"אין לי קיום בלי הברקים והקולות ששמעתי בסיני"

מן הפסוק הנזכר יכול להשתמע כי "העם" הנזכר שוב ושוב בפרק י"ט שבספר שמות אינו אלא ´עם הגברים´: "ויאמר אל העם היו נכנים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה". האם הנשים אינן בכלל העם? ביני לבין עצמי, אני נזכרת  בפסוקים הנאמרים בספר דברים בהקשר למצוות הקהל: "הקהל את העם האנשים והנשים והטף...".

"שתי נשים מסרו עצמן על שבט יהודה תמר ורות" (ילק"ש תרי"א) 

 לבנותיי, תמר ורות

כבר מספר שנים, מייד עם תחילת ספירת העומר ועד לחג שבועות,  מתרקמת בי שיחה פנימית עם ג'ודית פלסקו. אני יודעת שהתשובה המלאה שלי לדבריה עדיין לא שלמה, אבל היא נמשכת ומתפתחת. בספרה "העמידה החוזרת בסיני"[1]Standing Again At Sinai היא כותבת כך: "אין, ככל הנראה, פסוק קשה יותר בכל התורה עבור מי שמאמץ תפיסה פמיניסטית מאשר אזהרתו של משה את העם: (שמות יט ,טו) "היו נכונים לשלושת ימים אל תקרבו אל אשה". ברגע זה בו כל העם עמד לפני הר סיני מוכן לקבל על עצמו את הברית, ואין זו הברית שנכרתה עם האבות כיחידים אלא עם העם כציבור שלם, ברגע זה משה פנה אל העם כולו כאל גברים... משה לא אמר: איש ואישה אל יקרבו זה לזו. ממילותיו של משה משתמע כי ברגע המרכזי ביותר של ההיסטוריה היהודית, הנשים היו בלתי נראות". (invisible) 

פלסקו איננה טוענת, כך אני מרגיעה את עצמי, שנשים לא נכחו במעמד הר סיני אלא שעבור התורה  נוכחותן אינה משמעותית או רלוונטית. מן הפסוק הנזכר יכול להשתמע כי "העם" הנזכר שוב ושוב בפרק י"ט שבספר שמות אינו אלא 'עם הגברים': "ויאמר אל העם היו נכנים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה". האם הנשים אינן בכלל העם? ביני לבין עצמי, אני נזכרת  בפסוקים הנאמרים בספר דברים בהקשר למצוות הקהל: "הקהל את העם האנשים והנשים והטף... למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלוקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת". (דברים ל"א,י"ב). והנה גם בפרשת ניצבים נכללות הנשים באופן מפורש בקהל והן ניצבות לפני ה'(דברים כ"ט ,ט-י).[2]

אם יש בתורה הקשרים דומים בהם הנשים נוכחות ונראות עד מאוד  מדוע דווקא כאן נכתבו הפסוקים כך? אולי השאלה המדויקת יותר היא אלו דרכים פתוחות בפני על מנת לעמוד מול הפסוק "ויאמר אל העם היו נכנים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה"? כל שנה מקנן בי דחף למצוא את התשובה עוד לפני פרוס חג השבועות, לפני קבלת התורה.

אני פונה פנימה, ובתוכי אני חשה את ההתנגשות בין הפסוק בשמות י"ט והמשתמע ממנו כפי שפלסקו מאירה אותו, ובין ידיעתי הפנימית: נשים נכחו במעמד הר סיני. אני מדפדפת בחומש ומגיעה אל הפסוק "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל" ואל דברי רש"י על אתר ששיננתי שנים רבות: "כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים" (שמות רבה כח, ב), ואני קוראת: "רבי אליעזר אומר מנין שראתה שפחה בישראל מה שלא ראה גדול שבנביאים? תלמוד לומר: "וירא העם". מה ראו? כבוד גדול ראו[3]" הנה, אני נאנחת אנחת רווחה, אפילו שפחה ראתה כבוד גדול ולצידה ראו אותו  כל שאר הנשים בנות החורין. ואחר-כך נוספות המילים שאני לוחשת לעצמי,  הרי הייתי שם במעמד הר סיני יחד עם כל נשמות ישראל, והידיעה הזו הופנמה בי מאז שעמדתי על דעתי. אני ממהרת למצוא את שלל המקורות שיאמתו את הידיעה הזו, הנה הם: "לא אתכם לבדכם אלא אף דורות העתידין לבא היו שם, שנאמר "כי את אשר ישנו פה עמנו וגו' ואת אשר איננו פה עמנו היום" (דברים כ"ט,י"ג-י"ד). אני מתפעלת: אותם מקורות שקראתי קודם לכן כאלטרנטיבה המעידה על הכללת הנשים בכלל העם, ושנאמרו על-פי פשט הפסוקים כארבעים שנה לאחר מתן תורה הופכים אצל חז"ל לחלק ממעמד הר סיני. וכך, בפשטות, נשים ואנשים כולנו יחד נזכרים שם!

