מַכַּת-אַרְבֶּחֹשֶׁכבְּכוֹרוֹת

שֶׁהִיא חֲשֵׁכָה לָאָדָם הַמֵּת / וַחֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה / בְּלֵב קְרוֹבָיו הַנּוֹתָרִים. שיר לפרשת בא.

בֹּא אֶל פַּרְעֹה, בֹּא!

כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ

לְמַעַן תֵּת אֹתֹתַי בְּקִרְבּוֹ.

 

פַּרְעֹה שֶׁעַד עַתָּה הִקְשִׁיחַ לֵב

וּבָחַר שֶׁלֹּא לְשַׁחְרֵר אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

מְאַבֵּד שְׁלִיטָה עַל הַמּוֹשְׁכוֹת.

אֵינוֹ יָכוֹל עוֹד לִבְחוֹר בַּטּוֹב.

בּוֹחֵר בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ-עַמּוֹ

צְרוֹר אַחֲרוֹן שֶׁל מַכּוֹת

שֶׁהֵם שִׁלּוּב שֶׁל חֹשֶׁךְ וּמָוֶת.

בְּהֶמְשֵׁךְ לְשֶׁבַע הַמַּכּוֹת שֶׁבָּהֶן כְּבָר הֻכָּה

בָּאָה מַכַּת-הָאַרְבֶּה,

שֶׁמְּכַלָּה

אֶת כָּל אֲשֶׁר נוֹתַר מִן הַבָּרָד.

הָאַרְבֶּה מְכַסֶּה אֶת עֵין הָאָרֶץ

וּמַחְשִׁיךְ אוֹתָהּ.

כְּשֶׁפַּרְעֹה רוֹאֶה אֶת תּוֹצְאוֹת הַהֶרֶס

הוּא נִשְׁבַּר, כִּמְעַט לָרִאשׁוֹנָה,

מִתְוַדֶּה וּמְבַקֵּשׁ

חָטָאתִי! הָסֵר מֵעָלַי אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה!

מִלִּים אוֹרְגוֹת מְצִיאוּת.

 

מַכַּת הַחֹשֶׁךְ הִיא אֲפֵלַת-אֵין אוֹר

אֶפְשָׁר הָיָה לָחוּשׁ בָּהּ בָּעוֹר,

וּמֵרֹב קַדְרוּת

אִישׁ לֹא רוֹאֶה אֶת אָחִיו.

פַּרְעֹה כּוֹעֵס

וּמְאַיֵּם בְּמוֹת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן.

הַמִּלִּים מַמְשִׁיכוֹת לֶאֱרֹג מְצִיאוּת.

 

בַּחֲצִי הַלַּיְלָה-בַּחֹשֶׁךְ

בָּאָה מַכַּת הַבְּכוֹרוֹת

שֶׁהִיא חֲשֵׁכָה לָאָדָם הַמֵּת

וַחֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה

בְּלֵב קְרוֹבָיו הַנּוֹתָרִים.

 

כָּעֵת אַחֲרֵי כָּל הַשָּׁנִים

'אַרְבַּע מֵאוֹת שְׁלוֹשִׁים'

עוֹזְבִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם

אֶל מַסָּע אָרֹךְ וּמֻרְכָּב,

אֶל חֵרוּתָם.

בַּדֶּרֶךְ יֵלְכוּ לְאִבּוּד דְּבָרִים

יִתְקַבְּלוּ אֲחֵרִים

יִהְיוּ נִסְיוֹנוֹת

יִהְיוּ וִתּוּרִים

יִהְיֶה מָוֶת

יִהְיוּ יִסּוּרִים,

אֲבָל זוֹ גַּם הַדֶּרֶךְ

אֶל חֵרוּתֵנוּ.