"הגדת "ויהי שעמדה

הגדה של פסח עם מדרש נשי חדש יצאה לאור לאחרונה.
להלן פתח הדבר של ההגדה וכמה מדרשים לטעימה.

פתח דבר

בליל הסדר אנחנו מספרים את הסיפור המכונן של עם ישראל – סיפור לידתו בַּמֵיצַרִים ויציאתו לחירות. על ערש לידתו של העם עמדו המיילדות, נשים צדקניות מרדו בצו הכיליון ודאגו להמשכיות החיים, ומרים הנביאה סחפה איתה את כל העם על שפת ים סוף. היכן הן כל אותן נשים מופלאות?

דמויות נשים נעדרות מההגדה, וקולן חסר גם ככותבות וכפרשניות של הסיפור. מחצית מהעם, המחצית הנשית, לא נוכחת ולא שותפה בסיפור המכונן של עם ישראל. ההגדה של פסח ארגה לתוכה במהלך הדורות קולות רבים. בהגדה שלפנינו אנחנו מבקשות לטוות ולהוסיף אליה חוט נוסף, החוט החסר של נשים פועלות וגיבורות, נשים דורשות ומפרשות.

בליל הסדר כולנו מסובים. האם כולנו... מסובות? נשים רבות טורחות סביב שולחן החג, לפניו ולאחריו. בהגדה זו שותפות נשים המבקשות לקחת חלק פעיל גם בפן הרוחני של ליל הסדר, והן מזמינות את כולנו לעשות כמותן – לספר, לפרש, לדרוש ולהגיד לבניהן ולבנותיהן.

מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת?

במדרשים החדשים שבהגדה זו נמצא כמה מרכיבים. רעיון החירות מתורגם על-ידי כמה מהפרשנויות לשאלת חירותן של נשים, אז והיום. נבחנת מידת החירות והשעבוד – למוסכמות חברתיות, לסדרי החברה ולעצמנו.

דמויות נשים מוחזרות לסיפור יציאת מצרים, אליהן מצטרפות נשים מובילות מההיסטוריה היהודית, המקבלות כאן מקום והכרה.

המדרשים שאינם עוסקים ישירות בנשים, מביאים מעצם כתיבתם על-ידי נשים, פרשנות הניזונה מניסיון חייהן של הנשים הכותבות אותם, מנקודת מבטן הייחודית. נוכל למצוא בהם קריאה לשינוי סולם ערכים, לתיקון עולם, לראייה חומלת ואמפטית של הזר והשונה. כן נקרא על תפקידים מקובלים של נשים – החל מהריון, לידה ואימהות, ועד לבישול, ניקיון וארגון הבית ויחסן אליהם.

חלק מהתוספות מבקשות לאזן ולהשלים – ארבע בנות בצד ארבעת הבנים, כוס מרים לצד כוסו של אליהו, ועוד.

המדרשים והפרשנויות המובאים בהגדה זו נכתבו כולם על-ידי נשים, והם כתובים בסגנונות מגוונים. חלקם ממשיכים דרכי מדרש מסורתיות, ומשתמשים בלשון ההגדה ובמבנה המוכר, חלקם יוצרים מדרש נשי חדש, תוך שימוש בשפה ובדרכי הבעה חדשות. מהם שנכתבו ברצינות, ומהן שבת צחוק מרחפת עליהם, יש שנכתבו מתוך תחושת כעס ויש מתוך רוח של פיוס. אתם מוזמנים ומוזמנות לבחור מתוכם ולשזור אותם בתוך ההגדה שלכם.

וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ – והיא העומדת לנו ומבטיחה שניתן להוסיף חוליה לרצף הסיפור היהודי המכונן את זהותנו, בה כולנו, נשים וגברים, שותפים שווים.

 

"הלילה הזה כולנו מסובין"

"אשה אצל בעלה אינה צריכה הסיבה,

ואם אשה חשובה היא - צריכה הסיבה"

פסחים ק"ח ע"א

אז מה למדנו? –

שכדי להסב ולהרגיש בן חורין, שעה בשנה, צריכה האשה להיות חשובה.

חשובה?

לא טובה

לא אחראית

לא אמהית

לא חכמה

לא דעתנית

לא חושנית

לא נדיבה -

חשובה!

ואני כשאני עסוקה בלהיות חשובה

עבד לאגו -

אובדת לי מייד תחושת החירות.

אהובה בן אהרון

 

 


מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶׁהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק...

 מה תפקיד הרבנים ומה תפקיד התלמידים בסיפור זה – ובכלל?

כאן, סביב שולחן הסדר בעליית הגג בבני-ברק נראה שיש היפוך –

המנהיגות נסחפת עם החוויה, שוברת מסגרות. כמעט שוכחת שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית!

התלמידים, לעומת זאת, עומדים בשער, מסתכלים על השעון,

משגיחים שלחוויה יהיה סיום, שתהיה גם חזרה לשגרה.

כל אחד צריך לפעמים להתנסות בהחלפת תפקידים - הורים וילדים, גברים ונשים, דתיים וחילוניים.

רק להרגיש לרגע איך זה להיות בצד השני בשביל לשוב בשמחה לחוף המבטחים של תכונות מוכרות והרגלים ישנים –

קצת יותר רגישים, קצת יותר מודעים.

אבל תמיד ישנה האפשרות (או הסכנה) שנציץ... נפגע... ונחליט להישאר...

אסתר פישר

 

 

מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ, וְעַכְשָׁיו קֵרְבָנוּ הַמָּקוֹם לַעֲבוֹדָתוֹ.

מתחילה!

עובדי עבודה זרה היו אבותינו. מחשבה זרה שהפכה לאורח חיים ולמטבע לשון –

"כל כבודה בת מלך פנימה", "נשים דעתן קלה" ו"המלמד בתו תורה כאילו לימדה תפלות".

עובדי עבודה זרה היו אבותינו. הם הפכו עבדים לצורת המחשבה הרואה באישה יצור ולא אדם.

בהתקדש עלינו חג החרות אנו קוראות - מתחילה!

כי עכשיו קרבנו המקום לעבודתו והשכינה פורשת עלינו כנפיה ומצווה עלינו לספר ביציאת מצרים של ההוויה הנשית, עד שיקויים בנו  "כולנו חכמות, כולנו נבונות וכולנו יודעות את התורה".

רעיה אפנר

 

 

 

עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם, וַיּוֹצִיאֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה. וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם, הֲרֵי אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם.

 

עבדים היינו לפרעה במצרים -

שְׁפָחוֹת היינו לפרעה במצרים

ויוציאנו ה' אלוקינו משם -

אלוקינו הוציא אותנו מעבדותנו לפרעה

והשאיר לנו להוציא את עצמנו מעבדותנו לעצמנו.

אילו לא הוציא הקב"ה את אימותינו ממצרים,

הרי אנו ובנותינו ובנות בנותינו היינו משועבדות לפרעה במצרים.

ואם לא נוציא אנו את עצמנו מעבדותנו לעצמנו -

נשאר משועבדות

לעצמנו, לתרבות, למסורת, ללחץ החברתי, למה בעצם?

במי זה תלוי אם לא בנו?

ואפילו כולנו חכמות, כולנו נבונות, כולנו מיושבות, כולנו יודעות את התורה,

מצווה עלינו לספר ביציאה מהשעבוד העצמי.

ואולי על עצמנו. 

סיגל אחיטוב



עוד על ההגדה בקישור של המדרשה באורנים