מתוך: מַחֲזוֹר

לפרשת מצורע.

לֶאֱחֹז בְּמַעֲקֶה פְּנִימִי לֹא

לִפֹּל הַחוּצָה

 

רִמּוֹנֵי הַדָּם פּוֹרְצִים

 

הֲמוֹן דָּם שָׁפַע מִמֶּנִּי

דָּם נָקִי, לֹא־מְפֹרָשׁ

מִפְּנִים הַחוּצָה

 

תִּינוֹק הַגּוּף צוֹעֵק שֶׁיַּחֲזִיקוּ בּוֹ

שֶׁיְּחַבְּקוּהוּ, שֶׁאֶבְכֶּה

 

מְחַכָּה עַכְשָׁו לָרֶחֶם שֶׁיָּבוֹא:

לֶאֱסֹף אֶת הָרְקָמוֹת הַנִּפְרָמוֹת אֶל תּוֹךְ אֶגְרוֹף הַדָּם

הָרַךְ, אֶת הָאֲנִי הַמִּתְפּוֹרֵר

שֶׁיִּשְׁקַע בַּפֶּרַח הַנִּסְתָּם וְהַנִּפְתָּח

וְיִנָּגֵר – לְאַט, וּמְקֻמָּט, אַחֵר

 

עַכְשָׁו הַדָּם יִשְׁטֹף אוֹתְךָ מִמֶּנִּי. רְקִימוֹת שֶׁנִּרְקְמוּ

לְךָ

גּוּשִׁים כֵּהִים שֶׁל אַהֲבָה

דָּם יִשְׁטֹף אוֹתִי מִבִּפְנִים אוֹתְךָ

 

כִּי הַנֶּפֶשׁ הִיא הַדָּם. הַכֹּל יוֹצֵא.

יָמִים דָּמִים וּנְקִיִּים. מַעְיָן. כְּלִי חֶרֶשׂ.

צִפּוֹר חַיָּה לָקַחַת וְלִטְבֹּל בְּדַם צִפּוֹר שְׁחוּטָה וּלְשַׁלֵּחַ

אֶל פְּנֵי הַשָּׂדֶה