כוחן של המיילדות

מניין שאבו המיילדות את הכח להתנגד לפרעה? מה הן ראו שאף אחד אחר לא ראה? על לידה והתנגדות לסמכות בפרשת שמות.

ספר שמות מספר את תהליך לידתו וצמיחתו של עם ישראל, ואך מתאים שהספר נפתח בלידות ממשיות - גזירת פרעה על התינוקות הזכרים ולידתו של משה. בסיפור לוקחות חלק מרכזי נשים שיש להן תפקיד חשוב בכל לידה - המיילדות. ואכן, המיילדות המופיעות בפרשת שמות אינן עוסקות רק בעזרה ליולדות ממשיות, אלא משמשות בתפקיד חשוב בסיפור לידתו של עם ישראל.

על פי הפסוקים בפרשת שמות, המיילדות עושות מעשה גבורה - מתנגדות להוראותיו של פרעה ומסרבות לשתף פעולה בתוכניתו להרוג את כל הילודים הזכרים. הן מתחמקות בתרוץ כי היולדות העבריות אינן זקוקות להן, ופרעה נדרש לפתרון אחר.

פשט הדברים - האומץ של שפרה ופועה להתנגד למלך הכל יכול פרעה - שכל עם ישראל נכנע לו ללא ויכוח, מרשים בפני עצמו. אך מעניין לראות כי המדרש מרחיב עוד מעבר לכך את מהלך ההתנגדות של המיילדות. סדרת המדרשים המופיעה בשמות רבה, פרשה א' יג-טז, מרתקת מכמה צדדים: המיילדות מזוהות עם יוכבד ואלישבע, או יוכבד ומרים, והמדרש מתאר בפרוטרוט את הפרקטיקות של המיילדות - כיצד הן מטפלות באם ובתינוק במהלך הלידה ולאחריה. פירוט זה קורע לנו צוהר אל תוך הריאליה של עולם היילוד בתקופת התנך, אך הדבר המעניין יותר הוא הדברים ששם המדרש בפיהן של שתי המיילדות. המדרש מייחס לשפרה ופועה תעוזה מיוחדת. כך, לדוגמא, במדרש על השם "פועה" מפרשים החכמים את השם כמלמד על הדברים שהתריסה פועה בפני פרעה וגם בפני אביה: "פועה - שהופיעה פנים כנגד פרעה וזקפה חוטמה בו ואמרה לו:אוי לאותו האיש כשיבוא האלהים לפרע ממנו". האומץ להשיב כך לפרעה ראוי לציון, אך יש לשים לב גם לדרך בה פועה-מרים מוכיחה את אביה על שפרש מאישתו. המיילדות הופכות כאן מכלי ביד השלטון - מה שביקש פרעה לעשות, למתנגדות מספר אחת לכוחות הדכאניים והסמכותיים - הן פרעה והן עמרם.

מניין שאבו המיילדות את הכח להתנגד לפרעה? למיילדות, מאז ומעולם, היה מעמד מיוחד בחברה. היה להן הכח לשלוט בחיים ובמוות, ולעיתים קרובות הן היו יכולות להשפיע על מהלכה של הלידה. בחברה בה לנשים היה מעט כח וידע מוגבל, המיילדות החזיקו לא רק בכח, אלא גם בידע רב - נסיון חיים, ידע רפואי, ומידע אינטימי על כל משפחה ומשפחה. עד כדי כך היה גדול כוחן של המיילדות, שבתקופות מסויימות הן סומנו כמכשפות וכנשים שיש להיזהר מפניהן. כך מסבירה גם ארנה פילץ, שכתבה מדרש מודרני על המיילדות. המדרש, המופיע בספר "דרשוני" המכיל מדרשי נשים, תולה את יראת האלהים של המיילדות במראות שראו על האובניים - בעת שיילדו את הנשים. המדרש מנגיד בין המראות הגדולים שנראו בסיני, ובין גילוי האלהים האינטימי שבמעשה הלידה. כוחן של המיילדות מגיע דווקא מהעיסוק היום יומי והקטן לכאורה בלידה, שממנה שאבו המיילדות לא רק כח חברתי, אלא גם יראת ה'.

מסקנת הדברים היא, כי הכח לילד ולהחיות תינוקות הוא זה שנתן למיילדות את האומץ לפנות לפרעה ולהוכיח אותו על מעשיו. היכולת להבחין בין טוב לרע, בין מותר לאסור, ולראות בתוך הדיכוי וחוסר האונים את הדרך לגאולה אינה תלויה דווקא בניסים הגדולים או בהתגלות בסיני, אלא יכולה לנבוע מתוך חיי היום יום והטבע.

טלי ברנר, חברת הועד המנהל של קולך,  היא דוקטורנטית להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית, וחברה בבית מדרש "סדר נשים" במכון הרטמן. הדברים נכתבו לאור הדיון שהתקיים בנושא המיילדות בבית המדרש. תודתי לכל חברות בית המדרש ובמיוחד לקרן הראל, שלמדה ולימדה איתי את סיפור המיילדות בספר שמות.