האמנם ניסוך המים הוא זכר לבאר מרים?

מאמר תגובה ל"הלכה למרים מסיני"/דב אלבוים, שפורסם במוסף "ערב שבת" של מעריב (20 בספטמבר 2013).

עיון בתוספתא מעלה שאין יסוד להשקפתו אלבוים, אלא תיאור הבאר שליוותה את ישראל במדבר מובא כבדרך אגב, על רקע תיאור מפורט של יציאת מעין מים מבית המקדש לעתיד לבוא. מאמר תגובה ל"הלכה למרים מסיני"/דב אלבוים שפורסם במוסף "ערב שבת" של מעריב (20 בספטמבר 2013)*

במאמרו "הלכה למרים מסיני" במוסף "ערב שבת" של מעריב (20 בספטמבר 2013)* מעלה דב אלבוים את ההשערה כי ניסוך המים במקדש בחג הסוכות, שהוא הלכה למשה מסיני (סוכה מד ע"א) הוא זכר לבאר הפלאית שליוותה את ישראל במדבר, באר שנבעה בזכות מרים הנביאה. כשם שהישיבה בסוכות היא כנגד ענני הכבוד שהיו בזכות אהרן, כך ניסוך המים הוא זכר לבאר.

אלבוים מציין כסיוע לגישתו את העובדה שבתוספתא סוכה מובא תיאור הבאר שנסעה עם ישראל במדבר. וזו תחילת התיאור: "וכך היתה הבאר שהיתה עם ישראל במדבר דומה לסלע מלא כברה, מפכפכת ועולה כמפי הפך הזה, עולה עמהן להרים ויורדת עמהן לגאיות. מקום שישראל שורין היא שורה כנגדן, מקום גבוה כנגד פתחו של אהל מועד" (ג, 11, מהדורת ליברמן עמ' 268–269).

אולם כמדומה שעיון בתוספתא מעלה שאין יסוד להשקפתו של אלבוים, אלא תיאור הבאר שליוותה את ישראל במדבר מובא כבדרך אגב, על רקע תיאור מפורט של יציאת מעין מים מבית המקדש לעתיד לבוא.

משנת סוכה (ד, ט) מתארת את טקס ניסוך המים ואומרת: "ניסוך המים כיצד? צלוחית של זהב מחזקת שלשת לוגים היה ממלא מן השילוח. הגיעו לשער המים תקעו והריעו ותקעו...". על רקע זה מבררת התוספתא (ג, 3, עמ' 266–267) את פשר הביטוי "שער המים": "למה נקרא שמו שער המים?". בהקשר זה מוזכרת תחילה דעה אנונימית הגורסת שהוא נקרא כן "שבּו מכניסין צלוחית של מים של ניסוך בחג". לאחר מכן מובאת עמדת רבי אלעזר בן יעקב הסובר שהוראת השם היא שהמים היו מפכים ויוצאים ממקום זה: "בו מים מפכין, מלמד שמפכפכין ויוצאין כמי הפך הזה, ועתידין להיות יוצאין מתחת מפתן הבית". הדיון בתוספתא מקורה במשנת מידות (ב, ו), ומקבילה לה במשנת שקלים (ו, ג), וההבדל העיקרי הוא שדעתו של רבי אלעזר בן יעקב מובאת במשנה ביתר קיצור. וכך נאמר במשנת מידות: "רבי אליעזר בן יעקב אומר ובו המים מפכים, ועתידין להיות יוצאין מתחת מפתן הבית", ובשינוי קל במשנת שקלים: "בו המים מפכים".

בהמשך התוספתא מובא תיאור נרחב של יציאת הַמַּעְיָן לעתיד לבוא (ג, 4–9, עמ' 267–268), וכתובים שונים מהנביאים מובאים כאסמכתאות, ובכלל זה הכתוב מִסֵּפֶר זכריה פרק י"ד: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלִַם חֶצְיָם אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי וְחֶצְיָם אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן בַּקַּיִץ וּבַחֹרֶף יִהְיֶה" (פסוק ח). פרק זה נקרא גם במסגרת הפטרת יומו הראשון של חג הסוכות. על רקע התיאור של יציאת המעין העתידי, מובא עתה תיאור הבאר שליוותה את ישראל במדבר (ג, 11–12, עמ' 268–269).

