלשת איסורי "ייהרג ואל יעבור"; "אומר ר' יוחנן בכל מתרפאין חוץ מעבודה זרה וגילו עריות ושפיכות דמים (פסחים כה, א)". כדי לקבוע מה אסור בתור חמץ זקוקים אנו להגדרת המושג. פוסק השו"ע: "הפת שעיפשה ונפסלה מלאכול לכלב אינו חייב לבער" - משמעות הדבר שמותר לקיימו וליהנות ממנו, אך איסור אכילה עדיין קיים [מכיוון שאם הוא אוכלו הוא מחשיבו לאוכל]. מכאן אנו לומדים, שמותר להשתמש בתכשירים לטיפול חיצוני. (משחות עור, טיפול עיניים ואוזניים, רטיות לשימוש חיצוני) ללא חשש הנאת חמץ - החמץ, שאולי נכלל בהם, נפסל מאכילת כלב וההנאה היא 'לא כדרכה' - השימוש  בו הוא לא השימוש הרגיל של חמץ.
לגבי תרופות לבליעה החשש קיים ביחס לעטיפת הכדור. לעתים מעורב חמץ בציפוי המתוק ולכן מחמירים לא ליהנות ממנו. לגבי החומר הפרמקולוגי בעצמו, בדר"כ אין בו חמץ, וגם אם כן - טעמו המר, ועובדות היותו סם, חומר שאינו ראוי לאכילה - פוסל אותו מהגדרת 'חמץ'. כל שנה הרבנות הראשית מפרסמת רשימה של תרופות, אשר נבדקו להימצאות חמץ בתערובת. אם קיים חשש לגבי העטיפה, מותר לקיים את הכדור בשלמות בפסח, ואין מחמירים לבער את העטיפה, שכן התרופה עצמה תלויה בו, אך יש להוציא את החומר עצמו ממנה ולבלוע אותו. יש לברר אם זה לא פוגע בפעילות הרפואית.
חולה, היודע שיזדקק לתרופות בפסח - בין תכשיר חיצוני ובין תכשיר לבליעה - ישתדל לקנות את כמות התרופה לחג לפני הפסח. החמץ הנמצא בתערובת של התכשיר המוכן - נפסל, אך לפני תהליך היצירה ייתכן שהחמץ עדיין בגדר 'חמץ גמור', ולכן במקרה וייצרו את התרופה בפסח עצמו הוא אסור להנאה, כי לא התבטל, מה שאין כן לפני הפסח, חמץ מתבטל באחד לשישים. בתרופות שנקנות אחרי הפסח אין חשש ל'חמץ שעבר עליו הפסח'. (לפי דעת רש"ז אוירבך כפי שמובא בנשמת אברהם להלכה).
חולה שיש בו סכנה מותר לרפאותו אפילו בחמץ גמור. לכן בכל מקרה של ספק יש להתייעץ עם הרופא לגבי נחיצות התרופה ואפשרויות לחופה בתרופה ללא 'חשש חמץ'.
פסח כשר ובריא לכל בית ישראל.

הדברים נכתבו לעיון בלבד, ואין בהם משום פסיקת הלכה.