ערב עיון מרגש ומאלף לכבוד יום הולדתה השישים של חברת קולך, פרופ´ חנה ספראי

סיכום מערב עיון לכבודה של חנה ספראי "המשנה ואנחנו".
נכתב ע"י הניה קולומבוס ותמר ביאלה.

חנה ספראי

נושא הערב היה 'המשנה ואנחנו', והיו בו הדגשה והתייחסות לפעילות המבורכת של משפחת ספראי זה שנים ארוכות – כתיבת פירוש חדש ושונה למשנה. פרופ' שמואל ספראי ז"ל, אביהם של חנה וזאב יבלח"א, הוא שהתחיל במשימה, ובנו ובתו ממשיכים בפעילות ברוכה זו.

ערב העיון התקיים ביום שלישי, ד' בתשרי (26 בספטמבר), באודיטוריום שבמרכז 'גשר' בירושלים.

לציון פעילותה של משפחת ספראי בעבר ובהווה בכתיבת פירוש חדש למשנה, הוחלט להקדיש את חלקו העיוני של הערב לבירור סוגיית מעמד המשנה בכלל ופרשנות המשנה בפרט, אז והיום.

את הערב פתחה גב' רחל קרן, היו"ר החדשה של 'קולך', בציטוטים מהמדרש הקושרים בין בריאת העולם לחשיבות לימוד תורה. היא הסבירה כיצד שמירת התורה משמרת את קיומו של העולם, ועל בסיס היכרותה רבת השנים עם חנה ספראי תיארה אותה כדוגמה לשמירת לימוד תורה ומתוך כך לשמירת קיום העולם. היא סיימה בברכה: "שתימשך תורתך ושמועתך".

מר יוסקה אחיטוב נתן הרצאה מאלפת שכותרתה 'אהבת המשנה והמשנה כאהובה'. אחיטוב פתח בציון העובדה שדימויי יחסי אהבה לתורה הם חלק נורמטיבי מהמסורת, אולם רק סמוך לקבלת האר"י במאה ה-16 בצפת זוהתה המשנה עצמה באופן ייחודי עם ספירת שכינה (לעומת כלל התורה שבעל פה, בספרות הקבלה שקדמה לכך). זיהוי זה הוסיף ממד חדש ביחס למשנה, שכן לא רק ללימוד העיוני האינטלקטואלי נודעה חשיבות אלא גם לשינון ריטואלי של משניות, והוא זכה למשמעות דתית מיסטית כדרך להגיע לדבקות אקסטטית בשכינה. הדוגמה המובהקת ביותר היא של הגילויים המיסטיים שזכה להם ר' יוסף קארו בעקבות שינון משניות. אחיטוב הקריא עדויות שונות של ר' יוסף קארו ובהם תיאור מפגשים אקסטטיים עם דמויות נשיות שונות שייצגו את המשנה, חזיונות שבהם המשנה דיברה אתו דברי אהבה ותוכחה, וכמובן, התגלויות המגיד שהגיעו בעקבות שינון משניות.

לסיכום העיד אחיטוב מהיכרותו עם חנה ספראי עד כמה אף היא קשורה בקשרי אהבה עם המשנה, באיזו מידה ספראי קנאית לכבודה ולמעמדה של המשנה, ובאיזה מובן היא מגלמת את שני סוגי האהבה למשנה: זה העולה מלימוד אינטלקטואלי ("בגין התוכן") וזה הנובע ממעמדה המהותי של המשנה (כאהבת המקובלים "שלא בקשר לתוכן אלא בגין מעמדה").

אחריו עלה לבמה אחיה של חנה, פרופ' זאב ספראי, שדן בייחודיותו של פירוש המשנה שהחלו לכתוב בעוד אביהם בחיים, ושכעת חנה והוא ממשיכים במלאכת כתיבתו.

הוא פתח בהבהרה שפירושם שותף למסורת הפרשנית במחויבות, ביראת הכבוד וברצון האמיתי להבין את המשנה. הוא סקר את פירושי המשנה השונים עד ימינו, המוכרים והלא מוכרים, והבהיר את טיבם. רק אז פנה לציין בכמה נקודות את מאפייני הפירוש החדש שהם מציעים:

1.       בניגוד למגמה לקרוא את המשנה דרך עיני הבבלי ומפרשיו, הם מקפידים לקרוא את המשנה על רקע זמנה: לצד התוספתא, הירושלמי ומדרשי הלכה שונים.

