לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ - בין קדושה אמיתית וקדושה כוזבת

הכרה בעוול ותמיכה אישית ופומבית בנפגעות/ים הם המעט שבידינו לעשות, מעט שהוא הרבה. על החובה לפקוח עיניים, לתמוך באלה בינינו שנפגעו וליצור סביבה מוגנת.

הכרה בעוול ותמיכה אישית ופומבית בנפגעות/ים הם המעט שבידינו לעשות, מעט שהוא הרבה. שבת זו, פרשת קדושים, קורא ארגון 'קולך' לקהילות להקדיש את דברי התורה והשיעורים להתמודדות עם פגיעות מיניות, לפקוח עיניים, לתמוך באלה בינינו שנפגעו וליצור סביבה מוגנת

שלהי ניסן, ימים של מעבר וחזרה לשגרה, ימים שאחרי חגיגת האביב והחרות, טאטוא פירורי המצות, כיבוס המפות והחולצות הלבנות המוכתמות בכתמי סלק ויין אדום, מעבר מקריאת שיר השירים לפרשת קדושים. "דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם: קדושים תהיו".

נחמה ליבוביץ מֵסבה את תשומת הלב לכך שפרשת קדושים פותחת באופן שונה משאר הפרשות בספר ויקרא, ועל כך אומר המדרש: "מלמד שהפרשה נאמרה בהקהל... מפני שרוב גופי תורה תלויים בה" (ויק"ר, תורת כוהנים). "קדושים תהיו" צו כללי גדול ומופשט שנפרט לאינסוף פרטים - לקט, שכחה ופאה, והדרת פני זקן, ואהבת לרעך כמוך. לפני עִוור לא תיתן מכשול, לא תעמוד על דם רעך. מקבץ חלקי שכולו אומר- התבונן ברעך, ברעותך, ביושבים לידך, חלקם פגועים, שבורים, מוחלשים, וזקוקים לךְ, לךָ.

ובהמשך הפרשה מופיעים איסורי עריות. "ואיש אשר ייקח את אחותו... וראה את ערוותה והיא תראה את ערוותו חסד הוא... ערוות אחותו גילה עוונו ישא". (ויקרא כ, יז) פסוק קשה בכל מובן שהוא. קשה לעיכול וקשה להבנה. "חסד הוא" - מה משמעות המילה חסד בהקשר של עבירה על הטאבו החמור ביותר? החמורה מבין שלוש העבירות שהן יהרג ואל יעבור "כל המצוות שבתורה נדחות מפני פיקוח נפש, אולם על שלושה דברים נאמר "ייהרג ואל יעבור" והם: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. גילוי עריות שקול בעיני הקדוש ברוך הוא כשפיכות דמים וכעבודה זרה" (סנהדרין קו).

"חסד הוא" - רש"י מפרש: לשון ארמי 'חרפה' (בראשית לד,יד) 'חסודא'". רש"י מחזיר אותנו לספר בראשית לאונס דינה ויוצר הקבלה סימטרית הפוכה בין המילים חסד וחרפה. בפרשתנו חסד בעברית =חרפה בארמית ובפרשת דינה חרפה בעברית מתורגמת לחסדא בארמית, בלבול שפות והיפוך משמעויות שמותיר אותנו הקוראות-ים בבלבול רב. נראה שבלבול השפות מאפיין את הפגיעה המינית. שנדור פרנצי, פסיכואנליטיקאי שהיה תלמידו של פרויד התייחס לתופעה זו של בלבול השפות וכתב על כך מאמר שנקרא "בלבול השפות בין המבוגרים לילד: שפת הרוך ושפת התשוקה" (פרנצי שנדור, "בלבול השפות בין המבוגרים לילד: שפת הרך ושפת התשוקה" .שיחות כרך י"ג, מרץ 99).

הוא מבחין בין הצרכים הילדיים למגע שיש בו רכות ועדינות ללא ייצריות לבין צרכי המבוגר שכבר מעורבת בהם יצריות. לדבריו, כאשר צרכי הילד בקשר המבוסס על רכות פוגשים במבוגר שאינו מגיב לילד בשפה המתאימה לו, אלא פונה אליו מתוך צרכיו היצריים של עצמו, הדבר מוביל לתוצאה טראומטית. נראה שגם כאשר מדובר בפגיעה מינית בין אחים מתקיים בלבול שפות, בלבול בין שפה של קרבה משפחתית לבין קרבה מינית, בלבול שפות הרסני ופוגעני שמפרק ומערער את התא המשפחתי. גילוי עריות בין אחים הוא מעין פצצה גרעינית המונחת בתוך הבית ומהווה איום על קיומה של המשפחה, בשל עוצמת האיום לעיתים רבות הפגיעה נשמרת בסוד כמוס, אך גם ממקום המחבוא הפצצה שולחת קרינה רדיואקטיבית וזורעת הרס רב.

