שואת הנשים היהודיות - הסיפור שלא סופר

יותר ממחצית הנספים בשואה היו נשים, נערות וילדות. סיפור האונס האתני של בנות ישראל, הוא הסיפור שלא סופר ויתכן שיעלם עם אחרונות הנשים ששרדו.

באחת הנסיעות, סיפרה לי רופאה שעובדת איתי, את הסיפור על מירלה. בשנות החמישים, נהגו בנות המושב לצאת בימי חמישי לחוג ריקודי-עם, בסיומו, נהגו להתקלח בחברותא במקלחות של המועדון . רק מירלה, אישה צעירה יפת תואר, אחת מאלו שבאו "משם", לא נכנסה מעולם להתקלח איתן, היא נהגה להמתין עד שכולן הלכו ואז הייתה מתקלחת בגפה. באחד הלילות ,התעכבה ידידתי ונכנסה אף היא בשעה מאוחרת למקלחות השוממות.היא  ראתה את מירלה מתנגבת במלתחה ומירלה הסתובבה מהר בניסיון להסתיר את גופה. על הגב שלה הייתה חרוטה כתובת קעקע בולטת בגרמנית: "nur für Offiziere"  כלומר, לשימוש קצינים בלבד.הסתבר, כי מירלה הייתה אחת מני ילדות רבות, אותן צדו הגרמנים עוד בשלבי הטרנספרים ולעיתים גם ברחבי המחנות, הן היו ילדות צעירות בגילאי 12-16, יפות מאד ובדרך כלל גם בעלות מראה "ארי". מירלה הוחבאה בוילה דיסקרטית בפאתי ברלין, ושימשה זונה לקצינים וחיילים גרמנים שעברו באזור. בכדי למנוע "זיהום" המגע, נהגו לסמן אותן כמו פרות, בקעקועים בולטים, שנועדו להסדיר את הרשאות השימוש באותה נערה.

הטקטיקה האידיאולוגית הנאצית ביקשה להביא לידי השמדתו של הגזע היהודי כולו, והשמדת הנשים.  גורם הפריון, הייתה חלק חשוב במימוש מטרה זו. האישה היהודייה נחשבה כאיום על הגזע הארי, ולכן הנאצים התעללו במיוחד בנשים. הן הופשטו מזהותן, גולחו והורעבו, עברו ניסויים גניקולוגיים מזעזעים בגופן, ולעיתים אף נאלצו לחזות בניסויים שעברו עובריהן. אחרי המלחמה, מירלה לא העזה להיות עם אף גבר, מעולם לא התערטלה ליד אדם אחר, ובמשך שנים רבות, איש לא ידע את סודה. ידידתי הרופאה, לקחה אותה למנתח פלסטי ובעמל רב, נצרב וטושטש הקעקוע.

מירלה איננה היחידה. כאן. עכשיו, בתוכנו, מסתובבים ניצולי וניצולות שואה, שהיו ילדים וילדות בתקופת מלחמת העולם השנייה. אנו שומעים את סיפורי הגבורה, ומעולם לא תהינו, איך זה שעשרות אלפי ילדים וילדות בגילאים צעירים ממש, הסתובבו ביערות ובאזורים נדחים ללא השגחה, ללא הוריהם, מה באמת עבר עליהם שם שהם שותקים אותו בקנאות עד המוות? מה הוא האיום מכל שאותו אפילו לא מעיזים להנציח?

פעילה במרכז "עמך", לטיפול בניצולי שואה, סיפרה לי אף היא, כי רבות מהנשים הניצולות החיות בישראל ,הקימו משפחות, הביאו ילדים והן סבתות לנכדים, ואיש ממשפחתן אינו יודע את הצד האחר של תלאות נשיותן בימי המלחמה. היא גם אמרה שלא מעטות מביניהן נכנסו להריונות ואף ילדו ילדים של גרמנים ופולנים שאנסו אותן.

רצח עם, יש לו כללים סדורים, אחת הטקטיקות להשמדת הקבוצה האתנית, היא באונס המוני של הנשים, מילדות פעוטות ועד קשישות. באקט האונס המיני ההמוני משיג העם הרוצח כמה מטרות : פורקן מיידי נוח וזול של צרכי החיילים הלוחמים, העצמת הלוחמים בתחושת הכיבוש הפיזי, השפלת האוייב ושבירת רוחו, ובעיקר פגיעה טוטלית ביכולת הקבוצה להתרבות, ובמקרים רבים גם זריעת זרע הכובש ברחם הקולקטיבי של הקבוצה הנכבשת.

בעת ביקורה של באנגלה מרקל הקנצלרית הגרמנית, חשבתי על משחק המילים "גר" ו "מניה". חשבתי גם על חיילי המליציות בסודן, שעוברים כפר אחרי כפר ואונסים את כל הנשים והילדות, ובעיקר חשבתי על כל אלו שעוד מעט קט כבר לא יהיו איתנו יותר, אותן נשים ניצולות מחנות ההשמדה, ואיך שבחרו לקחת אל מותן את הסודות הנוראים מכל.

בית הבושת של אוושוויץ, שהוקם בקיץ 1943 בפקודתו של הימלר, מוקם בביתן 24 של מחנה  ההשמדה . בלוק זה אויש על ידי נשים שנבחרו במיוחד לשם כך מבין האסירות, בדרך כלל היפות והצעירות בין אסירות המחנה, הן נאנסו והוכרחו על ידי הנאצים לעבוד בו. קיום יחסי מין איתן נחשב כגמול לאסירים (לא יהודים) בעלי זכויות יתר על עבודתם ובעבור הקצינים והחיילים הגרמנים במחנה.

אחד הרופאים הפסיכיאטרים הנאצים, ארנסט קרטשמר. חבר הועדה המנהלת של 'הארגון להגיינת הגזע והנפש', ערך ניסויים רפואיים בנשים תוך הזרקת חומרים מעוררי מיניות. לאחר שהנשים היו מקבלות את הזריקות, היו מוכנסות לביתנים ,ומופגשות עם קציני אס אס.

רוני סדובניק, משפטנית, פעילת זכויות אדם, מייסדת החברה הכלכלית לנשים

לסרט על אונס נערות יהודיות בשואה לחצו כאן

חלפו רק שישים שנה וכלום לא השתנה.העולם ממש הפיק לקחים ... רבותיי,זאת לא גרמניה מלפני 60 שנה, זאת ארה"ב בשנת 2008.. לחצו כאן לצפיה