שש מיליון להבות - יום השואה התשע"ו

יום השואה מתמצת בתוכו את הרוע בהתגלמותו. שנים של סבל, רצח מיליוני אנשים, הרס מדינות ואבוד צלם אנוש.

יום השואה מתמצת בתוכו את הרוע בהתגלמותו. שנים של סבל, רצח מיליוני אנשים, הרס מדינות ואבוד צלם אנוש. בעולם הרוח היהודי ישנם מושגים רבים מהקבלה ותרי"ג מצוות שאינם נתפסים בשכל האנושי. במשך שנים מנסים, לומדים, חוקרים ומשתמשים בהם מתוך אמונה שגם אם הדברים לא מובנים בשכל ישר, הם מהווים חלק משמעותי להלך החיים היהודי וכאן באה המסורת ומחזקת אותנו להתמיד וללמוד ולקיים מצוות, למרות שלא אחת הן נראות תלושות ולא מובנות לנו בחיי היום יום, אנו משתדלים להמשיך בציווי "והגית בו יומם ולילה". לאור הדברים הללו ,כאשר מפנימים את ההסתכלות הזו ומקבלים שלא לכל דבר יש הסבר רציונאלי ,ניתן לתת מבט ישיר על השואה ולראות את התקופה כתהליך איום ונורא, קשה לתפיסת המוח האנושי ולדעת שאין אנו מבינים את המהלך האלוקי, יש לנו שאלות וטרוניות קשות ביות, ללא מענה ולמרות זאת עלינו להאמין שהליך זה היה נצרך במציאות העולמית ובפרט בעם היהודי. ניצוצות הקדושה מתגלים מתוך הרוע והחשכה זה כנראה תהליך שהתהווה עם הבריאה ועד לתיקון העולם. בעידן 2016 שנותרו מתי מעט ניצולי שואה בתוכנו, חשוב להקשיב לסיפורים, לקרוא את המילים ולשמוע את הקולות החבויים שישמעו כגלעד חי לדורי דורות. בתור אישה אני מנסה לחדור לאותן נשים, עלמות צעירות באירופה הנאצית, שחלמו על הרפתקאות ומסעות, רצון ללמוד ולהתפתח, לבלות ולהכיר את בחיר ליבן, לשוח בשדות ולפזר פרחים לכל עבר בתשוקה חזקה ובריאה לחיים ולצעוק את יופי נעוריהן לעולם. ובן רגע באכזריות נוראה נגדעו כל החלומות ונשאר חלל עמוק אל הלא נודע.

