מדרשיר לפרשת תזריע מצורע

שני מדרשי-שיר, בהשראת פרשת תזריע ובהשראת פרשת מצורע.

פרשת תזריע

"וְרָאָה הַכֹּהֵן אַחֲרֵי הֻכַּבֵּס אֶת הַנֶּגַע וְהִנֵּה לֹא הָפַךְ הַנֶּגַע אֶת עֵינוֹ" (ויקרא י"ג נ"ה)

 

לנגע יש עין,

לעין יש נגע.

הנגע רואה.

העין נוגעת.

במי עיני שלי נוגעת?

אתמול נגעה בעינה של לאה הכואבת בטחנת הקפה

נגעה בי כל כך עד שנכנסתי למיטה עם טקס הדלקת המשואות ביד ושם.

ונגעי? מי רואה אותו?

בני הופיעו הבוקר בחולצות צבעוניות

היחידים בכיתה, בשכבה, בבית הספר כולו,

כי הבוקר אימא שלהם שכבה במיטה נגועה בעייפות אינסופית.

 

 

 

פרשת מצורע     

"זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא, אֶל הַכֹּהֵן.

וְיָצָא הַכֹּהֵן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת מִן הַצָּרוּעַ.

וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב.

וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט אֶת הַצִּפּוֹר הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִּים.

אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח אֹתָהּ וְאֶת עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת הָאֵזֹב וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה

בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה עַל הַמַּיִם הַחַיִּים.

וְהִזָּה עַל הַמִּטַּהֵר מִן-הַצָּרַעַת שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְשִׁלַּח אֶת-הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה."

(ויקרא י"ד ב-ז)

 

בחדרך שברחוב אלחריזי, בקומת הקרקע של בנין אבן כבד, דלת פשוטה, ספה כתומה ושולחן עץ כהה.

מעל הספה חלונות גבוהים מסורגים.

על שולחן הכתיבה מנורה קטנה מכוסה באהיל,  יומן כחול גדול ופתוח, ופנקס קבלות.

שעון מעורר אדום, ובו השעה תמיד מאחרת בשתי דקות יקרות, וקופסת ממחטות.

המטהרת הנרפאת מן הנגע מובאת אלייך, כדי שתראי והנה נרפא.

את לוקחת את שתי הציפורים החיות הטהורות מתוך החלום, ואת עץ הארז, ואת שני התולעת, ואת האזוב, וטובלת אותם ואת הציפור החיה בדם הציפור השחוטה על המים החיים, וכותבת באיטלקית נמרצת את כל הפרטים,

התינוקת החיה והתינוקת המתה שילדתי הלילה, ויודעת ששוב לא טפלתי השבוע בשירים שלי.