והנה, ניכרים דמיונות בין השתקפות המעין העתידי לבין הבאר במדבר. כך בין היתר, מימיו של המעין לעתיד לבוא יהיו מפכפכים ועולים ויוצאים מתחת מפתן הבית, והבאר שליוותה את ישראל במדבר מתוארת, כמצוטט לעיל, באורח דומה כמפכפכת ועולה, וכמצויה כנגד פתח אוהל מועד. אפשר שדברי רבי אלעזר בן יעקב במשנה זכו בתוספתא להרחבה ולהתאמה עם המקור בדבר הבאר שליוותה את ישראל במדבר, וייתכן שמדובר במקורות שונים.

ידועים שני תנאים בשם רבי אלעזר בן יעקב. התנא האחד חי בשלהי הבית השני ובתקופת החורבן, ומשמו מובאות מסורות בעניין המקדש ועבודתו, ואליו מיוחסת משנת מידות, ואילו התנא האחר הנושא שם זה חי לאחר החורבן. אם כן, רבי אלעזר בן יעקב הנדון חזה בחורבן הבית, ובדבריו בעניין הנביעה העתידית של המעין מתחת מפתן המקדש מצויה הבעת תקווה לכינונו מחדש במהרה. תיאור הבאר שליוותה את ישראל במדבר מובא אגב אורחא על רקע התיאור העתידי, ומוקד הדיון מתמצה בייחול לבניין המקדש לאור חורבנו זה מקרוב.

מעיוננו עולה שאין בתוספתא זיקה בין הבאר שליוותה את העם במדבר לבין ניסוך המים. ראוי לציין עוד כי בתוספתא סוכה הבאר אינה נקשרת ישירות למרים, אם כי היא נזקפת לזכותה בתוספתא סוטה פרק י"א ובמקורות תנאיים נוספים. 

מעניין להזכיר כי רבי משה אלשיך, בן המאה השש עשרה, מעלה בפירושו "תורת משה" לפרשת אמור מפורשות את השאלה מחמת מה נעשה זכר לענני הכבוד בלבד, שהרי עולה על הדעת ש"נעשה גם כן זכר למן ולבארה של מרים כי שלשת הדברים היו גדולים וטובים ולמה יגרע נס הנעשה על ידי משה והנעשה על ידי מרים מהנעשה על ידי אהרן". האלשיך מבאר כי רק לאחר תיקון חטא העגל בקבלת הלוחות השניים, לאחר יום הכיפורים, שמח הקב"ה במעשיו, וסמוך למועד זה ציווה לחוג את חג הסוכות. פסח ושבועות מבטאים את הטבתו של הקב"ה עמנו, והוא קראם "מקראי קודש" בשבילנו. לעומת זאת, "חג הסוכות הוא בעצם וראשונה חג ה' לכבודו יתברך, ואנחנו חוגגים את חגו". בשאלת האלשיך דנו חכמים מאוחרים יותר, לרבות ה"בני יששכר".

והנה, למרות שאין ראיה לייחוס טקס ניסוך המים לדמותה של מרים, מכל מקום חשוב לציין שמרים מוזכרת באחדים מפיוטי חג הסוכות ובאחדות מן ההושענות. במקצת קטעי הפיוט הללו היא מוזכרת לבדה בעוד שבאחרים היא מופיעה בכפיפה אחת עם אחֶיה. המקורות הללו מתייחסים בין היתר להיותה של מרים אחד ממנהיגי העם, לשירה ששוררה בעקבות גאולת מצרים ולבאר שנבעה בזכותה. בראש ובראשונה ראוי לציין את הפיוט להושענא רבה "לְמַעַן תָּמִים בְּדוֹרוֹתָיו", המיוחס לרבי אלעזר הקליר (מחזור סוכות, מהדורת גולדשמידט-פרנקל, עמ' 192–197), שחוקרים קובעים את זמן פעילותו למאות השישית-שביעית. פיוט זה מכיל עשרים ושניים בתים שכל אחד מהם מתייחד לדמות או לקבוצת אישים שבזכותן מתפללים לישועה, ומרים היא האישה היחידה הנכללת בו.