מצרפת סיפור על שכנו של הבעל שם טוב לעולם הבא שמחדד ומעצים את גודל הנשמה היהודית. וכך מסופר הבעל שם טוב . יום אחד אחזה בבעל שם טוב, עליו השלום, סקרנות רבה מי יהיה שכנו לחדר בעולם הבא? עצם את עיניו וכיוון את לבבו והתשובה לא אחרה לבוא- בכפר פלוני נמצא אותו צדיק ושמו גדליה. החליט הרב ללכת לצדיק, לגור במחיצתו מספר ימים. אחרי הכול, צריך להתרגל לגור יחד שכנים. הלך הרב לכפר הנ"ל, כפר קטן וליהודים אין סימן. ניגש הבעש"ט לאיכר אחד:  סליחה, אולי שמע היכן נמצא כאן הצדיק רבי גדליה. בכפר שלנו יש רק יהודי אחד לא רב ולא צדיק. זפת, בקצה הכפר  הוא גר. זפת ודאי צדיק נסתר. צדיק גדול! דפק הבעש"ט בדלת ונגלה לעיניו הזפת  גוליית, עוג מלך הבשן. כתפיים רחבות, ומתחתן כרס עצומה ומבקיעה. צדיק גדול כזה עוד לא היה. מי אתה שאל הבעש"ט רבי גדליה זה שמי עונה הזפת. אולי אפשר ללון אצלך שואל הבעל שם טוב, כאן לא מלון ואין לי כלום, נרתע הזפת ועומד לסגור את הדלת. תמורת תשלום. חצי רובל ליום  מציע הבעש"ט. מתרצה הזפת ומכניסו לביתו ללון על הרצפה. השחר בא, מן הרצפה מציץ הבעש"ט בעין אחת. הזפת פקח את העיניים, וקם. בלי נטילת ידיים. בלי תפילה. בלי ברכה. ישר לארוחה! ואיזו ארוחה יושב ואוכל, ואוכל. כיכר לחם שלמה, הייתה ונעלמה. ועוד כיכר. צדיק מוזר… ועוד כיכר נוספת בדרך  ישר לאכילה! לא נטל. לא ברך. שוק על ירך כבשה שלימה הייתה ונעלמה. יושב וטורף, וטוחן, וטוחן. במה זכה להיות לי שכן, תוהה הבעש"ט. ובערב כנ"ל. ישב וזלל. ולמחרת אותו זפת אוכל ואוכל ואינו חדל. אוכל וגדל,אוכל וגדל. יש צדיקים נעלמים המתגלים רק בשבת. אם אשאר פה עוד מעט, עד יום ראשון, חושב הבעש"ט ומבקש מהזפת להמשיך ולהתארח במעונו הדל. מציע הבעש"ט עוד שני רובל  והוא נענה בתנאי אחד רק עד מוצאי שבת.  שבת בבוקר והרב מציץ אולי עכשיו אולי הבוקר קצת תפילה ,איפה הוא שוב כולו זלילה. הסעודה הראשונה לא תמה עוד ומגיעה סעודה שניה. אולי בסעודה שלישית, נראה במה האיש חסיד,  אך זו נמשכת עד אין קץ. האיש עומד להתפוצץ. לא יאומן. הוא עוד רעב. שלא תשכח שאתה עוזב מיד אחרי הארוחה מזהיר אותו הזפת. במה זכה אולי בזכות אבות תוהה בקול הבעש"ט. זכות אבות צוחק בלעג הזפת גדל הגוף. אבי היה סמרטוטר פשוט. מלקט סחבות. מעיל ישן פה, מכנסים טלואים שם. מכפר לכפר, סמרטוטר. וגם אני הייתי סובב אתו. כשהייתי ילד מספר גדליה. פעם בערב שבת בתחילת הסתיו ביער, שני קוזקים. עם צלב. אמרו לאבא שלי נשק את הצלב ואבא סרב! נשק יהודי מטונף, או שתיצלב. ואבא סרב! והם קשרו אותו לעץ, והעלו אותו באש. את אבא שלי. יהודי קטן. צנום. סחבה. להבה קטנה כזאת. רגע אחד ופתאום כלום לא נשאר ממנו זכר. ומאז, נשבעתי  לאכול, לאכול ולגדול לא לחדול לגדול ולגדול. כל החיים. בלי להפסיק בלי להתבייש. שאם יום אחד יתפסו הקוזקים גם אותי ויעלו אותי באש  זאת תהיה להבה לא ככה סתם להבה קטנה כמו אבא שלי. אני אבער לאט. אני אבער הרבה. שיראו את האש למרחקים, עד קצווי עולם עד סוף הגלות. שיהודי אינו בוער ככה סתם בקלות. ואותו רגע  אמר הבעל שם-טוב לתלמידיו. השגתי בהשגה רבה, במה זכה זפת ושמו גדליה לעולם הבא. רק דבר אחד אני לא תופש במה זכיתי אני להיות לו לשכן. אותו גדליה יהודי פשוט גילם בתוכו את עוצמת ששת מיליוני הנשמות שהושמדו בשואה ועלו בלהבות. לסיום משתפת אתכם בחוויה אישית שלי על שיר שנולד מתוכה. השיר "פסנתר בהסתר" נכתב מתוך נגינה בחדר קטן וצדדי בישיבת עתניאל. נגינה בפסנתר רעוע עם קלידים רופפים ועייפים. נגינה של ניגונים עתיקים שנגעו ועוררו קולות כואבים מהעבר, נגינה מהלב שנגעה ברבדים עמוקים שנוכחים, משפיעים ומתמזגים עם מציאות ההווה. זה כוחו של ניגון לחבר בין דורות, לעורר נשכחות ולהחיות נשמות אבודות. בהגדת פסח אמרנו בקול גדול את הפסוק "והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם"

www.nuritgazit.co.il