לקראת הפסח על הנקיונות והאביב ועל עלון קולך לילדים.

"יכול מראש חודש?" יכול מראש חודש אדר?

 כבר חודשיים אני שומעת סביב קולות נשים מועקות ונאנקות. מתי אתחיל? מה כבר הספקת? מקווה ללדת מספיק זמן לפני החג. ענן כבד שרובץ מעל. חג החירות  שהפך לנוגש אכזרי. משהו בי מתקומם מול הניגודיות, השדות מוריקים, הפריחה משכרת והעול כבד. "מה העבודה הזאת? לנו? לי?" אני שואלת. מתוך הענן המעיק מבשילה הבנה שהאביב על ריחותיו ופרחיו וצבעיו וניחוחיו, האביב על כל פיתוייו פותח את הנשמה ואת הנפש ואת הגוף להרגיש, לטעום, להריח, לצאת אל המרחב, לפרוץ גבולות, לצאת לחופשי. האביב הזה מאיים מידי, החושניות רבה מידי. לשם הגנה יצרנו את טקס הניקיון, שיעבוד ועבדות מודרנית. היכנסי אישה לביתך לצערך למועקתך, הרשמי לתחרות, הרשמי בזמן, אל תשתהי, מי חרוצה יותר ,מי נקייה יותר, מי גומרת מוקדם יותר, המועקה ותחושת הכישלון ורשימת המטלות האינסופית, והסיזיפיות חסרת התוחלת. מה שניקית כבר התלכלך, הארון שסודר חזר לסורו. חזרי אל רשימת המטלות האינסופיות, היא כבר תרסן אותך, תכלא אותך בין הבגדים והארונות והלכלוך שאינו נגמר ובין לבין טגני חביתות וחתכי ירקות ובשלי מרק ופתיתים כי אי אפשר לאכול פלאפל במשך חודש את זה תשמרי לימים האחרונים.

 צאי ולמדי. צאי החוצה אל האביב. השנה כשאחשוב על פסח אני רוצה לחשוב על האביב, על הפריחה, על החירות הזו לראות, לחוש, לנשום. אין כניסה למחשבות על אקונומיקה ומסיר שומנים או חומרי ניקוי אקולוגים השנה נסתפק בניקיון הרגיל של כל שבוע, ארונות המטבח ינוקו בחיפזון מחמץ, שקיות משחקים למסירה וספונג'ה אחת רצינית בערב החג. ואת הימים הירוקים הללו של ערב חג אחגוג בגן הבוטאני המלא בפריחת צבעונים ותורמוסים, בשיוט ברווזים על מימי האגם החלק שכל הירוק מסביב משתקף בו, ברמת הגולן המתפקעת משטף הנחלים, מאגרי המים הגדושים ומרבדים צהובים ירוקים. אתמסר למי המפלים הקפואים ואתן להם לשטוף מעלי את כל המועקות, הזוהמה, התסכול, האכזבות, ניקיון פסח שכולו חירות.

"והגדתְ"-  עלון קולך לילדים

שבת ראש חודש ניסן, אני בתורנות תפילה של ילדי בי'ס כיתות א-ג, לפעמים באים גם ילדים גדולים יותר.

מעגל של ילדים סביבי 'מי הציל את בני ישראל ממצרים?' 'משה' מי עוד? 'אהרון' מי עוד? ה'

מי עוד? שתיקה

מה עם מרים? אני מנסה 'נכון, בגלל הבאר' אומר טל

'היא הצילה את משה והוא הוציא אותנו ממצרים' אומרת נועה

אני מספרת על לוי שמתגרש מיוכבד, על היאוש והדיכאון על מרים שמתקוממת ומשכנעת את אביה לחזור לאמה. על בת פרעה שחמלה על הנער והפכה לנביאה, גם בת פרעה יצאה כנגד אביה. הילדים מספרים על מקרים בהם התעמתו עם הוריהם.

אני מקריאה מתוך עלון קולך של שבת מברכים את הפסוק מספר מיכה על משה ואהרון ומרים "כי העלתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך ואשלח לפניך את משה אהרון ומרים", מספרת להם על הגניזה הקהירית שנמצאת קרוב אלינו בהיכל הספר ומקריאה את התפילה שנמצאה בגניזה בה מוזכרים שוב שלושת האחים יחדיו "שבחוך משה אהרון ומרים רוממוך ייחדוך אמרו כולם יחד בשמחה רבה מי כמוך" הילדים ממשיכים בהתלהבות.

אני רוצה לספר לילדים פרוש של פרו' נחמה ליבוביץ, 'היא היתה פרשנית של התורה' אני מסבירה. 'פרשנית? לא פרשן? זה מוזר' אומרת שירה מכתה ד, תלמידה בבי'ס ממ'ד.

כואב לי שהילדות והילדים לא שמעו על נחמה, לא הורגלו לשמוע על פרשניות ודרשניות, כואב לי על מרים שנפקדה מן האתוס של יציאת מצרים. אני חותמת מתוך העלון בנוסח הפרסי לתפילות השבת 'משה ואהרון ומרים וכל בני ישראל כשעלו מן הים לך ענו שירה בגילה ברנה בשמחה וצהלה רבא ענו ואמרו כולם..' כל כך ברור, כולם- משה, אהרון ומרים.

בברכת חג חירות שמח,

אילת וידר כהן

יו"ר הנהלת קולך