אף הן היו באותו הנס

בשלושה חגים שבהם נטלו הנשים חלק משמעותי בהתהוות הנס, פסקו חז"ל כי חיוב מצוות החג חל גם על הנשים. למרות היותן פטורות, בדרך-כלל, ממצוות שהזמן גרמן


חג הפסח - חג החרות - הוא מקור התגבשות של האומה היהודית. מאז ועד היום מתבססת הוויית הקיום היהודי על יציאת מצרים וההיחלצות משעבוד פיזי ורוחני לגאולה. רוב המצוות, החוקים והמשפטים - זכר ליציאת מצרים הם.

לפיכך, אנחנו חייבים בכל דור ודור לספר את סיפור יציאת מצרים ואף זמן קבוע יש לכך "חג הפסח", שנקבע בתורה כמצוות עשה לחוג אותו מדי שנה על ידי כל קהל עדת ישראל, גברים נשים וטף. והרי נשים פטורות מ"מצוות עשה שהזמן גרמן" ומדוע איפה חל חיוב זה עליהן, לחוג את הפסח, לשתות ד' כוסות וכו'. חז"ל ענו: "אף הן היו באותו הנס".

בשלושה מקומות  משתמשים חכמינו בתשובה זו ובשלושתן נטלו נשים חלק מרכזי בהתהוותו של הנס ויתכן הדבר, שאלמלא ההנהגה הנשית ותושייתן - הנס לא היה מתקיים. ו"בזכות נשים צדקניות נגאלו".

בחנוכה - מצוות חכמים בהדלקת נר חנוכה חלה גם על האשה. הגמרא במסכת שבת, (כג, ע"א) מציינת בהחלטיות; "אשה ודאי מדליקה, דאמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה, שאף הן היו באותו הנס". נס ההצלה מגזירות השמד והרדיפות, כרוך ב"מעשה יהודית" ואולי גם אפשר להוסיף את "חנה ושבעת בניה" כקשורה לענין חנוכה.

בפורים - קריאת המגילה, "הכל חייבים בקריאתה אנשים נשים וכו'" (שו"ע תרפ"ט א') ומסביר החפץ חיים ב'משנה ברורה': "ונשים - ואף דהקריאה היא דבר שהזמן גרמא, מכל מקום חייבות, 'שאף הן היו באותו הנס', דמתחילה הייתה הגזירה גם עליהן". על נס פורים ודאי אפשר לומר, שעיקרו התקיים על ידי האשה אסתר ולולא היא באה אל חצר המלך ומבטלת גזרותיו של המן, אנא עם ישראל בא.

בפסח - אמרו חז"ל  (פסחים קח, ע"א): "ואמר רבי יהושע בן לוי; נשים חייבות בארבע כוסות הללו, שאף הן היו באותו הנס". במצרים שועבד עם ישראל כולו, נשים וגברים. הסבל היה איפה כללי. המדרש מספר על כך שהמצרים נהגו להעניש את ישראל בהחלפת עבודות הנשים לאנשים - והאנשים לנשים, משמע כולם היו משועבדים. שעבודן של נשים בעבודות פיזיות של חומר ולבנים המוטלות בדרך-כלל על גברים חסונים, ודאי היה להן קשה ביותר. נוסיף לכך את גזירת המוות על הילודים, "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" - צער גדול ומיוחד הוא לנשים.

רואים אנו איפה שיתוף מלא במצוות הללו של הנשים עם האנשים -עד כדי חריגה מן הכלל הידוע בהלכה, הפוטר אותן ממצוות עשה שהזמן גרמן. אך עיקר העיקרים הנראה מתוך מה, שהבאנו עד כאן, הוא מנהיגותן של נשים. שהרי ללא הנשים - מאי חנוכה לא היה נשאל. ללא אסתר - פורים ושמחתו, נפילת המן, כל סיפור המגילה ולקחו לדורות היה שונה לחלוטין ממה שאנו יודעים היום, וללא הנשים המושיעות במצרים, אין אנו יודעים אם היו נגאלים: המיילדות האמיצות, בעלות מסירות הנפש (שמות א, יז),  מרים הנביאה, אחות משה ואהרן, שגרמה שילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי ויוולד משה (שם רש"י ב א), יוכבד אמו, בת פרעה - מצילתו הזכורה לטוב (שם ה-י), וצפורה אשתו שהצילתו מן המוות בשנית (שם ג, כד-כו).

מרים , זו שגם הנהיגה את נשות האומה וחיזקה את רוח כל העם משקפת בהנהגתה את היות הנשים חלק מהנס.  היא יוצאת בתופים ומחולות יחד עם כל נשות ישראל, לאחר קריעת ים סוף ואבדן מצרים. היא לא משאירה את חדוות ההצלה - ביד משה וגברי ישראל בלבד, יחד עם כל נשות ישראל פותחת אף היא בשירת החרות: "אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים