על ´מתן תורה´ פרטי וציבורי

2012-01-08

ימי הולדת, הן של אדם, הן של מוסד והן של אומה, הם זמן לחשבון נפש: מה עשינו עד כה ומה עוד נותר לעשות? זהו, אמנם, זמן לחגוג ולהתגאות על הישגים קיימים, אך בו-בזמן גם לסמן הישגים נוספים ולחתור אליהם. כך, כאמור, עולה גם מהפיוט "דיינו", אותו אנו קוראים מדי שנה בליל הסדר.

הפיוט 'דיינו', המוכר לכולנו מההגדה של פסח, מעורר אצלי מדי שנה תהיות ומחשבות: הפיוט מדרג את ה'מעלות הטובות' שעשה הקב"ה עם ישראל מהוצאתם ממצרים ועד בניית בית הבחירה, ועל כל שלב מצהיר שאילו היה רק את השלב הזה, גם ללא השלב הבא – דיינו. חלק מההכרזות תמוהות ביותר.  כך למשל: 'אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה' – האמנם דיינו? וכן: 'אילו נתן לנו את התורה ולא הכניסנו לארץ ישראל' – דיינו?!? נראה שפיוט זה בא להדגיש (אולי על ידי גוזמה לשונית) את הערך של הודאה על מה שיש, את היכולת להשתהות על כל טובה וטובה שבאה עלינו ולראות בה חזות הכל.
עם זאת, ברצוני להציע לראות בפיוט גם רמז למסר, שבנוסף להודאה על הקיים, יש לשאוף קדימה, לא להסתפק רק במה שיש, אלא לנסות ולהשיג עוד ועוד נכסים רוחניים. כדי שזה יקרה, צריך מדי פעם לשאול 'האמנם דיינו?!?'.

על טובה אחת כזאת, שניתן לראות בה 'גאולה'  פרטית וציבורית כאחת, אני מבקשת להודות מחד, ולשאול 'האמנם דיינו?' מאידך.
בדיוק לפני 25 שנה, בפסח תשמ"ה, עמדתי להשתחרר משירותי הצבאי.
הייתי רשומה ללימודים אקדמאים לשנה"ל הבאה, ועוד לפני שהספקתי להתלבט כיצד לנצל את החודשים בין לבין, קיבלתי טלפון נרגש מחברה, בת קיבוץ טירת צבי, והיא מספרת לי על יוזמה שלה ושל חברות נוספות מהקיבוצים להקמת "מוסד תורני לבנות". כעבור מספר שבועות התקבצנו כ-15 בנות בוגרות שירות, כשאת כולנו איחד חלום ורצון משותף: לימוד תורה רציני, מעמיק, בית-מדרשי, והעיקר - לימוד לשמה. כל זה בשונה מאוד מחוויית הלימוד אותה חווינו במוסדות החינוך הדתיים בהם התחנכנו. מחזור א' של מדרשת הקיבוץ הדתי לבנות יצא לדרך ו... השאר - היסטוריה. אני משתמשת במליצה זו, פשוטה כמשמעה, שכן ידוע לכל שבמהלך 25 השנים שחלפו באמת נעשתה בתחום זה "היסטוריה", שאף קיבלה לימים את התואר "מהפכת לימוד התורה לנשים".
מאז ועד היום, פרו ורבו המדרשות למיניהן. מאות בנות קובעות לעצמן הרגל של שנת לימודים תורנית אחת (לפחות) לפני השירות או אחריו. נשים מלומדות בתורה מתחילות כבר להיות חלק בלתי נפרד מהנוף הציבורי, ומעטים הם הפוסקים שיצטטו, כהלכה למעשה, את דברי ר' אליעזר במשנה: "כל המלמד את בתו תורה – כאילו מלמדה תִפלות (סוטה, פרק ג, משנה ד).
לימודיי במחזור א' במדרשת עין הנצי"ב היו צעד ראשון אך משמעותי, מבחינתי, לתוך מסלול חיים של לימודי תורה גבוהים, שהביאו אותי, לשמחתי, להיות מזה מספר שנים רמי"ת במדרשה זו. אני גאה להיות שותפה למוסד המוציא משעריו כ-80 בוגרות מדי שנה, נשים צעירות מלומדות ויראות שמים, הממשיכות מבית מדרשנו אל עשייה ברוכה בתחומים שונים של החברה הישראלית.

אך ברוח שאלותיי בפתח הדברים, ברצוני לשאול: האם 'דיינו'?
ימי הולדת, הן של אדם, הן של מוסד והן של אומה, הם זמן לחשבון נפש: מה עשינו עד כה ומה עוד נותר לעשות? זהו, אמנם, זמן לחגוג ולהתגאות על הישגים קיימים, אך בו-בזמן גם לסמן הישגים נוספים ולחתור אליהם. כך, כאמור, עולה גם מהפיוט 'דיינו' אותו אנו קוראים מדי שנה בליל הסדר, יום הולדתה של האומה הישראלית.
אז האם 'דיינו'? ישנם רבים החושבים שאפשר לברך על המוגמר בתחום "תלמוד תורה לנשים", אך לעניות דעתי, ישנן עדיין שאלות רבות המהדהדות ועומדות על סדר היום: האם היקף לימוד התורה של נשים מספק אותנו, הן בהיקף העומק - שנות הלימוד, רמת הידע, מגוון תחומי הדעת, והן בהיקף הרוחב - האם "מהפכה" זו נוגעת לציבור הנשים הרחב ורלוונטית עבורן? לאן פנינו מועדות - האם ללימוד תורני, המהווה העתק של הדגם הגברי, או שמא יש כאן "לימוד נשי", חדש עליו מרבים לדבר לאחרונה? מה הן אפשרויות הקידום המקצועי העומדות לפתחן של הנשים ש"עלו על הרכבת" ודהרו קדימה בלימודי תורה גבוהים - האם נסתפק במסלולי ה"טוענות הרבניות" ו"יועצות להלכות אישוּת" (שהם הישגים ראויים ללא ספק!), או שמא יש מקום לבחון שילוב נשים בעולם הפסיקה, הדיינות וההנהגה הקהילתית? ועוד נקודה אחת: האם יש בשינוי מרחיק הלכת, שהתחולל בהלכה היהודית בתחום לימוד הנשים, דוגמה לאופן ולאפשרות שינוי גם בתחומים אחרים הנוגעים לנשים, או שמא זוהי דוגמה בעלת ייחוד משלה...

באסרו-חג פסח מדרשת עין הנצי"ב מציינת את 25 שנותיה בכנס חגיגי שיתקיים בירושלים. לצד השאלות הנוקבות שהועלו כאן ושיידונו בכנס, תהיה זו גם הזדמנות (ברוח חג הפסח) "להודות להלל ולשבח": לקב"ה, על שזיכה אותנו בתפנית הלכתית והיסטורית זו, לתנועת הקיבוץ הדתי, על מקומה בשינוי חברתי חשוב זה, ולמספר נשים צעירות בעלות יוזמה ותושייה, שבכוח תודעתן  ש'נתן (גם) לנו את התורה' וסירובן לומר 'דיינו' על מקומן בעולם הדתי – צמחו בדור האחרון שלל  מדרשות ומוסדות לימוד לתפארת עם ישראל.