מרים - מבט מן היציע

מרים נשמרת בתודעתנו כנביאה ומנהיגה אולם המסר מסיפורה הוא: "הישמרי לך".

 
 לעילוי נשמת ילדי תקוע שנרצחו בידי רשעים קובי מנדל ויוסף אישרן
 
רבות נכתב על מרים ובעיון מתחדש עסקה במה זו בשנים האחרונות. להלן אבקש להטיל אור על פארדוכס  שהשפיע על הדימוי של הנשים לדורותיהן, ואולי זה המקום והזמן לבחון אותו שוב.

תולדות מרים מציגים אותה כאחות - "ותקח מרים הנביאה אחות אהרון" (שמות טו' כ) והיא בתו-של - "ואביה ירוק ירק בפניה"(במדבר יב' יד'). היא אינה מוצגת כאשת-איש אף לא כאם.  חז"ל הרגישו בחיסרון ו'השיאוה' לכלב בן יפונה ו'הולידו' להם את חור(סוטה י"א ע"ב, י"ב ע"א) שהרי "אין אשה אלא לבנים" (כתובות נ"ט ע"ב). עתה גם מרים - האשה החריגה - נמצאת בתוך הסדר הראוי.  אולם לא נוכל להתעלם מכך, שהמקרא בחר להציג אותה בפנינו באופן אחר. בחירה זו דורשת את תשומת ליבנו לפני שניגש לתוספות ועדכונים בספור שהם רובד נוסף בהבנת הכתובים כפי שפיתחה ההגות היהודית לדורותיה.
מרים יורדת מן הבמה ההיסטורית בבדידות קורנת ונקברת במרחבי המדבר ללא תגובה של מי מן העם או מקורביה. אלו עסוקים בחיכוכים הקבועים "ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרון" (במדבר, כ' ב'-ג'). יתמות זו בולטת מול התיאור המפרט את מותו של אהרון בליווי בנו ואחיו ותגובת העם המתאבל. וכן הדבר במות משה. לא כן במות מרים.

לאור ביוגרפיה קצרה זו נתבונן בשני האירועים שנקשרו בה. 
הופעת מרים לראשונה בשמה היא בליווי תיאור המעורר אצל הקוראת יחס של הערצה. היא מובילה את שורת הנשים לשירת התשבחות לאחר קריעת ים סוף וזוכה לכינוי "מרים הנביאה". מאידך היא זו שסופגת את העונש שעימו קלון "והנה מרים מצורעת כשלג", ומשמשת דוגמא חיה לכל הדורות לאיסור לשון הרע. הנידוי והכלימה הנגזרים עליה בהדגשה והרחבה יתרה - "הלא תכלם שבעת ימים, תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה..." יחד עם יריקת אביה, מלווים אותה באופן שיש ועולה התמיהה במה זכתה זו לתואר שלעייל? כבר חז"ל עמדו על כך ונראה שלשם כך -בין השאר- הרחיבו את דמותה בפרא א' בספר שמות ויצקו תוכן נבואי למעשיה. עם 'תוספת ויטמינים' זו, האם התקבלה דמות מנהיגה שמעדה לרגע ולאחר העונש בא התיקון?  נתבונן קצרות בדמות  דוד המלך. גם לאחר חטאו הגדול במעשה בת שבע, חז"ל הצליחו באמצעות אמירה חד-משמעית לעצב דמות הומוגנית - "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה". ספר תהילים המיוחס לו (עם על המשתמע מכך) מעגן את מעמדו כדמות שלמה ועילאית הראויה למשא המשיחי.
לא כן מרים. אומנם היא נשמרת בתודעתנו כנביאה ומנהיגה (מיכה ו'), אולם ספורה הביוגרפי אינו מעודד הליכה בעקבותיה אלא הוא בבחינת 'הישמרי לך' ועדות למחיר הכבד ששילמה. 'הנפילה' (שבדיקת מהותה דורשת עיון נפרד) נחרטה בתודעתנו כמייצגת התנהגות נשית הדורשת תיקון מתמיד. באופן פארדוכסאלי ה'אשה הראשונה' לאומה הישראלית מעוצבת כדגם למניעה מכל עשייה מנהיגותית. פרוק הפארדוכס טמון ביכולת להפריד בין מרכיבי הספור ה'גדול' ליחידות עצמאיות[1] והכרה במציאות מותניית זמן ותרבות הטמונה בהם[2].. 

 


[1] יאירה אמית,  לקרוא ספור מקראי, אוניברסיטה משודרת, משרד הבטחון 2000 עמ' 26

[2] רוס ת. בתוך דעות גליון 1 תשנ"ט