הסרט "חטא כמוס" הוא סרט העוסק בהתמודדות עם פגיעות מיניות, סרט תיעודי העוקב אחר העיתונאי פיל ג'ייקובס, כתב בעיתון "זמן יהודי" בבולטימור. פיל מפרסם סדרת כתבות על אודות פגיעות מיניות בקהילה היהודית בבולטימור, פגיעות שבוצעו בילדים, בנערים, בנערות ובנשים. באחד המקרים הפוגעים הם רב ובנו. "מעטים האנשים שיכולים להתמודד עם הנושא הזה בשל היותו כה מאיים ומפחיד", כך מסביר פיל את בדידותו. פיל בוחר לפרסם את שמותיהם של הפוגעים ובשל כך הוא זוכה לביקורות קשות מאוד מצד אנשי הקהילה. "תמיד יהיה מי שיבוא ויצעק עליי כמה סובלת משפחתו של התוקף, כמה הוא עצמו סובל בשל הפרסום. אף פעם לא יבואו ויאמרו לי: כואב לי כל כך על הנפגע".

בסרט מופיע הרב טברסקי, פסיכיאטר שנחשף דרך עבודתו למקרים קשים של פגיעה מינית. יהודי מבוגר שזקנו צח כשלג, כיפת קטיפה שחורה בולטת על שערו הצחור, נראה כמי שיצא מציור של מאוריציו גוטליב. הוא מסביר בדיבור שקט את חומרת איסור לשון הרע ומסביר שאיסור לשון הרע נאמר באותו פסוק בפרשת קדושים שבו נאמר הציווי 'לא תלך רכיל בעמך לא תעמוד על דם רעך' (ויקרא יט, יז) "מה שמלמד אותנו שאם עלינו לעבור על איסור לשון הרע לצורך הצלת אדם מסכנה אנו מחויבים לעשות זאת. אם לא עשינו כל שביכולתנו למניעת הפגיעה, אנו שותפים לפשע".

בשיחה של פיל עם אשתו ובנותיו הם מדברים על הקושי לראות את הסבל והרדיפה שעובר פיל כמי שמציב מראה מול פני הקהילה, מראה החושפת אזורים אפלים, מוסתרים ומושתקים. פיל מסביר לבנותיו את הנטייה של החברה הדתית להתמוגג מן העובדה שכולנו אכלנו מאותו מסטינג, "אבל מה קורה כאשר האוכל במסטינג מורעל?".

את המצב של השתקת פגיעות בקהילה הדתית הוא מגדיר באופן מדויק בביטוי "קדושה דתית כוזבת". נראה שפרשת קדושים מסרטטת לנו ציוני דרך לקו העדין המפריד בין קדושה דתית כוזבת לזו האמיתית. הקדושה הכוזבת נתלית באיסור לשון הרע במטרה להשתיק פגיעות ועוולות המתרחשות במסתרים. חברה המבוססת על קדושה אמיתית היא זו המסייעת לחלשות-ים שבה, לקשישות-ים, לעניות/ים ולעוורות/ים, הן כשמדובר בעיוורון פיסי או בעיוורון מטאפורי.

חברה שמונעת את הפגיעה הבאה ע"י התראה וחשיפה של הפגיעות המתחוללות במחשכים. חברה שלוקחת אחריות על שיקום הנפגעות-ים שחיים בה, כפי שמיטיבה להסביר זאת ג'ודית הרמן בספרה 'טראומה והחלמה' (1994) "שיתוף אחרים בחוויה הטראומטית הוא תנאי מוקדם להשבת ההרגשה שהעולם הוא בעל משמעות. בתהליך הזה הנפגעים מבקשים עזרה לא רק בקרב הקרובים להם, אלא גם בקהילה הרחבה. לתגובת הקהילה יש השפעה עמוקה על פתרונה הסופי של הטראומה. איחוי הקרע בין נפגע הטראומה לקהילה תלוי ראשית בהכרה ציבורית באירוע הטראומטי, ושנית בצורה כלשהי של פעולה קהילתית. משהוכר בפומבי שאדם נפגע, שומה על הקהילה להטיל אחריות לפגיעה ולתקן את הנזק. שתי התגובות האלה-הכרה ותיקון המעוות הכרחיות לשיקום הרגשת הסדר והצדק של הנפגעים".

הכרה בעוול ותמיכה אישית ופומבית בנפגעות/ים הם המעט שבידינו לעשות, מעט שהוא הרבה.

פורסם לראשונה ב"עוז ושלום"

בשבת זו, שבת פרשת קדושים תשע"ד העבירה אילת וידר כהן שיעור מיוחד בנושא "לא תעמוד על דם רעך"-התמודדות יהודית ופסיכולוגית עם פגיעות מיניות. השיעור התקיים בשירה חדשה, והיה פתוח לקהל הרחב!

[caption id="attachment_73061" align="aligncenter" width="300"]לא תעמוד על דם רעך - 'קולך' שבת פרשת קדושים תשע"ד לא תעמוד על דם רעך - 'קולך' שבת פרשת קדושים תשע"ד[/caption]