מדרשיר לפרשת אחרי מות- קדושים 2012

שני מדרשי-שיר חדשים, אחד בהשראת פרשת אחרי מות, ואחד בהשראת פרשת קדושים.

פרשת אחרי מות

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ:  וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת: בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה: כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם:"

(ויקרא ט"ז א-ד)

 

בני המתוק שונא ימי זיכרון.

הבוקר הוא לא רצה ללכת לבית ספר.

המחנך כתב לנו, 'בנכם כתב את שמו על קיר בית הספר'.

הוא הודה, ונשאר לנקות עם השרתים.

בערב, באמצע טקס יום הזיכרון, 

אני מגלה אותו בתוך הגדר החיה,

ראש מתולתל, סוודר כתום, עיניים שחורות מציצות מבין השיחים.

הוא משתחל, מאות אנשים מסביב, נערה שרה "הנסיך הקטן מפלוגה ב'"

והוא לוחש לי מתוך הגדר החיה 'אמא, מפתח'.

'המפתח אצל אבא' אני לוחשת.

מכנסי בד על בשרו, מוכתמים באקונומיקה מן הניקיונות עם השרתים.

לאבא שלו יש מפתח. 

 

פרשת קדושים

 "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם"  (ויקרא י"ט ב)

 

שני רגעים של קדושה:

אחרי שהלבשתי את בתי בשמלה לבנה, וענדתי לאוזניה עגילים ושרשרת

וסרקתי ובישמתי, היא מתרוממת על קצות אצבעותיה ומנשקת אותי על לחיי.

 

צליל יושבת בשולחן האחרון בכיתה י3.

היא מתבוננת בעיניים מלאות.

היא מקשיבה לכל צליל, לכל מילה.

היא מבינה. 

היא מחייכת, צוחקת, מתרגשת, מזדהה.

המפגש עם צליל בשיעור ספרות

בו אנחנו קוראות סיפור קצר של צ'כוב.