ליל הסדר וקערת הפסח - המשמעות והסמליות

מדוע נקרא החג בשם פסח? מדוע הילדים עומדים במרכז העניינים ושרים "מה נשתנה"? מהי "קערת הסדר" ומה משמעותה? לפסח.

ליל הסדר הוא מוקד חג הפסח, חג משפחתי וחגיגי. כולנו מסובים סביב שולחן  ערוך ובו מעלים את נס יציאת מצרים וחירות עם ישראל, את יציאתנו מאפלה לאורה בזכות האלוקים. במרכז הסעודה נמצאים דווקא הילדים השואלים "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?" נוהגים לאכול מצה כזית ולשתות ארבע כוסות יין. מניחים במרכז השולחן את קערת פסח ומניחים גם כוס מיוחדת לאליהו הנביא. לאחרונה נוסף המנהג להוסיף גם כוס מים לזכר באר מרים.

זהו יום יציאת מצרים - יום בו הפכנו ממשועבדים לעם משוחרר ולבני חורין.

מדוע נקרא החג בשם פסח?

מדוע הילדים עומדים במרכז העניינים ושרים "מה נשתנה"?

מהי "קערת הסדר" ומה משמעותה?

משמעות השם חג הפסח.

השם מגיע מהפסוק: "ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקוד העם וישתחוו" (שמות י"ב, כ"ז). כלומר, החג נקרא בשם "פסח" כיוון שבמכת בכורות ה' פסח על בתי ישראל והם לא נפגעו, אלא רק בכורות מצרים.

פסח, על שם הסיפור והשיחה שמספרים ומדברים בליל הסדר. פסח - "פה שח", פה מדבר. "כל המרבה לספר ביציאת מצרים, הרי זה משובח".

פסח נקרא כך על שם "לחם עוני", המבוגרים עונים על שאלות הילדים "מה נשתנה הלילה הזה?"

הרמב"ם אומר: "מצוות עשה של תורה לספר בניסים ונפלאות, שנעשו לאבותינו במצרים, בליל חמישה עשר בניסן שנאמר: "זכור את היום הזה, אשר יצאתם ממצרים" (שמות י"ג, ג) כמו שנאמר: "זכור את יום השבת" (שמות כ, ח). ומניין שבליל חמישה עשר? שנאמר: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור: בעבור זה עשה לי בצאתי ממצרים" (שמות י"ג, ח) - בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. ואף על-פי שאין לו בן, אפילו חכמים גדולים חייבים לספר ביציאת מצרים... לפי דעתו של הבן, אביו מלמדו. וצריך לעשות שינוי בלילה הזה, כדי שיבואו הבנים וישאלו ויאמרו: מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?" (רמב"ם הלכות חמץ ומצה פ"ז, הלכה ,א-ג).

הילד עומד במרכז העניינים.

המטרה החשובה ביותר בליל הסדר היא להנחיל לילדים את הידיעה על נס יציאת מצרים, כמו שנאמר: "והגדת לבנך ביום ההוא" (שמות י"ג, ח).

הילד עומד במרכז ליל הסדר, מפני שפרעה גזר על הבנים להשליכם ליאור: "ויצו פרעה לכל עמו לאמור: כל הבן הילוד, היאורה תשליכוהו" (שמות א, כ"ב). וכן אמר: "הנה עם בני ישראל רב ועצום [...] הבה נתחכמה לו, פן ירבה" ובהמשך אמר למיילדות: "בילדכן את העבריות [...] אם בן הוא והמיתן אותו".

בנוסף, לפני מכת הארבה פרעה שואל את משה ואהרון: "מי ומי הולכים?" משה עונה: "בנערינו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותינו, בצאננו ובבקרנו נלך, כי חג ה' לנו". פרעה מסרב: "לא כן, לכו נא הגברים ועבדו את ה' [...] ויגרש אותם מאת פני פרעה" (שמות י, ז-י"א).

מהכתוב אנו לומדים שהילד היה במוקד העניינים, על כן, מתוך הכרת הטוב והבעת תודה לקב"ה שהציל את עם ישראל  מידי פרעה בניסי-ניסים, מן הראוי שניתן את הדגש לדור הצעיר בזמן ליל הסדר ונאזין לקושיותיו.

קערת הפסח ומשמעותה.

