וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת

מחשבות על הרגע בו הפכה אסתר למנהיגה.

המהפך של אסתר

אסתר היא אשה יפה שעלתה לגדולה מבור תחתיות ונישאה למלך חזק במיוחד. במהלך חייה הופכת אסתר למנהיגה אמיצה, חכמה ומצליחה. בכל שנה, בסמוך לחג הפורים ולאירועי קריאת המגילה, מתעוררות בי מחשבות על הרגע בו הפכה אסתר ממלכה יפה למנהיגה (יפה לא פחות).

דמותה של אסתר כמנהיגה מעוררת השתאות, במבט ראשון נדמה כאילו היא נוצרה בסדנה הוליוודית המתמחה בסחר באשליות, ותפקידה להגשים חלום אמרקאי ממשפחת 'אשה יפה'.  בכל פעם עם הגיע ימי קריאת מגילת אסתר, אני שואלת את עצמי, האם מהפך אישיותי בסדר גודל כזה בכלל אפשרי?

 

הדילמה שלי מחריפה

כיוון שנדמה שהמסופר בחלק הראשון של המגילה, לא מנבא את כישורי המנהיגות של אסתר שיתגלו בחלק השני של המגילה. מנהיגותה של אסתר יוצאת לאוויר העולם ברגע אחד. נדמה שלא רק אלהים נסתר במגילה, גם אסתר המנהיגה מוסתרת בה, ומתגלה לפתע באמצע פרק ד'. מאותו רגע נעלמת מעיניינו דמותה הקודמת, המונהגת והמובלת של אסתר, והיא נראית כמנהיגה מלידה. האם יכולה אשה אחת לשאת בנפשה שתי דמויות הפוכות כל כך? האם יתכן שפן אחד של האישיות יסתיר לחלוטין את הפן השני?

 

רגע המהפך

אסתר גדלה בבית דודה מרדכי, ומשם היא נלקחה להרמון. קל לשים לב למאמץ של המספר לאפיין את אסתר כאשה פאסיבית. לאורך פרק ב' לא חוסך המספר בתיאורים שיפגינו את אשיותה המובלת והמונהגת. "לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת... וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ... לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר ...כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא תַגִּיד. ... וּבְהַגִּיעַ תֹּר אֶסְתֵּר ...לֹא בִקְשָׁה דָּבָר כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר הֵגַי... וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ... אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה... וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי".

מפרק ב' נלמד כי אשה יפה ופסיבית היא משאלת לב של כל גבר חזק, וככל שמתגברת הפסיביות שלה, גדלה האהבה שרוחשים לה הגברים שסביבה.

 

הציווי כמבשר המהפך

קריאה קפדנית של פרק ד' מאפשרת למצוא רמזים מקדימים לאישיותה המנהיגה של אסתר, ובעזרתה נלמד שהשינוי המהיר של אסתר בנוי בכל זאת משלבי ביניים, ומתחיל להתחולל עוד בטרם מטיח בה מרדכי את ביקורתו החריפה. השורש הלשוני המנחה את חיפושי אחר סימני המנהיגות המוקדמים של אסתר הוא השורש צ-ו-ה. שורש זה מופיע מאות פעמים במקרא, ותמיד הוא מורה על הנחיות שמעניק בעל הסמכות לכפופים לו. לרוב, אלהים הוא המצווה את בני האדם, אך גם מלכים מצווים את נתיניהם, משה והכהנים מצווים על העם, וגברים מצווים על בני ביתם. לאורך כל המקרא כמעט נשמר העקרון לפיו רק גברים מצווים. עקרון זה מופר בשתי פעמים בלבד, בשני מקרים בהם אנו מוצאים נשים מצוות. אשה מצווה אחת היא נעמי המצווה על רות את הלכות רקימת הקשר האינטימי עם בועז. המקרה השני הוא המקרה של אסתר.

אחת עשרה פעמים מוזכר במגילה השרש צ-ו-ה וברור כי במגילה היררכית זו, המתמקדת במאבקי כוח ושליטה, יש לשורש זה משמעות רבה. שלש פעמים, כולן בפרק ד', מתאר שורש זה את פעולתה של אסתר כלפי הגברים בחייה. הפן הגלוי של פרק ד' עוסק בברית מנהיגותית הנרקמת בין מרדכי לאסתר ומובילה להצלת העם היהודי. הפן הסמוי של פרק ד' מתאר מלחמת שחרור ועצמאות שמנהלת אסתר מול מרדכי, והיא שמובילה להצלת העם היהודי.