אבל ככל שחולפים ימי ספירת העומר וחג השבועות מתקרב אין די במענים הללו, ואני מגייסת אל השיחה הפנימית גם את בית הכנסת ואת רות מן המגילה. החג הרי מספר את סיפורהּ האישי לצד הסיפור הגדול של מתן תורה המתרחש בספירה הציבורית. רוּת שבשולי השוליים של החברה: זרה, אישה ואלמנה בחרה בגֵרוּת וכורתת מעין ברית סיני במעמד נשי, בספירה הפרטית, מול נעמי. "ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך  עמי ואלוהיך אלוהי" (רות, א, ט"ז). האם אין כאן קבלה שלמה כמו "נעשה ונשמע"? נראה לי כי הסצינה הפרטית של רות ונעמי נחשפת בסופו של דבר אל האור הציבורי. מגילת רות נקראת בבית הכנסת ברצף עם קריאת פרשת מעמד הר סיני.  בקריאת התורה (שמות יט') בחג יש מעין שיחזור של מתן תורה. בקריאת סיפור מעמד הר סיני חש הציבור כולו כי הנה הוא נוכח שם לרגלי ההר ושב ומקבל עליו את הברית. אותו דבר מתרחש גם לפני כן בעת קריאת המגילה. הקהילה כולו חווה מחדש את המעשה של רות ונעמי, ואנו שבים ומקבלים את רות לתוכנו, אל תוך העם היהודי[4].  והנה אני שמחה לגלות שרות היתה גם היא במעמד הר סיני "ולא אתכם לבדכם אנוכי כורת את הברית הזאת" אין לי אלא אותן העומדין על הר סיני, דורות הבאים וגרים העתידין להתגייר מנין ? תלמוד לומר "ואת אשר איננו פה עמנו היום" (דברים כ"ט י"ג-י"ד) (בבלי, שבועות, ט, ע"א). וכך עם התקדש החג מצטרפות אט אט רות - אמה של מלכות , ג'ודית פלסקו, שפחה שבישראל, ואנכי אל העם כולו במעמד הר סיני. סמוך אלינו, לרגלי ההר עמדה גם זלדה המשוררת ששנים אחר-כך כתבה:

לא ארחף בחלל
משולחת רסן
פן יבלע ענן
את הפס הדקיק  שבלבי
שמפריד בין טוב לרע
אין לי קיום  
בלי הברקים והקולות ששמעתי בסיני
.

(שירי זלדה, תל אביב, תשמ"ה, עמ' 215.)

 

[1] Judith Plaskow, Standing Again At Sinai, Judaism From a Feminist Perspective, 1991, pp25-27

התרגום המובא כאן נעשה על ידי מחברת המאמר.

[2] מקום הופעתן, וההקשר בדברים הוא עניין לדיון נפרד.

[3] מכילתא דרשב"י פרק כ', טו'.

[4] מעניינת בהקשר זה העובדה שדיני גיור רבים נלמדו מרות. למשל:  "אמר מר: גר שבא להתגייר, אומרים לו: מה ראית שבאת להתגייר ?...ואין מרבים עליו, ואין מדקדקים עליו. אמר רבי אלעזר: מאי קראה? דכתיב:(רות א',י"ח)  "ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה".. (בבלי,מסכת יבמות, מ"ז,ע"ב.