שבת פסח

לאחר שבועות של הכנה, עבודה מרובה, ואף לימוד (לפחות לימוד לשבת הגדול) ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לחוג את חג הפסח ולישב לליל הסדר.



פרופ' חנה ספראי

הגדה של פסח

לאחר שבועות של הכנה, עבודה מרובה, ואף לימוד (לפחות לימוד לשבת הגדול) ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לחוג את חג הפסח ולישב לליל הסדר. מצוותו הגדולה של ליל מיוחד זה, היא מצוות הגדה של פסח:
"והגד לבנך" (שמות י"ג;ח') - שומע אני מראש חודש? תלמוד לומר: 'ביום ההוא' (שם). ביום ההוא - יכול מבעוד יום? תלמוד לומר: 'בעבור זה' (שם) - בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפיך על שולחנך"
(מכילתא דר' ישמעאל, בא, מסכתא דפסחא, י"ז).

מצוות ההגדה חייבת להעשות בשעת סעודת החג, ומצטרפות אליה ההגדשה הגדולה על מקומם של הילדים, השאלות על מערך הסעודה, והדרשות בנוגע לטיפוסי הבנים ושאלותיהם. הגדת פסח היא מצווה בחוג המשפחה, היא חלק ממסורת המסירה של עם ישראל - מאב לבן.

לימוד או עבודת אלוקים
"ואפילו כולנו חכמים וכולנו נבוים וכולנו יודעים את התורה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים"
כשאנו פותחים בהגדה בהצרהת חגיגית זו יש בדברינו מסר כפול:
הגדה של פסח קשורה ביעד, אך גם יודעי דבר חייבים ללומדה ולשננה מדי שנה בשנה. כלומר, הגדה של פסח היא כעין תפילה שיש לאומרה גם כאשר הדברים ידועים ברורים. מחד, מסורת למידה, אך מאידך מסורת של הלל ותפילה, ושתיהן נקשרו יחדיו במבנה ההגדה המוכר והמקובל. הגדה של פסח כוללת כמובן פרקי הלל, אך גם קטעי מדרש ולימוד. היא מורכבת מלימוד של קטעי קריאה, ששמשו בעולמם של חכמים בעין תפילה כמו 'ארמי אבד אבי', שהוא במקורו חלק מוידוי מעשרות, ומספורים על תלמודם של חכמים.
שאלה לעיון: איזה מרכיב תופס מקום נכבד במבנה ההגדה המסורתי?

אגדה או הלכה
"רבן גמליאל אומר: כל שלא אמר שלושה דברים אלה לא יצא ידי חובתו - ואילו הן? פסח, מצה ומרור"
(פסחים, פ"י מ"ה).
אך מה תוכנה של אותה אמירה - האם בלימוד הלכה עסקינן או בדברי אגדה הקשורים במעשה החג ויציאת מצרים? לצורך זה נמשיך לעיין בהמשכה של המשנה:
"פסח - על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים.
מצה - על שום שנגאלו אבותנו במצרים.
מרור - על שום שממרו המצריים את חיי אבותנו במצרים"

ולעומתה מסורת אחרת בהקשר זה הקשורה ברבן גמליאל:
"חייב אדם לעסוק בהלכות פסח כל הלילה, אפילו בינו לבין בנו, אפיל בינו לבין עצמו, אפילו בינו לבין תלמידו. מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין בבית בייתוס בן זונין בלוד, והיו עוסקין בהלכות פסח כל הלילה עד קרות הגבר, והגביהו לפניהן, וניערו (את המפה או את לבושם) והלכו להן לבית המדרש"
(תוספתא, פסחים, פ"י, ה"יא-י"ב)

ניתן לחזור ולהציג את הכותרת כעין שאלה- אגדה או הלכה?
מה היא עמצדתו של רבן גמליאל?
איזו מגמה גוברת בהגדה של פסח המסורתית שבידנו?
האם נשארו עקבותיה של המגמה השניה בהגדה של פסח?
האם ניתן לחלק את המגמות השונות לפי טיפוס היושבים לסעודת ליל הסדר?
כיצד מתקשרים הדברים עם הקטע הקודם - תפילה או לימוד?