2.       בניגוד לשיח המשפטי שהשתלט על עולם לימוד התורה, הם מנסים ללמוד מסכתות שונות מתוך 'שיחים' נוספים ושונים. את דבריו הוא הדגים מתוך סוגיית 'מצוות עשה שהזמן גרמן'. לטענת אביו היה כנראה המנהג בקהילות ישראל להקל על הנשים ולפטור אותן ממחויבויות הלכתיות שונות. מנהגים אלו קדמו לכלל המשפטי שניסו חז"ל לקבוע מאוחר יותר של 'מצוות שהזמן גרמן' שיש בו יוצאי דופן רבים מדי.

כמו כן הוא נתן דוגמאות לכללים והלכות שנקבעו במשניות שונות על פי הבנה מוטעית של הריאליה והעובדות שהוצגו בבתי הדין, ויש בכך כדי להוכיח שהניסיון לפרשנות משפטית לא תמיד יעיל ורלוונטי לכל המשניות.

3.       בתוך כך הם מרחיבים את אוצר השאלות שנשאלו עד כה על המשנה. הם אינם נותנים ל'אהבה לקלקל את השורה' ואינם נמנעים מלהצביע על סברות לא הגיוניות או מוטעות.

4.       הם מצביעים על הרבדים השונים הקיימים במשנה ומסבירים במקרים שונים מדוע הגמרא מתרחקת מפשט המשנה.

5.       הם עוסקים בשאלות שונות שעדיין לא נחקרו ומסבירים מונחים, רקע חברתי, רקע רפואי ועוד.

בסיכומו הבהיר ספראי כי הם מתאמצים להקפיד על יושר אינטלקטואלי ומנסים שלא להשליך את עולמם וערכיהם על המשנה.

בתום החלק הזה של הערב הנעימה הזמרת חגית כפיר בשירי קודש מהמקורות, בייחוד משניות מולחנות, והקהל שר אתה בהתלהבות.

קטיה, תלמידה של חנה, העניקה לה במתנה יצירת אמנות שהכינה בעקבות מדרש שלמדו יחד.

חלקו השני של הערב הוקדש ל'משנת חייה' של חנה.

שוחחו עמה על הבמה שלוש תלמידות/חברות: גב' מלכה פיוטרקובסקי, ד"ר רוחמה וייס וגב' אביטל הוכשטיין. שלוש המראיינות מלמדות תלמוד ולמדו עם חנה בשלבים שונים בחייהן.

רוחמה וייס פתחה בתיאור נוגע ללב כיצד הייתה לה חנה לאם רוחנית בגיל ההתבגרות כשהחלה ללמד אותה תלמוד.

מלכה פיוטרקובסקי ניסתה להבין כיצד מצליחה חנה לשלב כך את אהבת המקורות וההתמסרות להם עם ביקורתיות והצבעה נוקבת על הבעיות המצויות בהם.

אביטל הוכשטיין הדגישה את חווית הלימוד הנדיב המאפיינת את חנה כמורה, את האופטימיות המלווה אותה גם בהיתקלות במקורות קשים מבחינה טכנית ותוכנית ואת חוסר המורא של חנה בלימוד תורה.

חנה תיארה את מקומם של הוריה וסבתה בעיצוב אישיותה. כשהוצגה שוב ושוב כמייסדת הוראת תלמוד לנשים במכון ליברמן שבו פעלה בזמנו, היא התעקשה לספר דווקא על גב' פנינה פלאי, ממייסדות לימוד תורה וקבוצות תפילה לנשים. חנה תיארה בלשון ישרה וישירה את זיכרונות חוויותיה ממאבקיה הרבים בזכות לימוד תורה לנשים, והקהל עטף אותה באהבה ובהוקרת תודה.

לערב זה הגיעו כמאה אורחים, והייתה בו תחושה של התרוממות רוח והתרגשות רבה.