 

"רצח אב" - המאבק על הזכות והאחריות לצוות

בפתיחת פרק ד' מתייצב מרדכי לפני שער המלך בלבוש שק. אסתר, נדמית עדיין כ'נערה טובה שושן' והיא מנסה להחזיר את מרדכי למוטב ולהוסיף להתנהג 'כמו שצריך'. "וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת מָרְדֳּכַי..." אלא שגם בבחירה מנרמלת זו, כבר מתגלה פן מנהיגותי באשיותה של אסתר שכן היא לא נותרת חסרת אונים אלא מנסה לנהל את התנהגותו של מרדכי. נכון, היא עדיין לא מובילה מאבק, ועדיין עסוקה בלהיות הילדה הכי טובה בגן, אבל גם כאן ניכרים ניצני מנהיגותה. והנה, מנהיגותה מתגברת בפסוק הבא, בו היא לא מסתפקת בשליחת בגדים ולראשונה בחייה היא גם מצווה: "וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ ...וַתְּצַוֵּהוּ עַל מָרְדֳּכָי לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה". האם אסתר מצווה על התך או על מרדכי? המספר עדיין מערפל את עצמת המנהיגות שמפעילה אסתר, בהמשך יהיה ברור שאסתר מבינה שהיא מלכה והיא מבינה שמנהיגותה תצא לאור רק אם היא תמצא בנפשה כוחות "לרצוח" את האב הסמכותי ולהפוך מאשה מובלת לאשה מצווה.

 

מרדכי לא מקל עליה את המלאכה

הוא לא נענה באופן מיידי לאשיותה המצווה, ולא מרכין את צווארו מול מצוות ההתבגרות של אסתר. מרדכי מוסיף להיות סמכותי: "ויַּגֶּד לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ ...וְאֶת פַּתְשֶׁגֶן כְּתָב הַדָּת ... נָתַן לוֹ לְהַרְאוֹת אֶת אֶסְתֵּר וּלְהַגִּיד לָהּ וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ". אסתר מצווה על מרדכי, ומרדכי מגיב בחריפות ושולף ציווי נגדי. השאלה מי יצווה על מי נמצאת במוקד פרק ד'. לנו, הקוראים, ברור שרק אם יצלח מהלך השחרור ואסתר תהפוך למצווה, היא תוכל לגבור בלבה על כניעתה לסמכות, ותעשה למנהיגה. ואכן, אסתר לא מוותרת: "וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ וַתְּצַוֵּהוּ אֶל מָרְדֳּכָי..." ייתכן כי הציווי החוזר של אסתר מנער ומעורר את חמתו של מרדכי השולח אליה מילים קשות וברורות: "אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים, כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת." זהו. מילים חזקות אלה היו מילות המנהיגות האחרונות של מרדכי. מרגע זה נדמה ששניהם קבלו על עצמם את היפוך התפקידים המבהיל והמתחייב. מרדכי מוותר על סמכותו, ואסתר מוותרת על תשוקתה לתלות. בסבב השיחות השלישי, אסתר כבר שולחת למרדכי הוראות פעולה מעשיות ומפורטות ומרדכי מקבל על עצמו בצורה הברורה ביותר את סמכותה: "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי: וַיַּעֲבֹר מָרְדֳּכָי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר".

 

סופה של אסתר מצער ומחכים

אני לא אוהבת את החלקים האחרונים של המגילה. מנהיגותה של אסתר הולכת ומתדרדרת אל תאוות השליטה ומרחץ הדמים. אסתר וחבורת הגברים שסביבה, לא מוצאים מוצא של שלום מהתסבוכת אליה נקלעו, ואנשי הממלכה נסחפים איתם אל מחול הדם. לא זו אף זו, אסתר מבקשת מהמלך ימי דם ונקם נוספים. אני לא אוהבת את האופן בו מגילת אסתר מסתיימת, ובכל זאת אני בוחרת לקרא גם את שלשת הפרקים האחרונים שלה. כשאני קוראת פרקים אלה אני מבקשת להזכיר לעצמי את הטפשות והסכנה בטענות אודות ההבדלים בין 'מנהיגות נשית' ל'מנהיגות גברית', את האשליה הגזענית לאורה מנסים לעיתים לחנך אותנו, ולפיה אם נשים היו מנהיגות את העולם, היינו חיים בעולם טוב ורחום יותר. לא דובים ולא זאבים, זועקת לעברינו המגילה. הכוח משחית. הכוח מסוכן. כל אדם צריך לחנך את עצמו בצניעות ובעקביות לא ליפול במלכודות הכוח. כשהיינו בגולה אמרו עלינו שאנו פחות אלימים מהגויים. יש שאומרים שנשים פחות אלימות מגברים. האמת היא, כך נדמה לי, שנשים, כמו היהודים הגלותיים, לא עמדו במבחן הכוח. אם אלהים אוהב את כל בני האדם בשווה, הוא ברא אותם טובים באותה המידה, גם אתגר ההשחתה של הכוח שווה לכל בני האדם, יהודים וגויים, נשים וגברים.

 

שיהיה לנו חג פורים שמח.

 

ד"ר רוחמה וייס, מרצה לתלמוד ומנהלת מרכז בלאושטיין ליעוץ וליווי רוחני בהיברו יוניון קולג'. הספר האחרון הוא: 'אימהות בטיפול – מסע פסיכולוגי ספרותי עם גיבורות התלמוד', שנכתב בשיתוף הפסיכולוג הקליני אבנר הכהן.