חובת הגדה של פסח
מכל המוקות שראינו, כמו גם ממדרשי ההלכה בהגדה עצמה, חובת ההגדה של פסח חלה על לומדי תורה, היא חובת מסירה מאב לבנו, וחובה על תלמידי חכמים הבקיאים בדברי תורה.
המסורת מדגישה את החובה החינוכית כלפי ילדים- בנים. ועם זאת בנוהג, כמו גם בספרות ההלכה והפסיקה, נשים חייבות במצוות הגדה של פסח. כך מנסח זאת בעל ספר החינוך במצווה כ"א ומעורר עליו את תמיהתו של בעל מנחת חינוך לאותה המצווה, וכך גם בעל הטור ובעל השולחן הערוך, תע"ב י"ד.
במבוא להגדה של פסח כותב בעל חיי אדם בהקשר זה:
"המשרתת בבית חייבת לשבת על יד השלחן ולשמוע כל הגדה, ואם צריכה לצאת ולבש כיוצא בזה על כל פנים מחויייבת לשמוע הקידוש, ולכשיגיעו ל"רבן גמליאל אומר" תיכנס עד לאחר כוס שני, ונוהגים לקרוא לא שתשמע עשר המכות כדי להגיד כמה נשים עשה הקב"ה בשביל ישראל".
ספרות ראשונים ואחרונים זו מעלה תמונה עלובה מאד על כושרן של נשים ללמוד, ולו רק את ספור ההגדה. אך עם זאת, דווקא פרטים אלה מדגישים את הצורך שחשו חכמי הדורות לכלול נשים, ואף את העלובות ביותר מבחינה חברתית, במצוות הגדה של פסח.
כפי שראינו בראשית דברינו, הגדה של פסח מוכרבת ממרכיבי לימוד ועבודת אלוקים שונים. הדגשה מובהקת כל כך של חובת נשים המצוות הגדה של פסח היא פתח נרחב - כבר בימי הבינים ובכל העת החדשה- שהביא להכללת נשים בחיוב תלמוד תורה.
הספרות מתחבטת בשאלה מדוע נשים חייבות במצות הגדה של פסח שהרי מצווה זו, כמו כל שאר הלכות לילה הסדר, היא בכלל מצוות עשה שהזמן גרמא, אך לא עולה כלל הטענה, שנשים פטורות מצוות הגדה כי הן פטורות או אסורות בתלמוד תורה. מדברינו מתברר, שנשים לא היו מיומנות בהליכי לימוד, אך לא לקשיים מיוחדים אלה נמצאו פרתונות לא מקובלים בלימוד, פתרונות שאפשרו לכלול את הנשים במצוות הגדה - ספור ולימוד יציאת מצרים בליל הסדר.

במהלך הדיון ניסינו ליצור תמונה, או הליך מחשבתי, על תוכנו של ליל הסדר ודרכי לימודו. הכללתן של נשים בחובת ההגדה להבדק לאורן של השאלות שעלנו עד כה. באותה מידה יש לחזור ולהרהר, האם לא נכללו נשים בתלמוד תורה של ליל הסדר דווקא מכיון שבתודעת חכמים היה זה ליל לימוד בעל צביון מיוחד. ליל לימוד בחוג השמפחה, יותר ספורי ופחות לימוד-הלכתי מורכב ורציני. לימוד שהוא בבחינת עבודת אלוקים - הלל ותפילה, הגדה ולא לימוד. אפשר ויש לחזור ולעיין שנית בשאלות שהצגנו עד כה ולבררן לאור שיתופן של נשים בהגדת הפסח.
במסכת פסחים אנו קוראים על מחוייבות נשים בהלכה הסמלית כל כך של שתית ארבע כוסות:
"אמר ר' יהושע בן לוי: נשים חייבות בארבע כוסות הללו, שאף הן היו באותו הנס"
(פסחים ק"ח, ע"א-ב')
בעל ברי יוסף (או"ח תע"ג ט"ו), מנסה לקשור את חובת ההגדה לחובת ארבע כוסות בקשר פורמלי - חובת הכוסות מחייבות אמירת הגדה, שכן המצוות קשורות זו בזו.
בהגיגי תורה לפרשת בא, עסקנו במקומן של נשים בליל הסדר ובקרבן פסח בזמן הבית. שם גם הדגשנו, שמקורותינו מרבים לספר על נשים כשותפות פעילות בחובת הקרבן ובאכילתו.
האם אין לקשור את כל המערכת ההלכתית יחד ולומר, שנשים הצטרפו להלכות ליל הסדר כבר בימי הבית, ומשם חזרה ההלכה ונתגבשה כשנשים מעורבות בהלכות ליל הסדר על מרכיביהם השונים?