וכך נאמר על אודותיה: "לְמַעַן נְבִיאָה מְחוֹלַת מַחֲנָיִם / לִכְמֵהֵי לֵב הוּשָׂמָה עֵינָיִם / לְרַגְלָהּ רָצָה עֲלוֹת וָרֶדֶת בְּאֵר מָיִם /  לְטוֹבוּ אֹהָלָיו / הוֹשַׁע נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא, אָבִינוּ אָתָּה". קטע הפיוט נפתח באפיונה של מרים כמי שיצאה במחול במעמד שירת הנשים. המשך הקטע אינו מצמצם את פעילותה לזירה הנשית בלבד, וסמכותה נתפסת כלפי כלל ישראל; היא שימשה עיניים לכלל העדה, והבאר נבעה בזכותה עבור כל ישראל. (ראו ביתר הרחבה מאמרה של כותבת שורות אלה ב"ידע עם" תשס"ט).

דב אלבוים נוטל הזדמנות במהלך מאמרו "הלכה למרים מסיני" ומציין כי "שמחת בית השואבה הייתה דרכו של עם ישראל לגמול ולציין את זכרה של הנביאה שלו שהושתקה על ידי אחיה משה ואהרן ונשתכחה מהמסורת הטקסטואלית של ישראל". היגד זה בדבר השתקת מרים הנביאה הוא לדידי התבטאות קשה שאין לה סימוכין במקורות. מרים מוזכרת בפתח ספר שמות בזיקה להצלתו של משה על שפת היאור, וקיימת לאקונה בנוגע לפועלה בהמשך תקופת השעבוד. מסתבר שמעמדה כמנהיגה נוצר בתקופת השעבוד וצמח לעמדת מפתח, שכן שעה שניצבה בראש הנשים, היה מעמדה כמנהיגה שמור לה מכבר. הנביא מיכה מזכיר את מרים עם אחֶיה בזיקה ליציאת מצרים, ומשקיף על שלושת האחים כמנהיגים פעילים בתהליך גאולת מצרים: "כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם" (מיכה ו, ד). כן נחשבת מרים כאחד הגואלים ממצרים בשׁוּרה של מקורות בספרות חז"ל.

לעומת זאת, אי אפשר להימלט מההכרה שעל פי המקרא עצמו משה רבנו הוא אדון הנביאים, שכן הקב"ה משיב לטענותיהם של מרים ואהרן ומעיד כי דרגת משה בנבואה גבוהה יותר (במדבר יב, ו-ט). מרים אינה שוות דרגה בנבואה למשה, כשם שאהרן אינו שווה דרגה אליו, והתפיסה שדרגתו של משה רבנו בנבואה לעולם תהיה הגבוהה ביותר מבין הנביאים, נקבעה כאחד מעיקרי האמונה היהודית.

אלבוים טוען במהלך דבריו שלא נודעו לנו תוכני נבואתה של מרים. אולם במקור רב-מקבילות המובא בספרות התנאים, ואשר ידוע גם ממקורות חיצוניים מוקדמים יותר, מוזכר בווריאציות שונות תוכן התנבאותה בצעירותה.

במקורות חוץ מקראיים זוכה דמותה של מרים להארה. בשׁוּרה של מקורות בספרות חז"ל מרים נחשבת כאחד ממנחילי התורה לצד אחיה, נושא אשר ייחדתי לו מאמר. כמו כן, במדרש התימני "מאור האפלה" לרבנו נתנאל בן ישעיה, שנתחבר בראשית המאה הארבע עשרה, מובאת דרשה המטעימה כי דרגתה של מרים בנבואה הייתה שווה לזו של אהרן (עמ' ריט), ולפי הנאמר ב"מדרש אספה", הייתה מרים שווה למשה ולאהרן בגדוּלה, ששלושתם היו פרנסים טובים לישראל (בתי מדרשות, כרך ראשון, ירושלים תשי"ג, עמ' ריב).

 

* http://www.dovelbaum.com/cms/pic/files/1379922346.jpeg

 

-----

© כל הזכויות שמורות ליעל לוין