בטרם ניגשים לאכילה בליל הסדר, נאמר בהגדה: "קדש ורחץ, כרפס, יחץ, מגיד, רחצה, מוציא, מצה, מרור, כורך, שולחן עורך, צפון, ברך, הלל, נרצה".

הארי ז"ל מסביר: רצוי לערוך את שולחן הסדר מבעוד יום בכלים נאים כדי שיוכל לערוך את הסדר מיד עם שובו מהתפילה בבית הכנסת. יש לקחת שלוש מצות שמורות, שהן שלמות ומהודרות ולהניח על השולחן. המצה העליונה נקראת "כהן", האמצעית "לוי", והשלישית נקראת "ישראל". על שלוש המצות - שמניח בתוך מפה או קערה המיועדת לכך - ישים מרור, כרפס, חרוסת, זרוע, ביצה וחזרת.

המרור צריך להיות בשיעור כזית. החרוסת נועדה לטבול בה את המרור. הכרפס הוא ירק הבא לפני הסעודה כדי לעורר אצל הילדים את הסקרנות, הגורמת לכך שישאלו את הקושיות. החזרת (שהיא גם כן מהמרור) נועדה כדי לאכול בצירוף המצה כשמגיעים ל"כורך".

זרוע וביצה - שני תבשילים, הראשון לזכר קורבן הפסח והשני זכר לקורבן חגיגה שנהגו ישראל להביא בתקופת המקדש.

את כל חמשת המינים מניחים בקערת הפסח בסדר הבא: למעלה - זרוע מצד ימין, ביצה מצד שמאל ותחתיהם המרור באמצע. למטה - חרוסת מצד ימין, כרפס מצד שמאל, תחתיהם החזרת.

אכילת הזרוע מסמלת את הגאולה: "כי ביד חזקה ובזרוע נטויה הוציאנו  ה' ממצרים."

הביצה, בניגוד לתבשילים אחרים המתרככים ככל שיתבשלו זמן רב יותר, הרי הביצה בזמן הבישול מתקשה יותר ויותר - דבר זה מסמל את שיעבוד מצרים. לעם ישראל קרה נס, ככל שהעבידו אותם יותר ויותר לא נשברו ברוחם, ההיפך הוא הנכון, כמו שנאמר: "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ " (שמות א, י"ב).

בזמן אכילת הביצה נהוג לטבול אותה במי מלח. יש הסוברים שמנהג זה מזכיר את דמעות אבותינו שמתוך ייסורי השעבוד היו מזילים דמעות מלוחות. דעה נוספת אומרת כי עניין זה מזכיר את קריעת ים סוף, שהרי הים הוא מלוח.

דבר מעניין נוסף: הביצה היא מאכל אבלים. מה הקשר בין אבלות לליל הסדר? כאשר מתבוננים בלוח העברי אנו מגלים כי יום א' של פסח חל תמיד באותו יום בשבוע שבו יחול "תשעה באב" של אותה שנה. על מנת להעלות את ירושלים על ראש שמחתנו, אנו אוכלים ביצה קשה שהיא מאכל אבלים וכך מזכירים את חורבן בית המקדש.

המרור מסמל את חייהם הקשים של בני ישראל בעבדות במצרים, כמו שנאמר: "ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך, וימררו את חייהם בעבודה קשה" (שמות א, י"ג-י"ד). נוהגים לאכול ירק מר, כדוגמת החסה. כשם שהשעבוד היה בהתחלה בפה רך (באופן רך) ואחר כך מיררו את חייהם, כך גם החסה: כשהעלים צעירים הם מתוקים, וכשהעלים יותר בשלים הם נהפכים למרים.

החרוסת: רסק של תפוחי עץ, אגוזים, שקדים, יין. החרוסת מסמלת את הטיט שבו עבדו בני ישראל. בזמן אכילת המרור טובלים אותו בחרוסת.

הכרפס - בדרך כלל תפוחי אדמה או צנונית. הכרפס מסמל מהסוף להתחלה: שישים ריבוא עבדו בפרך.

החזרת היא מרור מרוסק.

לסיכום, מטרת ליל הסדר היא להנחיל לדור הצעיר את ההיסטוריה של עם ישראל, את עברו, שורשיו ואת נס יציאת מצרים.

עם שרוצה לשרוד, חייב לדעת את שורשיו.

כשם שעם ישראל נגאל בניסן, כך עתידים בעזרת ה' להיגאל בניסן.

יהי רצון שיתקיים בנו הפסוק: "הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא". אמן ואמן.