על דמותו של בר כוכבא

ביום זה בר כוכבא וחייליו נחלו ניצחון כנגד צבא הרומאים. לל"ג בעומר.

ל"ג בעומר נחגג בעיצומה של ספירת העומר, בהגיענו ליום השלושים ושלושה. ביום זה נוהגים לשמוח, לערוך נישואין וגם להסתפר.

יש כמה סיבות לשמחה:

א] ישנה אגדה כי ביום זה פסקה המגפה בה נספו רבים מתלמידיו של רבי עקיבא בגלל עוונם שלא נהגו כבוד זה בזה.

ב] יש האומרים כי בתאריך זה סמך רבי עקיבא את חמשת תלמידיו הגדולים: ר' מאיר, ר' יוסי, ר' אליעזר, ר' יהודה ור' שמעון בר יוחאי.

ד] ידוע כי יום זה הוא יום פטירת ר' שמעון בר יוחאי, ולכן נהוג לעלות לקברו.

ה] ישנה דעה שביום זה בר כוכבא וחייליו נחלו ניצחון כנגד צבא הרומאים. מכאן נובע המנהג לצאת לשדות ולהשתעשע בחץ וקשת.

הרמב"ם כתב באחת מאגרותיו: "וזאת היא שאיבדה את ארצנו והחריבה את בית מקדשנו והאריכה את גלותנו עד הלום, שאבותינו חטאו ולא נתעסקו בלמידת מלחמה ולא בכיבוש ארצות". מתוך מחשבה זו ראו חכמי ישראל צורך לחנך את העם גם בדרך צבאית, אך המציאות הגלותית המירה אימון צבאי רציני למשחקים בחץ וקשת ויציאה ליערות.

ומי היה בר כוכבא?

על כך ישנם מקורות מתוך אגדות חז"ל וגם איגרות שנשתמרו, חלקן בעברית וחלקן ברומאית.

לגבי שמו, בר כוכבא, יש הסוברים כי שמו היה שגור בפי תומכיו, כפי שרבי עקיבא אמר עליו: "דרך כוכב מיעקב" (במדבר כ"ז, י"ז). יש שהיו מכנים אותו "בר דרומא" - בן הדרום. הרמב"ם אומר בהלכות מלכים י"א, על פי דברי חז"ל, כי רבי עקיבא היה  נושא כליו של בר כוכבא – כלומר משנה למפקד העליון של המלחמה. עוד ידוע כי בר כוכבא היה ממשפחת הכהנים לפי שדודו ר' אליעזר המודעי היה כהן גדול באותה תקופה. יש המשערים כי בר כוכבא נולד עשרים-שלושים שנה לאחר חורבן המקדש. בזמן זה הקיסר הרומי אדריאנוס הכביד את חיי היהודים באמצעות גזרותיו, והיה אוסר עליהם לשמור את השבת ולקיים את מצוות ברית המילה.

 

לזכותו של בר כוכבא יאמר, שהוא הצליח לאחד את לוחמיו, למרות שהיו כל כך מפוצלים בתחילה עד כדי שהיו נלחמים זה נגד זה. הוא הנהיג מרד נגד  אימפריית הרומאים (132—135 לספירה) על מנת לבטל את רוע הגזרות. מרד זה נקרא מרד בר כוכבא.

בגמרא מסופר כי באחת הפעמים הגיע רבי עקיבא לאחד הישובים בארץ ישראל אך לא מצא שם מקום ללון. מאוחר יותר נודע לו כי בדיוק באותו לילה הגיעה בולשת לעיר ורבי עקיבא ניצל (מסכת ברכות ס, ע"ב). מכאן ניתן להסיק שהוא היה בין ראשי המורדים במחתרת.

על הצלחותיו של בר כוכבא חלוקות הדעות: יש המעריצים אותו, כגיבור שנלחם נגד האימפריה הרומית כדי לבטל את הגזרות שהוטלו על היהודים בתקופתו, והצליח לבלום את הרוע במשך שלוש שנים וחצי. אך יש הסוברים כי הוא היה הרפתקן שנלחם נגד הרומאים הרבים וסופו שהביא חורבן על ישראל וגרם גם לגלות. חז"ל היו משבחים את גבורתו של  בר כוכבא: "היה מקבל אבני בליסטרה וזורק אותן והורג בהן כמה נפשות", ו"שהיה קופץ והורג ברומאים".

את לוחמיו היה פוצע באצבעותיהם עד שהיו נוטפים דם כאמצעי לבחון את גבורתם, עד שהעירו לו החכמים: "עד מתי אתה עושה את ישראל בעלי מומין". בעקבות דבריהם הוא שינה את שיטותיו והיה מגייס רק את הלוחמים שהיה בכוחם לעקור ארז מתוך ארזי הלבנון בעודו רכוב על סוס.

סוף המרד היה עקוב מדם, בר כוכבא ומאות מחייליו נהרגו.

תקופת שלטונו של בר כוכבא הייתה התקופה האחרונה של ריבונות היהודים בארץ ישראל עד קום המדינה בשנת 1948.

מי יתן ועם ישראל לא ידע עוד מלחמות, כפי שנאמר: "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם" (ויקרא כ"ו, ו).